התיישנות תביעת עובד נגד מעסיק בגין אי הפרשה לקרן פנסיה

רקע כללי התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים בטענה כי היתקיימו יחסי עובד מעסיק בינו לבין הנתבעת (להלן גם: "החברה") וזאת מחודש 11/97 ועד לפיטוריו הנטענים ביום 31.5.15.

בתביעה זו תובע התובע הפרישי שכר עבודה מחודש 11/97 ולמשך 212 חודשים בצרוף פצויי הלנה, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פצויי פיטורים, פדיון חופשה והבראה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ולקרן הישתלמות וכן תשלום עבור בונוס שהובטח לו לטענתו עבור הבראת החברה.

אשר להצהרות שניתנו כי "לחברה אין עובדים" טוען התובע כי "יש להבין את האקלים שאפף את חתימת ההסכמים ואת נסוחם" , הסכמים שנעשו לצורך היתקשרות עם וילאר אינטרנשיונאל בע"מ ועל מנת שלא לאבד את הזכויות במקרקעין, כאשר, לטענת התובע, "המבקשת, באי כוחה ומנהליה הם שניסחו את ההסכמים...זאת כאשר הם מנצלים את פערי הכוחות הגדולים שבין הצדדים ". כתשובה לטענת ההתיישנות, התובע טען כי עילות התביעה נולדו בחודש מאי 2015, בשים לב להסכם שלפיו השכר ישולם לאחר השלמת התחייבויות החברה כלפי הבנקים והנושים, ועל כן התביעה לא היתיישנה.

עיון בכתב התביעה שהגיש הנתבע כנגד התובע יש בו כדי לתמוך במעט בטענה זו ואין על כן מקום לדחיית התביעה כנגדו על הסף.

...

בשים לב לאמור לעיל ולאחר ששקלנו את כלל טענות הצדדים, ואף שטענות החברה הינן כבדות משקל ודומה לכאורה שסיכויי התביעה כנגדה, בזהירות הראויה, אינם טובים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

בשל הצורך בתיקון כתבי ההגנה ישלם התובע הוצאות בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.

במקרה שלפנינו, המועד שממנו ואילך בוטחה התובעת בפנסיה צוברת, היה בשנת 2001, היינו למעלה מ- 17 שנים קודם שהגישה את תביעתה בהליך זה. בהקשר לכך נתייחס בקצרה לטענת התובעת אשר טוענת כי עסקינן במחלוקת הנוגעת לזכות לפנסיה תקציבית, להבדיל מזכאות להפקדות לפנסיה צוברת, ועל כן בהתאם לפסיקה מבקשת למנות את תקופת ההתיישנות ממועד פרישתה - התובעת מפנה בסיכומיה ( סעיף 142 ) לע"ע 48964-12-16 עריית רעננה - ציפי לוי דים (22.10.2018) - להלן:"פס"ד עריית רעננה", אלא שאין בפסיקה זו כדי לסייע לה הואיל והמקרים אינם זהים שכן להבדיל מעניינה של התובעת, בפס"ד עיריית רעננה לא בוצעו עבור העובדת הפרשות לפנסיה צוברת ונקודת המוצא של בית הדין שם הייתה שמשרתה הייתה תקנית ושהעירייה התייחסה אליה כאל עובדת המבוטחת בפנסיה תקציבית.

בענין וקסלר נקבע כי ככלל מועד הווצרות העילה לעניין דיני ההתיישנות ולצורך תביעה לתשלום פיצוי מן המעסיק בגין אי הפרשה לקרן פנסיה נקבע לפי המועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפקדות, ולא לפי מועד קרות הארוע המזכה לפי תקנון קרן הפנסיה.

"השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות עקב היתנהגות פסולה של הנתבע" דיון והכרעה -סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע כך:""מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו;  

...

לסיכום למרות שהשתכנענו כי דינה של תביעה זו להידחות מחמת התיישנותה, מצאנו לנכון לעמוד גם על הטעמים לפיהם יש לדחותה אף לגופה, הואיל וענין לנו בזכות לגמלה.

סוף דבר - לנוכח המפורט לעיל הרינו מורים על דחיית התביעה גם מחמת התיישנותה וגם לגופה.

הוצאות משפט -חרף התוצאה אליה הגענו וכיוון שמדובר בזכויות לגמלה, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי עילת התביעה של עובד כנגד מעסיקו, בגין אי ביצוע הפרשות מלאות לקרן פנסיה מתגבשת במועד בו היה על המעסיק לבצע את התשלום לקרן והוא נימנע מלבצע הפרשה כדין.

כך, בתיק ע"ע 36058-12-13 וקסלר נ' י. אדרי בע"מ קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן: "נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין העירעור להדחות. זאת, על פי ההלכה המקובלת בבית דין זה, אשר לפיה, מועד קום העילה לעניין דיני ההתיישנות ולצורך תביעה לתשלום פיצוי מן המעסיק בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה נקבע בהתאם למועדים שבהם היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ולא - על פי מועד קרות הארוע המזכה לפי תקנון הקרן. מועד שממנו ואילך היה זכאי העובד (או שאיריו במקרה של פטירה) לתשלום גימלה מקרן הפנסיה לפי תקנונה, אילמלא הפר המעסיק את חובת ההפרשה הנטענת. בנוסף, יש לדחות את טענת אי הידיעה שבפי המערער כטעם המצדיק את הארכת מירוץ ההתיישנות בעיניינו." אופייה של טענת ההתיישנות - פרוצדורלית ולא מהותית.

