התיישנות תביעת נזיקין מתמשכת

וכך נאמר: "בבואנו לבחון סוגיה של היתיישנות תביעת נזיקין, יש להבחין בין שלוש קטיגוריות של מקרים כלהלן:

במצב דברים זה, מטעמים של מדיניות שיפוטית ובשים לב לתכליות דיני ההתיישנות, אין זה ראוי לאפשר לעובד להמתין למועד התרחשותו של ארוע מזכה כלשהוא על מנת להגיש תביעה נגד המעסיק לפצוי בגין אובדן הזכות הפנסיוניות, אלא יש לתמרצו להגיש את תביעתו בסמוך ככל הניתן למועד ביצוע ההפרה (וכל עוד זו נמשכת, קמה עילת תביעה מדי חודש בחודשו), שעה שממילא נגרם בעטיה הנזק של אובדן הצבירה של דמי הגמולים[footnoteRef:31].

...

משהעניין אינו דרוש להכרעה לא מצאנו לנכון להיכנס לפרטי הטענה.

אין חולק על כך שהמשיבה העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ולא מצאנו כי העובדה שהגישה את בקשת הסילוק רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשת תצהיר המערער מהווה התנהלות העולה כדי חוסר תום לב כזה שיצדיק את השתקתה מהעלאת טענת התיישנות.

כלומר, כמו בעניין פלדון, דינה של תביעת המערער להידחות בשל העדר עילה שהיא תוצאה של מגבלת ההתיישנות[footnoteRef:35].

סוף דבר הערעור נדחה.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכותרתו "היתיישנות שלא מדעת", קובע את כלל הגילוי המאוחר: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". שאלת היחס בין שתי המערכות המקבילות בסוגיית הגילוי המאוחר בתובענה בנזיקין – סעיף 89(2) סיפא לפקודת הנזיקין וסעיף 8 לחוק ההתיישנות, נדונה ולובנה רבות בפסיקה.

לא נטען על ידי המשיבים כי בידי המדינה, כיום, לאתר את קברו של שלום ז"ל. כמפורט לעיל, על מנת להצביע על עוולה נמשכת הנובעת ממחדל מתמשך לענין אי-איתור קברו של שלום ז"ל, השוללת את היתיישנות התביעה, נידרש היה מהתובעים (המשיבים) לטעון ולבסס טענה כי היה בידי המדינה, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה, לפעול לאיתור מקום הקבר, וכי היא נימנעה מלעשות כן. בעיניין זה לא הועלתה כל טענה בכתב התביעה.

...

ואולם, אף אם עילה שכזו הוכרה בעבר כעוולה מתמשכת (רע"א 4892/15 ‏המועצה הדתית עכו נ' חכון (16.8.2015)), סבורני, כשאני לעצמי, כי הדבר מעלה קושי אנליטי לא מבוטל.

סיכומו של עניין, המסקנה כי המדינה חבה באחריות נמשכת רק משום שלא איתרה את הקבר היא מוקשית, משום שכפי שהוסבר לעיל, הדבר למעשה מחייב את המדינה לא רק לחפש את הקבר, אלא גם למצוא אותו, שאחרת תמשיך לעוול לנצח.

מסקנה זו שגויה לשיטתי, משום שככלל, אי-איתור הקבר יכול שיהיה תוצאה של מעשה עוולתי, אך לא המעשה העוולתי עצמו.

בעיניין זה יפים גם הדברים שנקבעו בסעיף 13 לפסק דינה של כב' השופטת י' וילנר ברע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (21.5.20): "היחס שבין שני הסעיפים "וחלוקת התפקידים" ביניהם הובהרו בפסיקה קודמת של בית משפט זה אשר עסקה בהתיישנות של תביעות נזיקין, ונקבע כי בעוד שההסדר המיוחד והמפורש שבסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין חל אך על מקרים בהם עובדות המהוות את רכיב הנזק שבעוולה נעלמו מהתובע, הרי שסעיף 8 חל על המקרים בהם עובדות המהוות את יתר רכיבי העוולה נעלמו מהתובע.

בנוגע להקף הידע שברשות התובע ביחס לעובדות המהוות את עילת התובענה, ואשר קיומו יחל את תקופת ההתיישנות נקבע בפסיקה כי "מועד התחלת תקופת ההתיישנות הוא המועד בו התובע חשד או צריך היה לחשוד בקיומן של העובדות המהוות את עילת התביעה, וזאת במנותק משאלת היכולת להשגת הראיות לתמיכה בתביעה שכזו. ודוק - החקירה והדרישה לשם השגת הראיות תיעשה אם כן בתוך תקופת ההתיישנות הנמשכת שבע שנים שלמות". (סעיף 18 בעיניין שירותי בריאות כללית).

...

בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה לגופה.

בכתב ההגנה טענה המערערת כי דין הודעת צד ג' להידחות מחמת התיישנות או שיהוי.

