התיישנות תביעת נזיקין של חוקר צה"ל נגד המדינה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 18754-07 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת יעל הניג תובעים פלוני פלוני ע"י עו"ד תומר בכר נתבעים 1.מדינת ישראל - משרד הבריאות 2.המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא ע"י עו"ד רפאל גלס פסק דין

התביעה הוגשה יום לפני התיישנותה.

לאחר שמיעת העדויות, בחינת הראיות ועיון בסיכומים שוכנעתי כי החמצת התסביב מקורה בהתרשלות בתהליך האבחנה המבדלת, ובכלל זה, המנעות מהחשת התובע לניתוח חוקר.

חלפו עברו השנים, התובע בגר ועמד לפני גיוסו לצה"ל. בעקבות בדיקות שגרתיות בלישכת הגיוס התגלה שאשכיו נמקו ושגופו אינו מייצר טסטוסטרון.

לא ניתן להפריז בפועלה של ההמנעות נגד המדינה בנסיבות כאלה.

התובע לא ניזוק מנכס בשליטת המדינה ולכן לא חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

...

טענות המדינה יש לדחות את התביעה בשל שיהוי בהגשתה אשר גרם לה לנזק ראייתי כבד.

סוגיות נוספות עיכוב הניתוח במספר שעות על מנת לאפשר הרדמה בתנאי צום אינו בגדר התרשלות, לא שוכנעתי כי הקדמת הניתוח הייתה משנה את מצבו של האשך וטענה זו של התובע נדחית.

לאחר איזון ושקילה החלטתי לפסוק לתובע פיצוי של 280,000 ₪.

סך הפיצוי – 420,000 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 420,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 98,280 ₪ ובתוספת שכ"ט מומחים והוצאות משפט.

חוקרת מצ"ח יצרה קשר עם בא כוח התובעים וביקשה לקבל לידיה מסמכים ותעוד וכן תאמה מועד לגביית עדות וההנחה היתה כי העניין נחקר ותתגבש פשרה.

באשר לטענה כי הארוע נחקר על ידי מח"ש הרי שמהמכתב לא ניתן ללמוד לאיזה ארוע מתייחסת התגובה, ואילו המכתב מיום 22.2.18 היתייחס לארוע השני שאינו נשוא תביעה זו. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית: תביעות בשל פעולות כוחות הבטחון באיזור תובענה נגד המדינה או נגד שלוח של המדינה בשל נזק שניגרם באיזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל (בסעיף זה- תובענה) תדון בכפוף להוראות סעיף זה: (1) בסעיף זה – "איזור" - כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה; "צבא הגנה לישראל" - לרבות כוחות בטחון אחרים של מדינת ישראל הפועלים באיזור; (2) (א) לא ידון בית המשפט בתובענה אלא אם כן הנפגע או אפוטרופסו או אחר מטעמו נתן הודעה בכתב, כפי שייקבע בתקנות, על המעשה נושא התובענה; (ב) ההודעה תנתן בתוך 60 ימים מיום המעשה; ואולם אם מחמת מצב בריאותו של התובע או אפוטרופסו, או מחמת נסיבות מוצדקות אחרות נבצר ממנו לתת את ההודעה בתוך המועד האמור, תנתן ההודעה בתוך 30 ימים מהיום שבו הוסרה המניעה; (ג) נפטר הנפגע ולא ניתנה הודעה בעודו בחיים, וטרם חלף המועד למתן הודעה לפי סעיף קטן (ב), תנתן ההודעה על ידי התלויים בו או על ידי עזבונו, או על ידי אחר מטעמם בתוך 60 ימים מיום פטירתו; (ד) על אף האמור בפיסקה זו, רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לידון בתובענה בשל מעשה שהודעה עליו לא נימסרה במועד; תקנות הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (הודעה בכתב על נזק), קובעות: טופס ההודעה הודעה בכתב כמשמעה בסעיף 5א(2) לחוק (להלן- ההודעה) תנתן לפי הטופס שבתוספת, שיהיה בשפה העברית ובשפה הערבית (להלן- הטופס).

