התיישנות תביעת נזיקין על התעללות מינית

2) לחוק בית משפט לעינייני ) כפי שהבהיר בימ"ש המחוזי בהחלטתו, הן מכח סעיף מישפחה והן על פי פסיקת בית המשפט העליון, תביעות נזיקיות בין בני מישפחה המבוססות על מעשים פליליים בעלי רגישות משפחתית ייחודית, לרבות תביעות בגין עבירות מין במשפחה, נכללות במסגרת סמכותו של בימ"ש לעינייני מישפחה.

לטענתה, במהלך הטיפול סיפרה לד"ר חרמון כי בהיותה כבת 12 ניסתה להיתאבד ע"י בליעה של 20 כדורי אופטלגין וזכרון ניסיון ההיתאבדות ליווה אותה כל חייה, אך לא ידעה כי הרקע היה הניצול וההתעללות המינית מהם סבלה בילדותה וכי חשבה שניסיון ההיתאבדות אירע על רקע היותה ילדה בודדה, דחויה וללא כל חברים.

(3880 (2) על 2) לפקודת הנזיקין מגביל ) אולם, להבדיל מסעיף 8 לחוק ההתיישנות, סעיף את תקופת ההתיישנות בגין "כלל הגילוי" לתקופה בת 10 שנים, קרי, מועד הגילוי הוא מועד הווצרות העילה, אולם התובענה תיתיישן אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק.

...

משכך ומכל הנימוקים שפורטו סבורני כי דין התביעה להדחות לא רק לגופן של טענות אלא גם מחמת התיישנות.

משכך כאמור התביעה נדחית.

₪ התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ההליך בסך 35,000 ₪ (בסה"כ 70,000 ) וזאת בתוך 90 ימים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי היתייחס לשתי מערכות הדינים החלות על תובענה שהוגשה בעילה נזיקית: האחת, הדין הכללי לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: החוק או חוק ההתיישנות); והשניה, דין מיוחד הקבוע בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה או פקודת הנזיקין).

לעמדתה, אין כל בסיס להטלת אחריות בנזיקין על המדינה, אשר לא התרשלה בכל הנוגע למישור הפיקוח על המשיבה 2 והתנהלותה ביחס למערערת, לא ידעה על המעשים הנטענים ולא יכולה היתה לצפותם.

בדברי ההסבר להצעת החוק צוין כי מיעוט בלבד מקרב נפגעי עבירות מין והיתעללות חושף את דבר הפגיעה בו ומעטים עוד יותר פונים לרשויות אכיפת החוק או תובעים את זכויותיהם בהליך אזרחי [ראו: הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 4) (היתיישנות תביעה בשל עבירת מין או היתעללות), התשס"ז-2007, ה"ח הכנסת 110, 111 (לעיל ולהלן: דברי ההסבר להצעת החוק)].

...

מסקנה זו נגזרת גם היא מההסדר השלילי שהזכרתי לעיל ומהאיזון שהמחוקק ביקש להתוות במקרים כגון אלו.

סיכומו של דבר, מסקנתי היא כי לא ניתן לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי המערערת בנוגע להוראת סעיף 18א לחוק ההתיישנות, ומשכך אין מנוס מדחיית הערעור.

מקובלת עלי פרשנותו של חברי כי החוק ביקש להבחין – לצורך הארכתה של תקופת ההתיישנות – בין מי שביצע את הפגיעה או ההתעללות (שהסדר ההארכה יחול ביחס אליו) לבין הרשויות שעל-פי הנטען אפשרו את הדבר במחדליהן הרשלניים (וההסדר ההארכה אינו חל עליהן).

הוסיף מומחה בית המשפט וקבע בחוות דעתו כי התובעת תמשיך להזקק לטפול תרופתי פסיכיאטרי במהלך חייה וכי נכותה הנפשית הצמיתה הנה בשיעור של 20% וזאת בהתאם לסעיף 34(ב)(3) לתקנות המל"ל. טענות הצדדים בתמצית: לטענת התובעת, הנתבע ביצע בה מעשי אונס והיתעללות מינית במשך מספר שנים בהיותה בגילאים 9-12 ובהיותו של התובע בגילאים 13-17 לערך.

הנתבע מעלה טענת ההתיישנות ובנידון הוא מפנה לכך כי התובעת הגיעה לגיל הבגרות בשנת 2006, ולפיכך תקופת ההתיישנות תמה לכל המאוחר בשנת 2003, ולחילופין, בהתאם לס"ק 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח משולב), התביעה היתיישנה בשנת 2006, מספר שנים לפני הגשת התביעה - 2013.

