התיישנות תביעת עובד זר בגין זכויות סוציאליות

טענות הנתבעות: בכתב ההגנה טענו הנתבעות, כי חלק מדרישות התובעת דינן להדחות מחמת היתיישנות וכי התביעה הוגשה בשיהוי .

עוד נטען, כי הואיל והתובעת תושבת זרה היא ביקשה לקבל זכויותיה לידיה תוך תקופת העבודה.

בנוסף, אני סבורה, כי הוכחה גם גרסת הנתבעת לפיה שולם לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין זכויות סוציאליות.

לאור תקופת העבודה בה מצאתי להכיר ובהתאם לחישובי התביעה בהתייחס להפרשות פנסיוניות ולדמי הבראה, הרי שתשלום בסך 5,000 ₪ יש בו לכסות את מלוא זכויותיה הסוציאליות של התובעת בתקופת עבודתה אצל הנתבעת 1 ולא שוכנעתי כי יש לפסוק לתובעת הפרשים מעבר לכך.

...

טענות הנתבעות: בכתב ההגנה טענו הנתבעות, כי חלק מדרישות התובעת דינן להידחות מחמת התיישנות וכי התביעה הוגשה בשיהוי .

התביעה כנגד הנתבעת 2: לא שוכנעתי, כי בין התובעת לבין הנתבעת 2 נקשרו יחסי עבודה.

לאור זאת, לא שוכנעתי, כי התובעת זכאית לתשלום נוסף בגין עבודה מזדמנת אצל הנתבעת 2 משך פעמים ספורות בתקופה בת כשנה.

סוף דבר- התביעה נדחית במלואה.

התובע, עובד זר, אשר הועסק באתרי בניה שונים, הגיש תביעה זו לקבלת זכויות המגיעות לו, לטענתו, ממעסיקיו.

התובע טען, כי "הנתבעים 1-5 נימנעו מלשלם לתובע את מלוא זכויותיו הסוציאליות מכוח חוקי המגן וצוי ההרחבה וכן, לא ערכו עימו גמר חשבון בסיום העסקתו." (סעיף 12 לכתב התביעה).

עוד טען התובע כי על הרכיבים – פדיון ימי חופשה ודמי הבראה, חלה היתיישנות, כך שבכל מקרה התובע אינו זכאי לתשלום בגין רכיבים אלו.

שאל אותו אם הוא רוצה ממנו זכויות בגין 6 חודשים.

...

דין התביעה כנגד הנתבע 2 והנתבעת 6 דינה להידחות.

בהתאם לאמור, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן: הפרשות לפיצויי פיטורים, סך של 13,992 ₪.

בהתאם לאמור, אנו קובעים כי על הנתבע 5 לשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן: הפרשות לפיצויי פיטורים, סך של 1,797 ₪.

עיון בסעיפים אלה מוביל למסקנה כי הם אינם מהוים מקור לשלילת כספים שנצברו בקופת גמל מעובד זר. מר דפנה לא הצביע על מקור אחר המאפשר או המצדיק שלילת זכות זו, הנמצאת בלב לבם של הזכויות הסוציאליות.

לפיכך היא זכאית בגין כל תקופת עבודתה ל-48.3 ימי חג. בסיכומי הצדדים הוסכם כי שולמו לגב' פרינו 22 ימי חג, ועל כן היא זכאית ל-26.3 ימי חג ובמכפלתם ב-197 ₪ ליום (ממוצע שכר יומי), זכאית גב' פרינו לסך של 5,181 ₪ בגין דמי חגים.

בסיכום מספר ימי החופשה שקבלה גב' פרינו לפי תלושי השכר, עולה כי היא קיבלה ימי חופשה כדלקמן: שנה קיבלה בתלוש זכאית לפי צו הרחבה 2013 היתיישנות התיישן12 2014 9 12 2015 11 12 2016 1 16 2017 0 14.6   21 54.6 דהיינו – גב' פרינו קיבלה לאורך כל תקופת העסקתה 21 ימי חופשה, בעוד שהייתה זכאית ל-54.6 ימי חופשה.

