התיישנות תביעת פיצויים בגין הפקעת מקרקעין

פסק הדין בעיניין ארידור ניתן ביום 21.3.2013 ונקבע כי מועד לידת עילת תביעה לפיצויים בגין מקרקעין שהופקעו, הנו לכל המאוחר היום בו תפסה הרשות חזקה במקרקעין, ועל תביעות כגון דא תחול תקופת היתיישנות כקבוע בחוק - 7 שנים.

...

כך גם, טענת המדינה לפיה שאלת אילו נורמה משפטית ידה על העליונה; חוק הפרשנות או תקנה 497ג(ו)? מאחר ועסקינן בתקופת מעבר שנסתיימה, להבדיל מתקופת התיישנות, גם היא תומכת במסקנה שהתביעה הוגשה טרם התיישנה.

לכן, דומני כי גם בהנחה כי הוראות התקנה רלוונטיות בענייננו, ובזיקה לעליונות הזכויות העומדת במרכז התביעה, והן לאור העובדות לעיל שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, סבורני כי ראוי שהתביעה דנן תידון לגופה.

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל; אני מחליט לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ומחייב את המבקשת - המשיבה בהליך העיקרי – המדינה, בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

דיון והכרעה: בהתאם להילכת ארידור, וזוהי נקודת המוצא לענייננו, תביעת פיצויים בגין הפקעת מקרקעין כפופה להתיישנות שתקופתה הנה 7 שנים.

...

כאמור, ככלל הדין מניח כי בתקופת הקטינות אין הקטין מסוגל לכלכל את צעדיו במימוש זכויות משפטיות ולעמוד על משמרן, ולא מצופה ממנו, נורמטיבית, לעשות כן. לא שוכנעתי כי קיים נימוק בעל עוצמה לחרוג מתפיסה זו בסוגיה בה עסקינן.

בנסיבות אלה, ותוך יישום הלכת ארידור בהתאמה לשיקולים שפורטו לעיל, סבורני כי אין לקבל את טענת התיישנות שהועלתה ע"י המדינה ולהורות על דחיית תביעתם על הסף.

סיכומם של דברים; מהטעמים שפורטו לעיל, אני דוחה את בקשת המדינה לדחיית התביעה על הסף.

במצב זה, ולאור הילכת בית המשפט בדנ"א 1595/06 עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עריית פתח תקווה, פ"ד סו(2) 58 (2013), שקבעה את מועד התיישנותן של תביעות לפיצויים בגין הפקעה של מקרקעין, הזדרזה התובעת והגישה ביום 17.3.2016 את תביעתה בתיק זה. מבלי לפרט את כל הטענות וכל ההליכים שננקטו, אציין כי לאחר מספר דיונים והגשת תצהירים ומסמכים הכירו הנתבעות בזכויות התביעה של התובעת.

...

סוף דבר לאור כל האמור אני מורה כי הנתבעות ישלמו לתובעת דמי חכירה בשיעור של 6% מהשווי המשתנה של חלקות המקרקעין המופקעות.

הואיל והצדדים הסכימו כי שווי המקרקעין בכל שנה יהיה כאמור בחוות דעתו של השמאי ויסלבום, אני מורה כי הפיצוי יחושב לכל התקופה החל משנת 1986 ועד ליום 31.12.2018 בהתאם לשווי המוסכם של המקרקעין.

הנתבעות ישלמו לתובעת החזר אגרת המשפט ושכר טרחה באי כוחה בסך כולל השווה ל- 10% בצירוף מע"מ מסכום הפיצוי.

וכך נפסק בעיניין זה מפי כב' השופטת ברק-ארז: "בעקרו של דבר, אני סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי תחולתה של ההלכה שנקבעה ב-דנ"א ארידור אינה מוגבלת אך לתביעות לפיצויים בגין הפקעה שבוצעה מכוח פקודת הקרקעות. אמנם, ההיתדיינות באותו מקרה נסבה על מקרה של הפקעה לפי פקודת הקרקעות. אולם, הסוגיה נדונה שם באופן כללי, על רקע השיקולים החלים על תביעות לפצויי הפקעה ובתכליות דיני ההתיישנות ...

...

בנסיבות אחרות, היה מקום לבחון את השאלה האם די בכך להצדיק סילוק של התביעה על הסף, או שהיה מקום לאפשר הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, אולם כאמור בענייננו אין צורך להידרש לדבר, וזאת משדין התביעה דחיה על הסף מחמת התיישנות.

סוף דבר; הבקשה מתקבלת.

התביעה נדחית על הסף מחמת התיישנות.

לחלופין, טען התובע כי "מאחר ואופן בחינת הזכו(יו)ת ההיסטוריות של הבדואים בנגב מהוה סוגיה פוליטית חקיקתית כאחד, וכי זכויותיהם של הבדואים באיזור ההפקעה נשוא הדיון הוקפאו למעשה עד להכרעה חקיקתית בנושא, מן הדין לא להפלות בין התובע לבין בעלי הקרקע הבדואים האחרים ולקבוע כי תביעתו לקבלת פיצויים בעקבות ההפקעה תוקפא ולא תיתיישן עד לשנה לאחר הכרעה חקיקתית לגבי זכויותיהם של הבדואים באיזור של הקרקע המופקעת" (ס' 30 לתביעה).

...

בפסק הדין שניתן על ידי סגנית הנשיא (כתוארה אז), כב' השופטת דברת, ביום 11.8.2015, נקבע כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל, ודינה של התביעה לדחייה, מאחר שהתביעה אינה מגלה עילה והיא נגועה בהתיישנות ושיהוי.

מקובלת עלי טענת המדינה כי קביעתה של כב' השופטת דברת בתביעה השנייה בעניין בעל הזכויות במקרקעין, יוצרת מניעות והשתק מצד התובע לטעון פעם נוספת כי חרף האמור הוא בעל הזכויות.

בפרשת דינר, כב' השופטת בייניש הוסיפה וקבעה, "...כאמור לעיל, הסדר ההפקעות הקבוע בחוק הרכישה הוא הסדר ייחודי וחד פעמי בעל היגיון ומטרות משלו וספק אם ניתן להחיל לגביו את כל הכללים שנקבעו בנוגע להפקעות לפי פקודת הקרקעות... בהתחשב בתכליותיו של חוק הרכישה ובאופיין של הוראותיו מקובלת עלינו גישתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הזיקה שנותרה לבעל המקרקעין שמקרקעיו הופקעו מכוח חוק הרכישה פחותה היא בהשוואה למקרקעין שהופקעו בהתאם לפקודת הקרקעות, אם וככל שנותרה זיקה כזו בהתחשב בהעברת המקרקעין לרשות הפיתוח לפני שנים כה רבות..." (ההדגשות אינן במקור; ראו עוד: ע"א 6288/98 עיזבון המנוחה פדואה כליל נ' רשות הפיתוח; ניתן ביום 3.1.2010).