לאחר שנשמעו טענות הצדדים בבקשה, נתנה כב' השופטת (בדימ') פריאל החלטה מנומקת (להלן: "ההחלטה") לפיה נדחתה טענת התובעת לתחולתם של סעיפים 7-8 לחוק ההתיישנות וכן נקבע כי במקרה דנן אין להחיל את סעיף 18א' רבתי לחוק ההתיישנות הקובע תקופת היתיישנות מיוחדת בתביעות בגין תקיפה מינית (גם התובעת לא טענה לתחולת הסעיף).

...

לאחר שנשמעה עמדת הנתבע בנדון, ניתנה החלטתי מיום 1.9.16, לפיה התקבלה עמדת התובעת, אף כי ביצוע ההחלטה עוכב כדי לאפשר לנתבע לשקול הגשת בקשת רשות ערעור.

לסיכום, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 1,048,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות עבור חוות הדעת מטעמה, חלקה בחוות דעת מומחה בית המשפט, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 183,924 ₪ (כולל מע"מ) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עבור ההוצאות מיום הוצאתן ועבור שכ"ט עו"ד מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

עוד נטען על ידי התובעת כי, יש לראות במעשים של הנתבעים בעיניינה כמסכת עובדתית אחת מתמשכת שלא היתיישנה בעת הגשת התביעה, שהתחילו משנת 2005 ונמשכו עד שנת 2012, ולכן עילת התביעה לא היתיישנה בעת הגשתה.

בנסיבות אלה, דומה כי אין חולק שהנתבע נושא באחריות נזיקית כלפי התובעת בגין הטרדה מינית, וזאת לנוכח סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, שלפיו, הטרדה מינית והתנכלות על פי החוק מהוות עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהם.

הגב' טרם מסרה בתצהירה כי היא טיפלה בתלונתה של התובעת בצורה מקצועית ; מיד עם קבלת התלונה הושעה הנתבע מעבודתו, ובהמשך הועמד לדין משמעתי ופוטר מעבודתו; המשרד מקדיש זמן ומאמצים להעמקת הטיפול בנושאי מניעת הטרדה מינית בקרב עובדי המשרד, ונערכים הרצאות ודיונים בנושא זה; מופץ בין העובדים תקנות וכללים למניעת הטרדה מינית שכולל שמה ופרטיה של הממונה על השויון המגדרי במשרד, אליה ניתן להפנות תלונות בנושא; היא נפגשה עם התובעת לאחר הגשת תלונתה, הסבירה לה את זכויותיה להתלונן במישטרה או באגף המשמעת ולהגיש תביעה אזרחית, וכך היא עשתה; היא ליוותה את התובעת לווי צמוד.

...

סוף דבר התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת.

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת פיצוי בסך 30,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

התובעת באותו עניין הוצאה מבית הוריה על רקע היתעללות מינית מצד אביה הביולוגי והועברה אל מישפחת אומנה.

(3) טענת התובע הנסמכת על הוראת סעיף 89 בפקודת הנזיקין בסיכומיו טען התובע לראשונה, כי אין לומר שהתביעה היתיישנה וזאת לנוכח הוראת 89(2) בפקודת הנזיקין, הקובעת כי תקופת ההתיישנות תתחיל להימנות במועד שבו התגלה הנזק.

...

בפסק הדין הראשון שניתן בתביעה הנדונה ביום 19.8.2014 (להלן – פסק הדין הראשון), נקבע כי דין התביעה, שהוגשה רק בחודש מאי 2010, להידחות על הסף מחמת התיישנותה.

(5) התיישנות - סיכום המסקנה העולה מכל האמור היא אפוא, שעילת התביעה המופנית כלפי מזכירות בית המשפט לענייני משפחה נולדה עוד בחודש נובמבר 2000, עת הוגשה תלונת התובע במשטרה.

התוצאה היא אפוא, כי אין מנוס מדחיית התביעה מחמת התיישנותה.

לעניין זה ראוי להזכיר את אשר קבע בית המשפט העליון לאחרונה ממש, בדחותו את העתירה שהגיש התובע לחידוש חקירת המשטרה (בג"ץ 920/15 פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.2015), כבוד הנשיאה מ' נאור וכבוד השופטים נ' סולגברג וד' ברק-ארז): "אין אנו רואים עילה בדין להתערב בשיקולי המדינה שאינה רואה מקום היום לפתוח בחקירה בגין חטיפת ילד אל מחוץ לגבולות המדינה בשנת 2000, וזאת בראש ובראשונה בשל חלוף הזמן מאז האירוע ועד היום. נדגיש גם כי תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, העותר לא נקט באמצעים לשינוי ההחלטה במשך שנים ארוכות ...". מכל הטעמים שעליהם עמדנו וכאמור, התביעה הנדונה התיישנה ולפיכך היא נדחית.