...

משהעיד המומחה בפנינו ואישר כי תפיסתו הערכית היה בה כדי להשפיע על חוות הדעת הרפואית אנו קובעים כי אין לקבל את חוות הדעת ומורים על פסילתה.

משכך, אין מנוס בענייננו מדחיית התביעה.

אשר על כן, אנו מורים על דחיית התביעה.

] "גם בתביעה של עובד נגד מעסיקו בגין אובדן הזכות לפנסיית נכות בשל הפרת חובת ההפקדה לקרן פנסיה, בין אם בשל העידר תקופת אכשרה ובין אם לאו, מועד הולדת עילת התובענה הוא המועד שבו הפר המעסיק את חובת ההפקדה לפנסיה, שהוא למעשה המועד הראשון שבו נגרם הנזק לעובד (אובדן הצבירה בגין הפקדה או הכסוי הבטוחי), ולא מועד קרות הארוע המזכה בפנסיה. לפיכך, תביעה של עובד לפצוי בגין אי ביצוע הפקדות כדין לקרן פנסיה תוכל לעמוד רק ביחס לאותן (אי) הפקדות חודשיות שלא חלה לגביהן היתיישנות (כלומר, המצויות בטווח שבע השנים עובר להגשת התביעה, ובשים לב לחריגים המאריכים או משעים את תקופת ההתיישנות), וזאת לגבי כלל הסעדים: אכיפת ההפקדה; פיצוי בשיעור אובדן הצבירה של דמי הגמולים (חלק מעסיק); פיצוי בשיעור הנזק הפנסיוני שניגרם בשל אי ביצוע ההפקדה, קרי, תשלום הפנסיה שיכלה לצמוח בגין ההפקדות שלא התיישנו, אילו בוצעו במועדן." [ההדגשה במקור – כ.א.ק].

...

] מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינו היטב בכלל המסמכים שהונחו בפנינו ושקלנו את טענות הצדדים לגופן, נחה דעתנו כי המקרה שלפנינו הינו אחד המקרים החריגים המצדיקים סילוק רכיבי התביעה מושאר הבקשה על הסף, כבר בשלב הזה, ללא צורך בבירור עובדתי.

מכל האמור לעיל, נחה דעתנו כי התביעה לחלף הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות התיישנה, והתביעה למשכורת י"ג חסרת עילה, ונכון לסלקם כבר בשלב הזה של ההליך.

סוף דבר - על יסוד כל האמור, בקשת הנתבעת לסילוק על הסף מתקבלת, התביעה לחלף הפקדות לפנסיה ולפיצויים, ולמשכורת י"ג נדחית.

לצורך מימוש זכויותיו הפנסיוניות של עובד (לרבות בתקופת אובדן כושר עבודה), עומדת לעובד הזכות להגיש תביעה לבית הדין לעבודה כנגד המעסיק עקב הפרת הוראת צו ההרחבה לפנסיה חובה, ובמקביל קיימת לעובד גם זכות לנהל הליך אזרחי כנגד קרן הפנסיה/קופת הגמל בהתאם להוראות חוק הגנת השכר ומכוח עילות חוזיות ככל שקופת הגמל לא עמדה בחובותיה בעת שנערך לתובע ביטוח פנסיוני על ידי המעסיק.

עניין זה נבחן בעבר בכל הקשור לתביעות עובדים נגד מעסיקים בגין אי הפקדת כספים לקופת הפנסיה תוך הגדרה ברורה של תקופת ההתיישנות (ר' למשל ע"ע (ארצי ) 36058-12-13 יעקב וקסלר - י. אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (20.06.2017).

מעביד המפר את חוזה העבודה שבו נכללת התנייה מכח צו ההרחבה בדבר הפרשה לקרן פנסיה, ובפועל לא מעביר את הנכויים לקרן הפנסיה, מעמיד  בפני העובד שלוש אפשרויות פעולה: הגשת תביעה לבצוע בעין על ידי העברת התשלומים לקרן הפנסיה.

...

מכאן, אנו מקבלים את טענת התובע כי תחילת עבודתו בנתבע 2 היתה ביום 1.1.2013.

באשר לתביעת התובע לקבל שחרור מפרמיות בתקופה הרלוונטית, מאחר שתובע לא עמד לבחינה בפני הגורם הרפואי, בהתאם לתקנון הקרן, ובשל דחיית התביעה נגד מנורה– תביעתו של התובע לקבל פיצוי בדמות שחרור מרכיב הפרמיות – נדחית.

מסקנה זו, לא מאיינת את המסקנות אליהן הגענו לעיל כך שתביעתו של התובע למתן צו הצהרתי כי בעת אירוע הנכות היה עמית פעיל – נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד מנורה נדחית.