התיישנות תביעת רשלנות רפואית בטיפולי שיניים

לפניי תביעה לניזקי גוף בגין רשלנות רפואית נטענת, שביצע הנתבע, רופא שיניים במקצועו, במהלך טפול בתובע.

אחת העובדות המגבשות עילת תביעה ובגינה חל סעיף 8 היא הקשר הסיבתי בין הנזק לבין האשם שגרם לו. התובע טוען כי העובדות המהוות את עילת התביעה נגד הנתבע, לרבות הקשר הסיבתי בין הטיפול הרפואי שניתן לו על ידי הנתבע והנזק, נודע לו במועד הגשת התביעה הראשונה, דהיינו ביום 27/4/2008, ולכן יש למנות את מועד מירוץ ההתיישנות לכל המוקדם החל משנת 2008.

...

מן הכלל אך הפרט סיכום האמור לעיל מוביל למסקנה כי הטיפולים כולם ניתנו על ידי הנתבע בשנת 2001 והסתיימו בסמוך לאחר תחילתם בהדבקת הגשרים.

כאמור לעיל אינני מקבל טענה זו אולם גם אם כך הוא המצב הדבר אינו מושיע את התובע מבחינת ההתיישנות.

התוצאה בשים לב לאמור אני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

בתמצית, התובע הגיש תביעה שעניינה רשלנות רפואית נגד מספר רופאי שיניים, לרבות נתבע 1 אשר ביחס אליו התובע טוען כי בשנת 2013 פנה לקבל ממנו ייעוץ רפואי ותוכנית טפול (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן).

בע"א 1960/11 אלמוג נ' שירותי בריאות כללית (2013) היתייחס בית המשפט לסוגיה זו (אמנם בהקשר של מירוץ ההתיישנות, אך הדברים יפים אף לכאן) : "...[ש]אם התובע פנה לנתבע הפוטנציאלי על מנת לקבל חומר והלה דחה את בקשתו, הוא רשאי להגיש תביעה ולדרוש מבעל הדין שכנגד את הראיות החסרות במסגרת הליכי גילוי מסמכים ... שהרי לא ניתן לידרוש גילוי מסמכים לפני הגשת תביעה... אך ברי כי לא ניתן להגיש תביעה כדי ליצור באמצעותה עילת תביעה, בבחינת השלכת חכה למים, שמא לאחר הגשת התביעה ניתן יהיה במסגרת הליכי הגילוי (שאלונים וגילוי מסמכים) ליצור עילת תביעה. ודוק: כתב התביעה הוא שמגבש את עילת התביעה, והליכי הגילוי אך נועדו לאשש ולסייע לבעלי הדין להוכיח במישור הראייתי את עילת התביעה. לא ניתן להפוך את סדר הדברים על ראשם, להגיש תביעה נטולת עילה מתוך תקווה שבאמצעות הליכי הגילוי תימצא בעתיד עילה..." (בפסקה 9).

...

בנסיבות בהן התביעה מלכתחילה אינה מגלה עילה; כשאפשרות שהיתה לתובע לעבותה לאחר שיקבל את הרשומה הרפואית לא נוצלה על ידו כדבעי, כשבדיון שנערך בנוכחות ב"כ הצדדים לא שוכנעתי כי בידי התובע אפשרות של ממש לשכלל את תביעתו לכלל תביעה מגובשת - לנוכח כל אלה התביעה נגד נתבע 1 נמחקת.

סוף דבר; התביעה נגד נתבע 1 , נמחקת.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לטענת המבקש, כתב התביעה אינו מגלה עילה נגדו, וככל שקיימת עילה לכאורה, אין למשיב יריבות משפטית עם המבקש היות ועילת התביעה הנה רשלנות רפואית והמבקש אינו רופא אלא טכנאי בלבד.

בנוסף נטען, כי יש למחוק את התביעה בגלל פגמים בניסוחה שכן לא צורפה חוות דעת מומחה, לא ניתן ללמוד מהתמונות שצורפו לתביעה על הנזק, אי אפשר לדעת של מי השיניים המצולמות, מתי צולמו התמונות, אין פירוט של תאריכים (באופן שאינו מאפשר להיתגונן בטענת היתיישנות), התביעה מנוסחת במעורפל ובאופן מיתחמק, והסעדים המבוקשים אינם מפורטים כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

איני סבורה שהעובדה שהמבקש אינו רופא, אלא טכנאי שיניים, שוללת בהכרח את האפשרות לנהל נגדו תביעה בגין נזקים שנגרמו למבקש כתוצאה מטיפול שיניים, וודאי שלא ניתן לקבוע באופן החלטי, בשלב זה, כי אם המשיב יוכיח את כל טענותיו כלפי המבקש, לא יהיה בכך כדי להקים למשיב סעד.

