התיישנות תביעת חברה נגד מחזיקי מניותיה

המציעים מצדם היתנגדו למינוי, והטעם המרכזי לכך נגע לקשרים נטענים בין זינגר לבין המומחה מטעמם של המציעים, פרופ' קרייזברג, כמפורט בהחלטת המינוי: "מתצהירו של מר זינגר עולה כי פרופ' קרייזברג ומר זינגר היו בין המייסדים של חברת הייעוץ הכלכלי גיזה. ביום 30.6.08 עזב מר זינגר את חברת גיזה ומכר את מניותיו. על פי הידוע לו בשנת 2012 עזב גם מר קרייזברג את חברת גיזה. במקביל להקמת חברת גיזה הוקמה ביום 21.7.03 חברה בשם "זינגר את אבן את קרייזברג החזקות בע"מ (להלן: חברת ההחזקות). חברה זו פעילה עד היום ומכהנים בה כדירקטורים מר זינגר, ורעייתו של מר קרייזברג, גב' אינגריד קרייזברג. בעלי המניות בחברת ההחזקות הם חברת יוסף זינגר החזקות בע"מ (להלן: זינגר החזקות), שמר זינגר מחזיק במלוא מניותיה, וחברת מילגר ליעוץ ופיתוח בע"מ (בה מחזיק פרופ' קרייזברג 5% מהון המניות, ורעייתו ב-95% הנותרים). חברת ההחזקות מחזיקה 25% מחברת מדרוג בע"מ, שגם היא חברת החזקות פרטית (להלן: מדרוג החזקות), בה מכהנים כדירקטורים הן מר זינגר, הן פרופ' קרייזברג. חברת מדרוג החזקות מחזיקה ב-49% מחברת מדרוג בע"מ. את יתרת 51% בחברת מדרוג בע"מ מחזיקה חברה זרה. מדרוג בע"מ עוסקת בדרוג אשראי, ובה מכהן מר זינגר כדירקטור." בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה כי אין בקשרים המפורטים כדי לפגוע ביכולתו של זינגר לייצג את הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. בתוך כך הובהר כי קשריו של זינגר עם המומחה הם קשרים עיסקיים בלבד, ולא הדוקים; כי "הערכת שווי נעשית על סמך שיטות ופרקטיקות מקובלות מתחום המימון, ואין כל מידע נסתר לעניין זה שהיה מצוי בידי חברת גיזה"; כי "פרופ' קרייזברג הוא בעל שם בתחומו, ובטוחה אני כי יעמוד מאחורי חוות דעתו, גם כשהתובע המייצג הנו מר זינגר"; וכי אם למרות זאת יבקש פרופ' קרייזברג שלא לקחת חלק בהליך בשל קשריו עם זינגר, אזי ניתן יהיה להורות על קבלת חוות דעת חלופית ועניין זה כשלעצמו אינו מצדיק את פסילת מינויו של זינגר כתובע מייצג חלופי.

זינגר מוסיף כי גם הטענה בדבר היתיישנות עילת התביעה נגד החברה היא טענה מופרכת ואף אבסורדית, המבוססת על טעות סופר שנפלה בכותרת של בקשת האישור – שעה שביחס לחברה נרשם כי הבקשה מוגשת "בעיניינה" ולא נרשם "נגדה". נוסף לעניין הצורני-טכני, לדברי זינגר למקרא בקשת האישור ניכר כי היא מופנית בראש ובראשונה נגד החברה, וכי עניינה בכל המניות שנרכשו בהצעת הרכש – ללא הבחנה בין אלה שנרכשו על ידי החברה ובין אלה שנרכשו על ידי אופק, אלתר ועמית.

...

בית המשפט נעתר לבקשה, כדלקמן: "הואיל וההליך נמצא בתחילתו, וזה הדיון המקדמי הראשון בבקשת האישור, אין סיבה שלא להיעתר לבקשה לתקן את כתב התביעה ובקשת האישור, ואין צורך לשם כך בהגשת בקשה נוספת. עם זאת, כמובן שמורות לחברה כל טענות ההגנה העומדות לזכותה, כולל התיישנות, לאחר שכתב התביעה ובקשת האישור יתוקנו ויומצאו לה בתוך 14 יום" (להלן: החלטת התיקון).

ואולם לדברי המציעים אין לאפשר את המינוי האמור – וזאת לנוכח ניגוד עניינים שנעוץ ביחסים שבין זינגר לבין המומחה מטעם המציעים, פרופ' קרייזברג.

עיקר טרונייתם של המציעים היא על כך שבמסגרת החלטות האיתור ניתנה לעורכי הדין המייצגים שורה של ארכות להגשת בקשה למינוי תובע חלופי מייצג – ואולם על פי צו בתי המשפט לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים" (סעיף 1(1) לצו), וגם בשל כך דינן של בקשות רשות הערעור להידחות בנקודה זו. ולגופם של דברים יוער, כי ניהול הליך מינויו של תובע מייצג חלופי נתון לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, במסגרת סמכותה הדיונית-ניהולית; וככלל ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים (רע"א 7110/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' שגב (3.10.2017)).