בהתאם לאמור, תבע מר דפנה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו ולמשקו – פיצוי בגין 6 חודשי העסקה בהם תפסה גב' פרינו את אשרת העבודה כך שלא יכול היה להעסיק עובדת אחרת; פיצוי בגין נזקים והפסדים מייצור קטניות; נזקים והפסדים מייצור עגבניות לזרעים בחממה; הוצאות קבועות ומשתנות; הפסדים בגין ביטול התקשרויות וחוזים עתידיים ופגיעה במוניטין; דמי הודעה מוקדמת; פיצוי בגין אי ביצוע העברת תפקיד והדרכה לעובד מחליף; פיצוי בגין אבדן ימי עבודה של עובדים זרים ומנהלים; ובסך הכך, לצרכי אגרה – סך של 328,180 ₪.

בסע"ש (ב"ש) 12131-01-15‏ וויציאן פאואינאוי נ' דוד אוביץ ז"ל (פורסם בנבו, 7.9.2017) קבע כבוד השופט יוחנן כהן: "עובד אינו קניינו של מעבידו. עובד, כל עובד, ובכלל זה עובד זר, זכאי לסיים עבודתו, מבלי שיהיה חשוף לטענת מעבידו שבעצם עזיבתו גרם למעבידו נזק. בית הדין הארצי הביע פעם אחר פעם את מורת רוחו ממעסיקים המתייחסים אל עובדים זרים מתפטרים כאל "ברחנים", כפי שכינתה המעסיקה את התובע למשל בסעיף 54 לתצהיר עמי (ע"ע 1459/02 בוצ'מן – בסט ייזום ובניה (19.12.02), ס' 10 לפסק הדין: ע"ע 1218/02 XUE BIN – חברת א. דורי (20.3.03), ס' 14 לפסק הדין).

...

כבוד סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק קבעה – "... מקום בו נטענות טענות חמורות כנגד העובד ועניינן במישור הפלילי, יש לבססן כדבעי בטרם תתקבל הטענה בדבר ביצוע עבירה פלילית כלשהי. משלא נעשה כן בנסיבות מקרה זה ולא הוכח מעבר למאזן ההסתברות כי אכן העבירות בוצעו על ידי העובדים, התוצאה היא כי יש לדחות את טענת המבקשות באשר לשלילת רכיב הפיצויים והשבתו לידיהן." כבוד סגנית הנשיאה צדיק תמכה את מסקנתה גם בהוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, לפיהן לא ניתן להחזיר, להעביר, לשעבד או לעקל כספי פיצויי פיטורים שהופרשו לקופת גמל, אלא בתנאי הסעיף.

התביעה בגין שעות עבודה בשבת, החזר ניכויים מהשכר, דמי כלכלה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

תביעת מר דפנה לקיזוז שעות הפסקה – נדחית.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה של גב' פרינו תביעת מר דפנה - סע"ש 48755-04-18 תביעתו של מר דפנה לפיצוי בגין תפיסת האשרה, פיצוי בגין נזקי ייצור והתקשרויות, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי העברת תפקיד לעובד מחליף ופיצוי בגין אבדן ימי עבודה של עובדים ומנהלים – נדחית.

לטענתם הם לא היו מעסיקיו של העובד בשום שלב ולא השתמשו בשירותיו; חלה היתיישנות באשר לחלק מהזכויות הנתבעות והעובד מנוע לתבוע בגינן כבר משנת 2010; שכרו של העובד, אשר היה גבוה בהרבה מהמקובל בענף, כלל תשלומים בגין זכויותיו הסוציאליות; העובד נהג לקבל מהוריהם המנוחים כספים נוספים במזומן בגובה אלפי שקלים בגין זכויות שונות וכן הלוואות שטרם ניפרעו; העובד יצא לחופשות ארוכות מחוץ לישראל בגינן קיבל שכר מלא; העובד זכה לתנאי מחיה גבוהים הכוללים מימון ארוחות, טלויזיה פרטית עם כבלים ותשלום בגין הטלפון הנייד; העובד חתם על "זכרון דברים" במסגרתו הודה כי התפטר, וכן ביקש לראות בכספים שונים שניתנו לו כסילוק סופי של טענותיו כלפי המנוחים (להלן – כתב הויתור); ככל שיקבע כי היורשים חבים בתשלומים לעובד, יש לקזז מהם חובות שעזבון המנוח חב להם כנושים (מכוח סעיף 104(א)(3) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה) ובכלל זאת עלות שיכון המנוח והעובד ביחידת דיור בביתו של איתמר כפי שתומחרה על ידי שמאי; כן יש לקזז כספים ששילם המנוח עבור העובד והמותרים בנכוי על פי חוק כגון תשלומים לביטוח רפואי ומימון מגורי העובד והוצאות נילוות, דמי חופשה ששולמו לעובד ביתר וכספים ששולמו לעובד מעבר לשכרו, בסך כולל של 85,524 ש"ח. היורשים הוסיפו וטענו כי חרף היחסים הקרובים בין העובד למנוח והעובדה כי מצבו הרפואי של המנוח הדרדר בסמוך לפטירתו, ועל אף הפצרותיהם, היתעקש העובד לנסוע לחופשה של חודשיים ובכך "עשה מעשה שלא יעשה שהביא לפטירת אדם קשיש אשר אהב את סונימאל ונתן בו אמון". לטענת היורשים הובהר לעובד כי נסיעתו בנסיבות אלה תביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, אך הוא בחר לצאת לחופשה ובכך למעשה נטש את המנוח והתפטר, ובפרט שעה שהמחליף שהביא היה עובד לא חוקי ולא מוסמך, ומקום ששיקר בנוגע ליעד נסיעתו אשר הייתה בפועל "נסיעת עסקים ותענוגות לאוקראינה". המדובר בהתנהגות מחפירה של "הפקרת אדם חסר ישע שהיה תלוי בו" שיש בה לשלול מעובד פצויי פיטורים וזכויות נוספות, אף אם היה נקבע שהוא זכאי להן.