באשר לטענות המבקש, כי התמונות שצורפו לכתב התביעה אינן ברורות, אינן מציינות תאריך, ולא ברור למי השיניים שייכות - כפי שנאמר בפתחם של הדברים, בשלב הגשת התביעה, התובע אינו מחויב לצרף ראיות, למעט חוות דעת רפואית להוכחת ענין שברפואה.

...

לאור ההלכה האמורה, ומאחר שמדובר בפגמים שניתנים לריפוי על דרך של תיקון כתב התביעה וצירוף חוות דעת, תוך פיצוי המבקש בגין הנזקים שנגרמו לו, אני סבורה כי יש לבחור בדרך זו, על פני סילוקה של התביעה על הסף.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

המשיב יגיש כתב תביעה מתוקן הכולל פירוט של המועדים בהם נוצרה העילה, בצירוף חוות דעת רפואית בתוך 60 ימים ממועד קבלת החלטה זו. המשיב ישלם למבקש הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

עסקינן בתביעת ניזקי גוף שהוגשה על ידי התובע בעילה של רשלנות רפואית נטענת בגין טפולי שיניים שניתנו לתובע על ידי נתבע 1 במרפאת אוקסל בשנים 2012-2015, כך על פי הנטען.

לחילופין, וככל שלא תיתקבל טענת ההתיישנות, טוען הנתבע כי בכל מקרה חל שהוי ניכר ומשמעותי במועד הגשת התביעה אשר די בכוחו להביא למסקנה דומה לפיה דין התביעה להדחות, וזאת בשים לב לעובדה כי המרפאה בה בוצעו הטיפולים אינה פעילה מזה שלוש שנים או החליפה בעלות, דבר המקשה לאתר את תיקו הרפואי של התובע בחלוף השנים.

...

ב) התביעה הוגשה ביום 30/8/2020 בעוד שלראיות התביעה צורפו אסמכתאות על טיפולים שבוצעו בשנים 2012-2013 בלבד, ללא כל קצה ראיה לטענה לפיה התובע המשיך לעבור טיפולים במרפאה עד שנת 2015 כנטען על ידו, ומשכך ובחלוף למעלה משבע שנים בהתייחס לשנים 2012-2013, התביעה התיישנה ודינה להידחות גם מהטעם הזה.

בנסיבות אלו, באתי למסקנה כי לא התקיימו בעניינו של התובע התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה הנוהגת בכל הנוגע לתחולת כלל "הגילוי המאוחר", אשר יש בכוחו להאריך את תקופת ההתיישנות.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להוכיח את היריבות מול הנתבע דנן וגם אילו היה צולח להרים את נטל השכנוע בעניין זה, עדיין דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי ניכר.

לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, הריני לקבוע כי דין התביעה להידחות.

התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 11/05/2021, ועניינה טענה לרשלנות רפואית במהלך ובעקבות טפולי שיניים שניתנו לתובעת על ידי הנתבע.

לעניין היחס בין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין וסעיף 8 לחוק ההתיישנות נקבע בפסיקה כי במקרה שרכיב הנזק התגלה באיחור, כי אז חל סעיף 89(2) לפקודה, שהוא בבחינת הסדר ספציפי, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של יתר רכיבי עילת התביעה – ההתרשלות או הקשר הסיבתי – כי אז חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות בלא מיגבלת עשר השנים [ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535 (2000), עמ' 545 ז' – עמ' 546 א', עמ' 550 ד'; ע"א 4275/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (22.02.2012), פסקה 8; וכן עניין יפרח, פסקה 27].

...

טענות הצדדים בסוגיית ההתיישנות לטענת הנתבע, דין התביעה כנגדו להידחות על הסף מאחר שהיא הוגשה בחלוף 13 שנים לאחר שניתנו הטיפולים מושא התביעה, עת שעילת התביעה התיישנה.

כאדם סביר היה עליה לפנות לבירור רפואי, אולם כלל לא נטען על ידה או על ידי המומחה מטעמה כי נעשה בירור שכזה וממילא לא הובאו ראיות כלשהן לעניין זה. לאור האמור והמקובץ לעיל, במכלול הנסיבות, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה שבו העובדות הרלוונטיות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובעת מסיבות שלא הייתה יכולה למנוע בזהירות סבירה כנדרש בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה בזאת על דחיית התביעה על הסף.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע, באמצעות בא כוחו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של-5,000 ₪ , שהינו על הצד הנמוך והמתון ובין השאר בשים לב לכך שטענות התובעת בדבר התרשלות הנתבע לא התבררו לגופן וממילא לא נשללו.