הנתבעת הפניתה גם לת.א. (שלום י-ם) 40539-03-12 ג'אזי זיד ואח' נ' משרד הבטחון (2.5.13) יצוין כי בהליך זה נדחתה התביעה מחמת היתיישנות, אולם יש מקום להתייחס להערת כב' השופט ד. גדעוני בסיפא לפסק הדין (ס' 21) "שגם לטענת התובעים – כפי שעולה מכתב התביעה – ברור כי פנייתם הראשונה לנתבעת נעשתה רק לאחר שחלפו אחד עשר חודשים ממועד הארוע... וממילא זמן רב לאחר שחלף המועד הקבוע לכך בתקנות האמורות, שהוא 60 ימים. כן עולה כי פנייה ראשונה זו לא נעשתה בהתאם למתכונת שנקבעה בתקנות. על פני הדברים – ואפילו נניח שבהמשך נתנו התובעים הודעה במתכונת הנדרשת בדין – נראה כי לא מתקיימים בעניינינו טעמים מיוחדים שלא לדחות את התובענה גם בשל אי מתן הודעה במועד..." בת.א. (מחוזי מרכז) 33589-12-11 עואד מוחמד נ' מדינת ישראל (20.5.12) נאמר: "מעל לצורך, לחובתו של התובע נזקפת העובדה כי לא נתן הודעה בכתב למשרד הבטחון על המעשה נשוא התובענה בהתאם להוראת סעיף 5א(2) לחוק אחריות המדינה ותקנות הנזקין האזרחיים... שהותקנו מכוחו. בעניינינו, התובע לא הגיש כל הודעה, בשום שלב, למשרד הבטחון (לא כל שכן במועדים הקבועים לכך בחוק), וממילא לא נטען על ידו אחרת, ואף לא ניתן על ידו כל הסבר או טעם למחדלו זה. בעיניין זה הכלל הקבוע בחוק הוא שעל הנפגע להודיע תוך 60 יום מיום התרחשותו ובהעדר הודעה לא ידון בית המשפט בתובענה, כשלביהמ"ש סמכות לסטות מן הכלל מטעמים מיוחדים שלא נימצאו בעיניין שבפני" ( שם, ס' 31) וכן ר' ת.א. (שלום, ב"ש) 28343-03-13 עלי חסן מוצטפא אלבחרי נ' מדינת ישראל (13.9.17); ת.א. (ק"ג) 208/07 עיזבון המנוחה אלדאעור סנא ז"ל נ' מדינת ישראל-פרקליטות מחוז ת"א (27.10.10); ת.א. (ב"ש) 8071-01-11עזבון המנוח שאדי עסאם חמד נ' מדינת ישראל (20.6.18 ר' ס' 148-153) מקום שהתובעים לא שלחו הודעה בהתאם לדרישות הדין, דהיינו: בטופס ייעודי, לגורם המוסמך במשרד הבטחון במועד שנקבע (בלי שהובאו טעמים מיוחדים לעיכוב הממושך) ומקום שמצאתי כי הייתה בהתנהלות זו כדי לגרום לנתבעים לנזק ראייתי, אני מוצאת כי יש לפעול בהתאם לסעיף 5א (2) לחוק, ולהורות על דחיית התביעה.

...

איני מקבלת טענה זו. סד הזמנים המקוצר הזה נועד לאפשר למדינה להכות בברזל בעודו חם ולמנוע מצב של נזק ראייתי כפי שארע בענייננו.

סוף דבר, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.

התביעה נדחית, והתובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסכום של 7,500 ₪ , אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ב"כ התובע פנה ללישכת התביעות בבקשה מנומקת והתנהלו בין ב"כ התובע דאז וראש יחידת התביעות שיחות טלפוניות, במסגרתן התבקש ב"כ התובע להמציא מסמכים אודות טענותיו לפיהן התובע עשוי להתגייס ליחידה קרבית בצה"ל. ביום 6/11/08 הוחלט על סגירת התיק כנגד התובע בעילה של חוסר ראיות.

