עוד נטען, כי החלטת הרשות לגבות תשלום עבור הכניסה לחוף גם מתושבי אשקלון, והגבלת שעות הפעילות עד לשעות אחר הצהריים המוקדמות, הפכה את המסעדה ללא אטרקטיבית עבור לקוחותיה וגרמה לירידה ניכרת בהכנסות ורווחי המסעדה בשנים הרלוואנטיות.
בבקשתו טען התובע כי הוא ניצול שואה, המוכר על ידי המוסד לביטוח הלאומי כנכה בשיעור של 100% בשל מחלת ה"פוליו" ממנה הוא סובל, וכי הכנסתו היחידה משולמת לו מקיצבה המגיעה לו מתוקף חוק נכי רדיפות הנאצים, מקיצבת נכות ומקצבת זקנה.
התובע טען גם, כי אין בידי בני משפחתו כל יכולת לסייע בעדו, שכן אופי הקשר בינו לבין בני משפחתו אינו מאפשר לו לבצע פנייה מעין זו וכן מאחר ואין ביכולתם של בני המשפחה אפשרות כלשהיא לשאת בתשלום במקומו.
כמו כן, נטען כי התביעה היתיישנה ולכל הפחות חל שהוי של ממש בהגשתה, וזאת מאחר ועילת התביעה מבוססת לכאורה על העברת החוף לניהול הרשות ותחילת גביית אגרות כניסה לחוף מאז שנת 2001, קרי, לשיטתה של הרשות, תביעה זו היתיישנה לפני 9 שנים לפחות.
אין זה מיותר לציין כי קבלת האסמכתאות, ולו מהאתר הממשלתי, איננה כרוכה במאמץ מיוחד, וגם אילו נידרש מאמץ לכך, מן הראוי כי התובע היה פועל להמצאת האסמכתאות הנדרשות להוכחת העדר נכסים כנטען, מקום בו הוא מבקש כי הציבור יממן את הליכי תביעותיו.
...
בעניין זה, די להזכיר, שוב, כי הנטל להוכיח את מצבו הכלכלי מוטל על התובע ומאחר וטענה זו לא גובתה באסמכתאות מאתר המסלקה הפנסיונית או מאתר הממשלתי, אין בידי לקבלה.
יחד עם זאת, מאחר ובכל זאת הוכיח התובע כי יש בידו עילת תביעה מחד, ומאידך, התרשמותי הברורה הנה כי התובע אינו אדם עתיר נכסים, ובשים לב לגילו, למצבו הרפואי הקשה יחסית, ולזכאותו לדיור ציבורי, אני סבור כי יש מקום להורות על מתן פטור חלקי בלבד מהאגרה אשר על התובע לשאת בה בגין התביעה שהוגשה לפניי בת"א 51321-11-16 ובגינה בלבד.
לאור האמור לעיל, ניתן בזאת לתובע פטור מתשלום 30% מהאגרה שעליו לשאת בה, כך שיהא על התובע לשאת בתשלום אגרה בשיעור של 70% בלבד מסכום האגרה בגין תביעה זו.
הבקשה למתן פטור מאגרה בתיק 51141-11-16 נדחית בזאת, מן הטעמים שפורטו לעיל.