סוף דבר התוצאה היא שבקשות רשות הערעור נדחות.

ביום 24.2.14 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את ה"פ 11286-07-10 (פס"ד שני בהליך בבית המשפט המחוזי חיפה) כנגד הועדה המקומית, לאור העובדה כי התובענה היתיישנה.

ביום 19.6.13 ניתן פס"ד בה"פ 4629-02-13 שהורה כי יש מקום להחיות את החברה אם תעמוד במספר תנאים (עמ' 8 לפר' ש' 19-13): "מהטיעונים שלפניי עולה כי גם לאחר שהחברה נמחקה מפנקס רשם החברות, יזמו החברה ובעלי מניותיה הליך בבית המשפט המחוזי בחיפה (ויתכן כי היו מעורבים בצורה זו או אחרת גם בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון) חרף העובדה שמדובר בחברה שעל פני הדברים לא הייתה אמורה כלל להיות פעילה באותו מועד, באופן שנראה שהליך החייאת החברה דנא לא נועד אלא לאשרר בדיעבד פעולות משפטיות בהן נקטה החברה במהלך השנים ולהעניק לה, בדיעבד, גושפנקא חוקית לאותם מהלכים...". בפסק הדין נקבע כי "ניתן יהיה להורות על החייאת החברה" אם תעמוד במספר תנאים: פרעון חוב האגרה (בשיעור שנקבע בפסק הדין); המצאת דוח שנתי מקורי ועדכני לשנת 2013; המצאת אישור מירשם ההוצאה לפועל לפיו בעלי המניות רשאים להחזיק במניותיהם בחברה (לאחר החייאתה), בהיותם חייבים מוגבלים באמצעים ופירסום דבר החייאת החברה בעתון (פסק הדין צורף כנספח 1 לבקשת הבנק למחיקת התביעה על הסף מיום 14.2.17).

...

לאור כל האמור לעיל טוב עשתה עו"ד לינא סאלם מטעם רשם החברות שבדקה האם מולאו התנאים, ומשנוכחה לדעת כי התנאים לא מולאו עמדה על כך שימולאו.

גם לאחר שניהל את ההליך ההחייאה ולא השלימו, תחת לנסות ולהשלים את ההליך הגיש תובענה זו. לאור כל האמור לעיל יש מקום להורות על מחיקת התובענה על הסף.

סוף דבר אני מורה על מחיקת התובענה.

לפיכך, טען המנהל המיוחד כי לו זכות מלאה כמי שבא בנעלי החברה לידרוש כי ימונה חוקר אשר מימצאי חקירתו יאפשרו למנהל המיוחד לשקול עד כמה יש ממש בטענות החברה, ואם קיים בסיס להגשת תביעה לפי סעיף 191 לחוק החברות כנגד המשיבה, וככל שאין ממש להמנע מנקיטת הליכים מיותרים על חשבון נושי החברה.

יתר על כן, נטען כי הבקשה מתייחסת לא לחברה המצויה בהליך פשיטת הרגל אלא לחברה המשותפת שהנה חברה זרה להליך, ועצם העובדה שהחברה מחזיקה במניות מיעוט של החברה אינה מצדיקה את הבקשה למינוי חוקר.

המשיבה טענה כי תביעה ככל שתוגש על ידי החברה עשויה להתקל במחסום היתיישנות, וחלק לא מבוטל מטענות המנהל המיוחד והחברה מתייחסות להסכם המייסדים משנת 2007 ולהפסקת עבודתו של מר הרדוף בשנת 2008, אירועים, טענות ועילות אשר התיישנו זה מכבר, ולפיכך יש לדחות את בקשתו של המנהל המיוחד למינוי החוקר.

הוראת סעיף 191(א) לחוק החברות קובעת כי במקרה של קפוח מוסמך בית משפט להורות כדלקמן: הזפוח "היתנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה". מתגובת המשיבה עולה כי לעמדת המשיבה לא ניתן להורות על מינויו של חוקר על רקע טענה לקפוח בהעדר תביעה לקפוח.

...

על רקע העובדה שאין המנהל המיוחד מבקש לעשות שימוש בסמכויות חקירה כלשהן המוקנות לו מכח היותו בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון, אלא עתר למינויו של חוקר שימונה על ידי בית המשפט, ואשר היקף סמכויותיו ייקבעו אף הם על ידי בית המשפט, ולאור האמור בפסק דין בעניין האמה, מינוי חוקר כזה לא רק שהינו מותר ואפשרי, אלא שהינו אף רצוי ומומלץ מכוח הוראת הפסיקה, ומכאן שלא ניתן לקבל את השגת המשיבה בהקשר זה. ולבסוף אתייחס לטענת המשיבה לפיה משהתנה בית משפט את מנוי החוקר בנשיאה בהוצאותיו, ובשים לב לכך שסכום ההוצאות שנפסק במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי במחוז מרכז לא הוסדר על ידי המנהל המיוחד, עולה כי קופת הפירוק ריקה ואין לאפשר מימון בטרם יוסדרו הוצאות אלה.

