התיישנות תביעת רשלנות רפואית

בטרם ניגש לעובדות המקרה המונח לפנינו, יש להבהיר את הרקע הנורמאטיבי החולש על דיני ההתיישנות בתביעות מסוג זה. בע"א 518/82 זייצוב נגד כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986) נקבעה עילת "חיים בעוולה", שבמסגרתה יכלו להגיש בעלי מוגבלויות מלידה תביעות כנגד גורמים רפואיים, ומשמעותה היא שגורמים אלו התרשלו באי-גילוי המוגבלויות, באופן שמנע מהוריהם להחליט שלא להביאם לעולם.

...

מאחר שתביעתם הוגשה לאחר מכן, דינה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

לטענתם, היה על משיבה 2 להשיג על קביעתו של בית המשפט קמא במסגרת ערעור שכנגד על-פי תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולחלופין שהיה עליה להעלות טענה זו בשלב מוקדם יותר בהליך ולא לעשות זאת לראשונה במהלך הדיון שהתקיים בפני בית משפט זה. דין טענות אלו להידחות.

סיכומו של דבר, לו תישמע דעתי, יש לדחות את הערעור כנגד משיבה 2, ולקבל את הערעור כנגד משיבים 1, 3, ו-4 כך שניתן יהיה לברר את תביעת היילוד שהוגשה כנגדם.

עם זאת, על מנת שמירוץ ההתיישנות יתחיל, אין צורך בידיעה מלאה על-אודות ההתרשלות או הקשר הסיבתי, כי אם בקיומו של "קצה חוט". משמעות הדבר היא כי די שיתגלה קצה חוט או בסיס לסברה הקושרת בין הנזק לבין מעשה או מחדל של הנתבע, כדי שאדם סביר יידרש לפעול למימוש כוח התביעה שבידיו ולא ישקוט על השמרים.

אם לא עשתה כן וקיבלה את המצב "כגזרה משמיים", חלף בירור הנסיבות והעובדות המהוות את עילת התביעה כבר סמוך לאחר הלידה, הרי שלא תוכל להיבנות מהוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות (ע"א 7805/02 הלפרט נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, פ"ד נח(6) 847 (2004); וראו גם ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (31.8.2008)).

...

בענייננו, אין ספק כי ניהול ההליך אכן כרוך בהוצאות נכבדות, ולדידי אין צורך בבירור עובדתי נוסף על מנת להגיע למסקנה המשפטית כי טענת ההתיישנות בוססה כדבעי.

ודוק: בסופו של דבר השאלה העיקרית היא אם הטיפול שניתן לתובעת במהלך ההיריון היה נאות אם לאו.

אדרבא, באמור בפסק-הדין יש כדי לתמוך במסקנה כי משעה שהתובעים "ישנו" על זכויותיהם במשך כעשרים שנה, מבלי שטרחו במרוצת השנים לברר את הדרוש לצורך הגשת תביעה, אין להם להלין אלא על עצמם.

עסקינן בתביעה לרשלנות רפואית במהלך ביצוע מעקב הריון לאם התובע 1 (התובעת 2) שנולד ב- 8.9.2008 כשהוא לוקה לטענת התובעים באוטיזם.

ביהמ"ש העליון המשיך ודן בנושא הוראות המעבר גם ברע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (28.12.14) (להלן: "עניין שירותי בריאות כללית") בו נדונו אותם מקרים שבמועד מתן פס"ד בעיניין המר (28.5.12) טרם הוגשה תביעת היילוד, וכאשר תביעת ההורים היתיישנה לאחר הילכת המר.

...

במצב דברים זה, ולאור הלכת פלוני, לא קמה לקטין עילת תביעה מכוח "חיים בעוולה" ודינה של תביעתו בעניין זה להימחק ואילו תביעת ההורים, המוגשת באיחור, מתיישנת כאמור, ולפיכך דינה להידחות בשל התיישנות.

מכאן, שאין מנוס מלקבוע כי דין התביעה כולה להיות מסולקת על הסף.

סוף דבר תביעת ההורים נדחית.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחו"ד הרפואיות, מצאתי להורות על קבלת הבקשה ודחיית התביעה על הסף נגד הנתבעים 3 ו-4, מחמת היתיישנות.

מדובר בתביעת רשלנות רפואית כאמור, המתייחסת לניתוח אותו עברה התובעת בחודש ספטמבר 2013 בבית החולים זיו שבצפת.

...

לא שוכנעתי כי אין מקום להכריע בטענות ההתיישנות, כבר בשלב זה כפי שטענה הנתבעת.

התוצאה: אני מקבל את הבקשה ומורה על סילוק התביעה על הסף נגד הנתבעים 3 ו-4 מחמת התיישנות.

מאחר שהנתבעת 2 היא זו שביקשה את צירפום ולאחר מכן עמדה על הותרתם כצד להליך, תשלם הנתבעת 2 לנתבעים 3 ו-4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

עוולת הרשלנות הרפואית באה בגדריו של סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, כאשר מירוץ ההתיישנות יפתח במועד ארוע הנזק אולם אם הנזק לא נתגלה במועד הארוע, יושעה מירוץ ההתיישנות עד לגילויו ובילבד שהתביעה תיתיישן בחלוף מחסום סופי של 10 שנים מהמעשה או המחדל שגרם לו. מדובר בכלל גילוי מיוחד שתכליתו להושיט עזרה לתובע כאשר נגרם לו נזק סמוי המתגלה בחלוף הזמן.

...

להבהרה נוספת של היחס בין כלל הגילוי הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וההסדר המיוחד המעוגן בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, ראו את שנפסק ב-ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ, בפסקה 27-26 (‏12.07.10)): "שאלת היחס בין סעיף 8 לסעיף 89(2) מורכבת יותר, מאחר ששתי הוראות אלה מעלות, לכאורה, כללי גילוי שונים המתחרים זה בזה: סעיף 8 קובע כלל גילוי כללי, לפיו מקום בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לו עובדות אלה. סעיף 89(2), לעומת זאת, קובע כלל גילוי מיוחד לענין תובענות נזיקיות בגין עוולות שנזק הוא רכיב מרכיביהן, ולפיו מקום בו לא נתגלה לתובע הנזק ביום שאירע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום הגילוי, תוך שנקבעו גבולות זמן להגשת התובענה: 7 שנים מיום הגילוי, או 10 שנים מיום אירוע הנזק, לפי המוקדם מביניהם." ובהמשך: "יוצא, אפוא, כי כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 89(2) לפקודה מתייחס רק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של עובדות אחרות החיוניות להקמת עילת התביעה, יחול סעיף 8 לחוק." ור' גם: רע"א 6614/19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי, בפסקה 17 (‏30.6.2021); ע"א 8172/12 פלוני נ' אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, בפסקה 18 (‏18.1.2018)).

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת בזאת מחוסר עילה, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018.

עילות התביעה ביחס לניתוחים קדומים יותר נדחות בשל התיישנות.