לטענתה, התובע פועל באופן מניפולטיבי ומגמתי כאשר הוא בוחר שלא להגיש תביעתו כנגד חבריו מר שוויקי ומר גרופר, בטענה כי אלו קטינים בעוד שגם היא הייתה קטינה במועדים הרלבאנטיים לתובענה זו. לטענת הנתבעת 2 דין התביעה כנגדה להדחות מחמת היתיישנות, שהוי השתק ומניעות.

"סבירות היתנהגותו של המזיק נבחנת לעולם על-פי הנתונים הקיימים בעת ההתרחשות, ולא בראייה שלאחר מעשה". "כלל הוא, כי את היתנהגות החוקרים ואנשי התביעה בכל שלב משלבי ההליך יש לבחון בזמן אמת - בעת עשייתן של הפעולות ובזמן קבלת ההחלטות. שאלת הפרת חובת הזהירות הקונקרטית שחלה על גורמי החקירה והתביעה נחתכת על-פי הנסיבות, התנאים והאפשרויות שהיו קיימים במועד הרלוואנטי שבו היתנהגות הרשות עומדת למבחן. סבירות ההיתנהגות נבחנת על-פי מכלול הנתונים ששמשו את הרשות במועד הקובע. אין בוחנים את ההיתנהגות בדרך של "חכמה לאחר מעשה"..

." ראה בע"א 3580/06 עיזבון המנוח חגי יוסף ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21/03/2011). נקבע כי הגם שניהול הליכי חקירה כרוכים באי נעימות, חלה על המדינה חובה לנהל את אותם ההליכים זאת על מנת לנסות להגיע לחקר האמת. "פעולותיה של הנתבעת (המישטרה - י.ד.) אשר חלקן יכולות היו, בחכמה שבדיעבד להעשות בדרכים חלופיות, או לא להעשות כלל, אין בהן, כשלעצמן כדי להצביע על התרשלותה של הנתבעת, או על חריגה ממיתחם שיקול הדעת המסור לה ... אין חולק, כי לתובעים (המערערים 1 ו-2 - י.ד.), כמו לכל חשוד בהליך הפלילי, נגרם סבל כתוצאה מפתיחת הליך פלילי כנגדם. יחד עם זאת, למעט במקרים הקבועים בחוק, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייב את המדינה בתשלום פיצויים". ראה בע"א 4371/13 יגאל לסרי נ' משטרת ישראל (ניתן ביום 14/12/2014).

עוולת הנגישה: סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע "נגישׂה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - של הליך נֵפֶל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת-רגל או בפרוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישׂה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". משהנתבעת 2 מסרה את המידע בנוגע לתובע במסגרת חקירתה במישטרה, ברי כי חלה עליה ההגנה המפורטת בסיפא לס. 60 דלעיל ולא ניתן להגיש כנגדה תביעה בעילה זו. אף טענתו זו של התובע כנגד הנתבעת 2 יש לדחות.

...

בבחינת התנהלות הגורמים הרלבנטיים בזמן אמת ולא בדיעבד בהקשר של ההחלטה לעצור ולחקור את התובע, הגם שבסופו של דבר נסגר התיק כנגד התובע בעילה של חוסר ראיות, נוכח הראיות והעדויות ובשים לב לכך כי במעצרו של התובע וחקירתו ממלאים גורמי התביעה את חובתם לפי דין, מצאתי כי בזמן אמת היו בידי גורמי הנתבעת 1 ראיות מספיקות למעצרו של התובע ולא הייתה במעשיה הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית החלה עליה.

בשל כך יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1.

סוף דבר, התביעה נדחית על כלל רבדיה, הן כנגד הנתבעת 1 והן כנגד הנתבעת 2.