סוף דבר לאור כל האמור דין בקשת המנהל המיוחד להתקבל והנני מורה על מינויו של רו"ח יעקב בלנגה (להלן: "החוקר") לשמש כחוקר אשר יבחן את הסוגיות שפורטו בכותרת בקשת המנהל המיוחד, וניתנות לו לשם כך כל הסמכויות המוקנות לחוקר בדין.

בנסיבות העניין הנני מחייבת את המשיבה בהוצאות המנהל המיוחד בסך של כולל של 5,000 ₪.

הרקע לערעור ביום 28.5.2015 הגישו המערערים – מפרקי אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפרוק) (להלן: החברה) – תביעה לסעד הצהרתי נגד המשיבות, אשר החזיקו במניות החברה סמוך לפרוקה.

בנוסף, בעוד שתביעה לפי סעיף 374 לפקודת החברות מוגשת בשם החברה נגד נושאי משרה בה, ומכאן ברי כי אין לצפות מנושאי משרה שיגישו תביעה נגד נושאי משרה אחרים בחברה וודאי לא נגד עצמם, הרי שתביעה לפי סעיף 6 לחוק החברות היא תביעה של נושי החברה נגד בעלי מניות בה. במסגרת זו השיקולים לדחיית מירוץ ההתיישנות בהתייחס לפעילותם של נושי החברה – אף בדמות מפרקיה – להבדיל מנושאי משרה בה, פחות מובנים מאליהם (וראו בעיניין הרמת מסך על ידי מפרק חברה: ע"א 4263/04 קבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, פ"ד סג(1) 548, 640 (2009) (להלן: עניין אפרוחי הצפון); ולסקירה בעיניין: קורן, עמ' 93 ואילך).

...

במצב דברים זה, אפשר מבחינה מעשית להגיע למסקנה כי החוב לא התיישן, ואילו טענת "הרמת המסך" התיישנה.

כפי שיפורט להלן, המקרה בו עסקינן אומנם שונה במידת מה מן המקרה הטיפוסי של "הרמת מסך" לטובת נושה, ואולם בכך אין כדי לשנות מן המסקנה האמורה: ראשית, התביעה בה עסקינן היא תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו ניתן לבצע "הרמת מסך" נגד המשיבות (בעלות המניות באגרקסקו) ביחס לחובותיה של אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) (לעיל להלן: אגרקסקו), ולא תביעה למתן סעד אופרטיבי אשר יחייב את המשיבות לשאת בחוב מסוים של אגרקסקו.

סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אינני סבור כי העובדה שאגרקסקו נוהלה לאורך שנים רבות באופן מסוים המקים לכאורה עילה ל"הרמת מסך", מקימה למשיבות טענת התיישנות נגד הפעלת המנגנון של "הרמת מסך" ביחס לתביעות חוב שטרם התיישנו, ככל שמתקיימים התנאים המצדיקים "הרמת מסך". לפיכך, שותף אני לעמדת חברי, השופט מינץ, כי לא היה מקום לדחות חלק מהתביעה על הסף מטעמי התיישנות.

עוד הוא הוסיף כי בפועל הנכסים היחידים לגביהם ניתנו הסעדים הם מניות של המבקש בחברות, זכויות בכלי רכב וזכויות אובליגאטוריות שמחזיק המבקש במשק בבית נקופה; וכי המבקש לא הצביע על כל נזק משמעותי שצפוי להגרם לו מהותרת סעדים זמניים אלה על כנם עד לבירור חבותו כלפי החברה.

בהקשר זה, חילק הנאמן את תשובתו לשניים: ראשית, בכל הנוגע להתיישנות תביעת החברה נגד המבקש – נטען כי עד למינוי הנאמן, המבקש ואביו היו הדירקטורים ובעלי המניות היחידים בחברה.

...

פסיקת בית המשפט העליון לא קבעה באופן מלא וברור מיהו אותו "גורם רלוונטי אחר" שמחדלו מלפעול עלול להביא למסקנה לפיה עילת התביעה של החברה התיישנה, ובאילו נסיבות ניתן לצפות מאותו גורם לפעול כך שמחדלו מלעשות כן יתחיל את מרוץ ההתיישנות.

עוד יהיה מקום לבחון למשל מהי תקופת ההתיישנות החלה על מקרה זה, והאם מחדלה של המדינה מלפעול נגד החברה ונגד המבקש לאורך תקופה ממושכת מוביל בהכרח למסקנה לפיה זכותה לעשות כן התיישנה.

סוף דבר: לאחר כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.