התיישנות תביעת נזקי גוף מתאונת דרכים

מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף שהוגשה בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

להלן דברים מתוך סע' 14 ואילך בפסה"ד שניתן בת.א 35117-04-16 ת' נ' מדינת ישראל: " 14. סעיף 8 לחוק ההתיישנות חל על גלוי מאוחר של כלל רכיבי עילת התביעה. אך כאשר העילה הינה עוולה נזיקית שנזק הינו חלק מיסודותיה – יחול סע' 89(2) לפקודת הנזיקין כסע' ספציפי על רכיב הנזק, היינו על גלוי מאוחר שלו, וסע' 8 יחול על יתר יסודות העוולה (עיין: ע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת הישוב פ"ד נב(1) 857 ; ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב פ"ד נד(2) 535; ע"א 2206/18 סיגמן נ' דובק, פס' 12).

...

אין מנוס מן המסקנה שתביעת התובע כלפי קרנית התיישנה.

אני דוחה אפוא התביעה כלפי קרנית.

ממילא נדחית אפוא אף ההודעה לצדדים שלישיים ששלחה קרנית, בהיותה הודעה על תנאי שהתייתרה.

השופטת י' וילנר: האם יש להשעות, מכוח הוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן גם: החוק), את מירוץ התיישנותה של תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, לרבות תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), למשך תקופת שהותו של התובע במאסר בחוץ לארץ? זו השאלה העומדת במרכזה של הבקשה שלפנינו.

...

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם ו-ח' מרים לומפ) בע"א 57289-10-20 מיום 15.2.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) בת"א 64885-12-15 מיום 7.9.2020.

ואולם, משהגענו לכלל מסקנה כי ככלל, יש להשעות את מרוץ התיישנותה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף למשך תקופת שהייתו של תובע במאסר במדינה זרה, הרי שאין להביא במניין תקופת ההתיישנות של התביעה השנייה אף את תקופת המאסר בחו"ל – אשר ארכה כשנתיים ו-11 חודשים.

נמצאנו למדים, אפוא, כי תקופת התיישנותה של התביעה השנייה אינה עולה על שבע שנים, ומשכך תביעה זו לא התיישנה.

סוף דבר: לו תישמע דעתי, כי אז נורה על קבלת הערעור, כך שפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי יבוטלו, והדיון יוחזר לבית משפט השלום לשם בירור תביעת המבקש לגופה.

ברע"א 7330/17 דאוד תומא נ' רשות מקרקעי ישראל דן בית המשפט העליון בשאלה, האם ההלכה שנקבעה בארידור בכל הנוגע לתחולתם של דיני ההתיישנות על תביעות שעניינן פצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות חלה גם על תביעות לפצויי הפקעה לפי חר"מ. בפסק הדין נקבע, כי הקביעה העקרונית אשר אומצה בארידור היא, כי ככלל תביעות לפצויי הפקעה כפופות להסדר של דיני ההתיישנות ככל שלא נשללה תחולתו של חוק ההתיישנות בהוראות מפורשות בחיקוק.

מדובר בתביעה לפצוי בגין נזק גוף לפי הפלת"ד שאינה רלוואנטית לתביעה שלפני ולמחלוקת בה עסקינן.

...

התובעים סבורים, כי אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה על הסף והם מסתמכים על הוראות סעיפים 15 ,16 ו- 18 לחוק ההתיישנות.

טענתם לפיה המועד הרלוונטי הוא מועד מתן צו הירושה אינה מקובלת עליי.

לפיכך דין טענת התובעים, לפיה לאור הוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות, התביעה שבכותרת הוגשה טרם התיישנות, להידחות.

" ככלל, בתביעות ניזקי גוף שנגרמו בתאונות דרכים על פי חוק הפלת"ד מירוץ ההתיישנות יחל ביום בו התרחשה תאונת הדרכים מושא התביעה (ר' למשל ע"א (מרכז) 32142-12-11 קרספל נ' ביטוח ישיר -איי .דיי.איי חברה לביטוח בע"מ (3.6.12).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כלל החומר שצורף על ידי התובע לתביעתו ולתשובה מטעמו, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, ואנמק.

אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל – התביעה נדחית מחמת התיישנותה.

רקע עניינה של התביעה ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 29.12.06 בה נפגע פגיעה רב מערכתית, עבר כריתת טחול וקיבוע פנימי של שבר מרוסק באמה שמאלית, ואושפז עד ליום 6.2.07.

בדרך זו, משך התובע את ההליכים בתאונה נשוא התביעה עוד שנתיים וחצי, תוך שהוא מסתמך על ההגנה הנתנת לו מכח סעיפים 15 ו – 16 לחוק, ולא הציג טעמים עינייניים לסחבת זו. יתרה מזאת, לאור היתנהלותו בתביעה השלישית לא זכאי התובע כלל כי פרק זמן של ארבעה חודשים בו כל שעשה הוא להגיש את התביעה אולם לא המציא אותה לנתבעת, לא יבוא בחשבון לשם מניין תקופת ההתיישנות.

...

דיון והכרעה לאחר שמיעת העדויות בעניין זה אודות התנהלות התובע לאורך השנים ומחיקתן של התביעות שהגיש; ולאחר שהתבררו הנתונים החדשים אודות התביעה השלישית אשר לא הוכח כי נמסרה כדין לידי הנתבעת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על דחייתה של התביעה מחמת התיישנות.

במצבים בהם ניתן לקבוע שהתובע זנח, הלכה למעשה, את ההליך הראשון (או שהיה מדובר בהליך סרק מעיקרו) אין מנוס מהמסקנה לפיה לא תבוא תקופה זו, במהלכה נזנח ההליך, בחישוב פרק הזמן בו היה ההליך הקודם תלוי ועומד" (סעיף 15) (וראה גם: בע"ע (ארצי) 393/05 זוהיר טהה - מקיאס בע"מ (נבו 10.01.2005) תקנות סדר הדין האזרחי, תעש''ט – 2018 אף הן מתיישבות עם מגמה זו. בסעיף 4 להן נקבע כי על בית המשפט להימנע ממתן אפשרות לבעל דין לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט על ידי פעולות שיש בהן לשבש, להשהות או להטריד בעל דין; וסעיף 5 להן מחייב את בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי לזה הפרטי של בעל הדין ולמנוע שימוש לרעה של בעל דין בהליכי בית המשפט באופן בו מלבד פגיעה בצד שכנגד קיימת הטרדה והעמסה על מערכת בית המשפט נוכח פעולות משפטיות והתנהלות בעייתית ולא מחוייבת המציאות.

" מן הסיבות שלעיל ולאור הנתונים החדשים שהובאו בפניי שיש בהם כדי להטות את הכף מרשלנות גרידא מצידו של התובע לניצול לרעה של הליכי בית המשפט, לא זכאי התובע להנות מהארכתה של תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיפים 15 ו – 16 לחוק ודין התביעה להידחות מחמת התיישנות.