תמצית טענות הצדדים לטענת הנתבעים- חוק הפלת"ד חל רק בשטח מדינת ישראל, בעוד שהתאונה ארעה בכפר נבי אליאס שבנפת קלקיליה, הנמצא בשטח C. סעיף 2(א1) לחוק הפלת"ד מתייחס לתאונה שארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית ביהודה והשומרון, אך אינו חל על התובע, משיב מכיוון שהוא אינו עונה להגדרה של "ישראלי או תייר חוץ". הנתבעים הפנו לפסיקה לתמיכה בטענותיהם.

הגורמים הבלעדיים למתן אישורים אלה הם משטרת מחוז ש"י והמנהל האזרחי המופקדים על אכיפת החוק בציר זה. חוקר התאונה הוא ישראלי ומשפט התעבורה של המבקש היה בישראל.

התובע אף מפנה לע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' מאג'דה קרען, (פורסם ביום 1.9.04) אולם פסק דין זה אינו עוסק בחוק הפלת"ד, הכוללת משטר פיצוי מיוחד ואוחז אחריות מוחלטת, למעט סייגים, אלא בפקודת הנזיקין , ועל כן אני מוצאת שלא ניתן להשליך ממנו על עניינו.

טענות התובע בדבר 'סממנים של שליטה מעורבת ישראלית ופלסטינית' לכאורה- אינן רלוואנטיות, מקום בו מדובר בשטח המוגדר באופן מפורש וללא מחלוקת כשטח C. שאלת הריבונות הפלסטינאית ומעורבותו של צה"ל באיזור אינן יכולות להקים שינוי למצב החוקי, ויוזכר כי קיים דין אחר שתחת מטרייתו ניתן לידון בעניינים הקשורים בתאונה נשוא הליך זה. זאת ועוד, ואומר בזהירות, כי דומה שיש בעמדת התובע משום הזמנה של בית המשפט להכריע בעניינים הקשורים בסוגיות פוליטיות ומדיניות, ועל פניו- אין זה הפורום המתאים להידרש אליהן.

לשיטתו של התובע- כאמור, סעיף 159 לחוק הביטוח הפלסטינאי שכותרתו "היתיישנות תביעה לפיצויים", קובע כי תביעה לפיצויים שנגרמו בתאונת דרכים תיתיישן במידה ולא תוגש בתוך תקופה של 3 שנים, הנספרות מתאריך הארוע או מתאריך קבלת דו"ח רפואי סופי, אם כבר חלפו שלוש השנים הנ"ל. כלומר, כל עוד מצבו הרפואי של התובע אינו סופי, לא ניתן להתחיל למנות את 3 השנים להתיישנות.

...

לסיכום בהתאם למפורט לעיל- נקבע שחוק הפלת"ד אינו חל בנסיבות התאונה דנן.

אני מורה איפוא על הגשת ראיות הצדדים בשאלת ההתיישנות בדין הזר: מטעם התובע- עד ליום 16/7/17, מטעם הנתבעת- עד ליום 26/8/17.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לב"כ הצדדים, בפקס עם א. מסירה שיסרק לתיק ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ז, 06 יוני 2017, בהעדרם.

ביני לביני, הגישו המפרקים ביום 28.5.2015 תביעה נגד המדינה, המועצה לייצור צמחים ולשיווקם והמועצה לענף הלול – בעלות המניות באגרקסקו (להלן: בעלות המניות), בה הם עתרו לסעד הצהרתי של "הרמת מסך" בין החברה לבין בעלות המניות (ת"א (תל אביב-יפו) 55482-05-15 מפרקי אגרקסקו חברה לייצור חקלאי בע"מ נ' מדינת ישראל; להלן: התביעה נגד בעלות המניות).

פסק דינו של בית משפט קמא אשר סילק על הסף את תביעת המפרקים נגד קוסט במלואה, נשען על שלושה אדנים: הראשון – עילת התביעה של הנושים נגד קוסט היתיישנה ולכן יש לדחות את תביעתם על הסף; השני – כתב התביעה שהגישו המפרקים אינו מגלה כל נזק שניגרם לחברה (להבדיל מנושיה) ולכן יש למחוק את תביעת החברה על הסף בהעדר עילה; והשלישי – המפרקים הגישו את התביעה בשיהוי ניכר, באופן המצדיק את סילוקה על סף. אדון להלן בקביעות אלה כסדרן, אך קודם – הערה מקדימה.