האם התוצאה אליה הגעתי – התיישנות העילה הנזיקית - מובילה לדחיית הודעת צד ג' והתביעה העיקרית (כפי שמבקשת המערערת בהודעת הערעור) או לדחיית הודעת צד ג' בלבד הואיל וטענת ההתיישנות לא נטענה בכתב ההגנה מטעם הנתבעות (כפי שטוענת התובעת בתשובתה לערעור)? אני סבורה כי פסה"ד במישור היחסים שבין התובעת והנתבעות צריך להשאר בעינו.

בענייננו, אין מחלוקת על כך שטענת ההתיישנות לא הועלתה ע"י הנתבעות בכתב הגנתן שהוגש בתיק קמא ואף לא מצאתי כל טענה קונקרטית של הנתבעות בהקשר לכך בתשובתן לערעור, הרי שאין מנוס מהקביעה לפיה פסק הדין שניתן בתביעה העיקרית ייוותר על כנו והודעת צד ג' נדחית.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל במובן זה שהודעת צד ג' נדחית ופסה"ד יוותר על כנו ביחס לתביעה העיקרית.

במילים אחרות: פירסומו של סרט הכזבים במרחב הצבורי על ידי המערער העמיד אותו תחת חובה משפטית לתקן את אשר קלקל, והמחדל שבאי-התיקון הפך את המערער למעוול שמבצע עוולת נזיקין נמשכת (ראו: אלעד פלד "מניין תקופת ההתיישנות בתביעות בגין עוולות מקוונות" חוקים ד 57, 65 (2012) (להלן: עוולות מקוונות)).

...

מסכים אני עמו במסקנה זו, חרף העובדה ששאלה זו מעוררת לדעתי לא מעט התלבטויות במקרה קונקרטי זה. נקודת המוצא לדיון היא כי לא היה די בידיעתו הכללית של המשיב כי הסרט עוסק בפעילות צה"ל במהלך מבצע "חומת מגן" כדי להביא למסקנה כי הוא היה חייב לצפות בו. הטעם לכך נעוץ בעיקרו של דבר באופיו של הסרט ובפגיעה הנוספת שהייתה צפויה להיגרם למשיב מעצם החשיפה אליו.

המסקנה היא אפוא, כפי שהצביע חברי השופט עמית, שאין תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות במקרה זה, ואילולא הגדרתו של מעשה העוולה כ"עוולה נמשכת", התביעה הייתה מתיישנת בכל הנוגע להקרנת הסרט לפני ארבע ההקרנות שנערכו בשנים 2012-2010.

אולם סבורני כי "היעדר השליטה" המובנה המאפיין כאמור את הפרסום בעידן הדיגיטלי, יש בכוחו כדי לעדן באופן משמעותי את הכלל האמור.

אך התובעים, בתשובתם לבקשת הסף, כלל אינם כופרים בכך שהם ידעו בתקופות קדומות אלו על בעיית עצי הפיקוסים ועל רשלנותה של הנתבעת בטיפולה או באי-טיפולה באותה בעיה, וטענתם היא אחת למעשה: מדובר בעוולת רשלנות מתמשכת, ובשל כך התביעות לא התיישנו.

    בבואנו לבחון סוגיה של היתיישנות תביעת נזיקין, יש להבחין בין שלוש קטיגוריות של מקרים כלהלן: ( - ) מעשה עוולתי-נקודתי אחד ונזק מתמשך בצדו; ( - ) מעשה עוולתי נמשך הגורם לנזק אחד; ( - ) מעשה עוולתי נמשך המקים עילות תביעה חוזרות ונישנות ונזק מתחדש.

...

דין טענת ההתיישנות להידחות הנתבעת טוענת לקיומן של אינדיקציות שונות שמבססות לשיטתה את העמדה, לפיה עילת התביעות נולדה לפני למעלה משבע שנים בטרם מועד הגשת שתי התביעות, כאשר חלק מאותן אינדיקציות הן מתוך כתבי התביעה ונספחיהם – כגון נספחים שונים של כתבי התביעה שנוצרו למעלה משבע שנים בטרם מועד הגשת שתי התביעות – וחלקן מחוץ לכתבי התביעה – כגון ידיעה רלוונטית ממשית ו/או מיוחסת/מכללא של מי מהתובעים הנגזרת מהליכים משפטיים קודמים שננקטו (ע"י מי התובעים או מי משכניהם) נגד הנתבעת בגין נזקים דומים שנגרמו בשל עצי הפיקוס.

אני מקבל את טענת התובעים, לפיה עוולת הרשלנות המיוחסת לנתבעת בכתבי התביעה היא מסוג של עוולת רשלנות מתמשכת, שגם הנזק הרלוונטי שנגרם בה הוא מתמשך, ולמצער אינו נקודתי וחד-פעמי.

" שוכנעתי כי ענייננו נופל לקטיגוריה השלישית הנ"ל שבפסה"ד בע"א 9297/07.

סיכום בקשת הסף שבנדון נדחית, ככל שעניינה בטענת ההתיישנות.

לפני חתימה: לאחר שעיינתי שוב בכל מסמכי וטענות הצדדים, אני קורא לצדדים לבוא בדברים בנפץ חפצה בניסיון להתפשר (או במישרין או באמצעות מגשר), בדומה לפשרות הרבות והמבורכות שנעשו בהליכי העבר הרבים והדומים.