העובד מוסיף וטוען כי שגה בית הדין בקביעתו כי תקופת ההתיישנות בת שבע שנים לתשלום חלף הפקדות לקרן פנסיה אינה מתחילה להספר ממועד סיומם של יחסי עובד-מעסיק, חרף העובדה כי לעובדים זרים לא מופקדים כספים לקרן ייעודית וזכאותם לחלף הפקדות קמה להם למעשה רק במועד סיום יחסי העבודה.

לגישתו, מאחר שלא מופקדים בגין עובדים זרים כספים לקופה ייעודית, דין ההפקדות למרכיב התגמולים כדין כספי פצויי פיטורים שהזכות לקבלתם מתגבשת רק במועד סיום יחסי העבודה.

...

דין הטענה להידחות.

דין טענות הקיזוז להידחות.

סוף דבר הערעורים נדחים בעיקרם בכפוף לשני אלה: החיוב בגין דמי הבראה יעמוד על סכום של 17,041 ש"ח חלף האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

הוא פוטר במהלך השנה השניה לעבודתו ולכן זכאי לפצוי בגובה שכר של 14 ימים (סעיף 4(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001).

הטענה הועלתה לראשונה בתצהיר ובכל מקרה התובע הגיש את תביעתו כאן בחודש 12/20, בנוגע לתקופה 5/19-7/20, כך שהתביעה בענין זה לא היתיישנה (סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית)).

התובע היה זכאי לבצוע הפקדות בפקדון לגבי עובד זר שהוא מסתנן מיום תחילת עבודתו בבית הקפה, זאת בנגוד לטענת דאניא שלא ביצעה הפקדות מאחר ולא זכאי לכך מתחילת מועד העסקה (סעיף 31 לכתב ההגנה של דאניא).

לא מדובר כאן במקרה של תובע שהוא עובד זר מסתנן שעדיין נמצא בארץ ואין ודאות לגבי מועד עזיבתו את הארץ ולכן אין ודאות אם יזכה לקבל את כספי הפקדון (סעיף 1יא4 לחוק עובדים זרים).

הכרה כזו בבית הקפה כמעסיקה במשותף נעשית לצורך ספציפי של אחריות לזכויות סוציאליות בסיסיות של התובע, וזאת על אף שלא מתקיימים בבית הקפה המבחנים המסורתיים לזיהויו כמעסיקו של התובע (ע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – בוסקילה, פס' 37 (9.6.2020); ע"ע (ארצי) 273/03 שוואב – משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פס' 6 ו-8 (2.11.2006) (להלן – ענין שוואב)).

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעות דאניא ושחף לשלם לתובע תוך 60 ימים מעת שיומצא להן פסק הדין את הסכומים הבאים: הנתבעת דאניא: פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה – סך של 2,500 ש"ח. פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר – סך של 2,500 ש"ח. דמי חגים – סך של 1,360 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.10.19.

אנו מקבלים את בקשתו ומורים על דחיית התביעה נגד בית הקפה ללא צו להוצאות.

אילולא בקשה זו, היינו קובעים שבית הקפה אחראי ביחד ולחוד לחבות שחף לפי פסק דין זה. מאחר והתביעה נגד בית הקפה נדחית – אין לחייב את בית הקפה בחיובי שחף בפסק הדין.