בכלל זה, ניתן למנות את הקושי של הנתבע בהשגת עדים וראיות בחלוף זמן רב, אשר עלול לפגוע ביכולתו להגן על עצמו ולהקשות על חקר האמת; את אינטרס הנתבע בודאות ביחס לחשיפתו האפשרית לסכנת תביעה, ואת ציפייתו כי תובע ש"ישן על זכויותיו" במשך תקופה ארוכה זנח את תביעתו; וכן את האנטרס הצבורי שמערכת המשפט תשקיע את משאביה בעינייני ההווה ולא בנושאים שאבד עליהם הכלח (ראו, למשל: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 444 (2003) (להלן: עניין תלמוד תורה); ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פסקה 15 (31.8.2008) (להלן: עניין טבע); ע"א 10591/06 יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ, בפיסקה 20 (12.7.2010) (להלן: עניין יפרח); רע"א 901/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82, 112-111 (2010) (להלן: עניין גיא-ליפל); ע"א 1442/13 זוארס נ' התעשיה הצבאית ישראל בע"מ, פסקה 9 (18.8.2016) (להלן: עניין זוארס).

בכל הנוגע לתנאי זה, מורה סעיף 8 לחוק ההתיישנות כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" (ההדגשה הוספה – ר.ר. ראו גם: סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הקובע כלל גילוי מאוחר ספציפי ביחס ליסוד הנזק בעוולות נזיקיות).

(2) טיב הגילוי הנידרש – "קצה חוט" או "תביעה בעלת סיכוי ממשי"? כאמור, לטענת המפרקים המועד ממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות הוא היום בו הוגש דו"ח החוקר (23.6.2013).

הטעם לכך הוא שמדובר בחוות דעת אשר לא הוגשה כחוות דעת של חוקר שמונה על ידי בית המשפט, ואשר צוין בה מפורשות כי מדובר בדו"ח ראשוני בלבד וכי נידרשות חקירות נוספות.

...

לאור האמור, ולאור העובדה שלא מצאתי בכתב התביעה התייחסות לשאלה מהו הנזק הנטען שהסבו רואי החשבון לחברות התובעות – מקובלת עלי טענת הנתבעת 22, כי יש מקום לסילוק התביעה נגדה על הסף.

כפי שאפרט להלן, אינני סבורה כי הנסיבות שהתקיימו בעניינו מצדיקות מסקנה זו. כפי שנקבע לא אחת, לצד הסדרי ההתיישנות הקבועים במשפט האזרחי חלה גם דוקטרינת השיהוי, במסגרתה מסור לבית המשפט שיקול דעת לקצר את התקופה בה זכאי בעל דין לנקוט בהליכים משפטיים בהתקיים שיקולים המצדיקים זאת (ראו: ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited, פסדה סד (13.7.2016) (להלן: עניין רוזנפלד); ע"א 4352/15 קורן נ' עו"ד הראל, פסקה 49 (2.8.2017) (להלן: עניין קורן); ע"א 8323/17 מדינת ישראל נ' בעהם, פסקה 29 (20.5.2019) (להלן: עניין בעהם)).

אין בידי להסכים עם קביעה זו. ראשית, קוסט כלל לא טענה בבקשה לסילוק על הסף כי התנגדות המפרקים לבקשת הצירוף אכן הביאה אותה בפועל למסקנה לפיה המפרקים ויתרו על זכות התביעה נגדה, וממילא עדיין לא הוכיחה זאת.

סוף דבר לו תישמע דעתי, נקבל את הערעור ונורה על השבת הדיון לבית משפט קמא לצורך המשך בירור תביעת המפרקים, הן בשם הנושים והן בשם החברה.