רקע:
עניינה של התובענה שבפניי במקרקעין הנמצאים ברחוב הלוחמים 19 מדרום, פינת רחוב 3946 ממזרח ודרך יגאל ידין ממערב, בתל אביב, וידועים גם כחלקה 10 בגוש 6993; חלק מחלקה 70 בגוש 7056; חלקה 37 וחלק מחלקה 35, שתיהן בגוש 6993, (להלן: "המקרקעין" ו/או "שטח הפלישה" וכן: "חלקה 10", "חלקה 70", "חלקה 37" ו-"חלקה 35", בהתאמה).
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ע' בנימיני בע"א (מחוזי-ת"א) 16482/92 עריית תל אביב יפו נ' גרינשטיין [פורסם בנבו] (26/1/94) לפיהם:
"בתביעה שכזו די לתובע להוכיח כי הוא הבעלים החוקיים של המקרקעין, ואז עובר נטל הראיה לנתבע להראות שהוא רכש זכות כלשהיא במקרקעין, אשר זכות הבעלות של התובע כפופה לה"
עוד יפים דבריה של כב' השופטת מ' בן פורת בע"א 127/77 קפה נ' לוי, פ"ד ל"א (3) 455, 464 לפיהם:
"הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות... ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום".
סעיף 125 לחוק המקרקעין קובע כי:
"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969".
בעניינינו צרפה התובעת נסחי רישום של ארבע החלקות במקרקעין נשוא התביעה שבפניי, שהנם גם מקרקעין מוסדרים.
אם לסכם
לתובעת הזכות להגיש את התובענה דנן;
התכנית לא היתיישנה או נזנחה;
טענות כנגד הליך ההפקעה אינן מצויות בסמכותו של בית משפט זה;
הנתבעים היו בעלי רישיון מכללא להשתמש במקרקעין;
רישיון זה, שלא היה אלא רשות חינם הדירה, בוטל ביום 20/8/12;
על הנתבעים לפנות את המקרקעין;
על הנתבעים לשלם לתובעת החל מיום 20/8/12 ועד מועד הפינוי בפועל דמי שימוש ראויים.
...
מנגד טוענים הנתבעים 1, 2, 4 ו-6 כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנותה של התכנית.
בנוסף, אני קובעת כי על הנתבעים כולם לשלם לתובעת דמי שימוש שנתיים בסך של 222,300 ₪, החל ממועד מתן פסק הדין ועד מועד הפינוי בפועל.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.
