התיישנות תביעת השתתפות בין חברות ביטוח כפל ביטוח

בית משפט השלום בת"א 736904/07 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקאי קלאב בע"מ קבע כי ,סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח (תקופת ההתיישנות המקוצרת של שלוש שנים) אינו חל על תביעות לתשלום הישתתפות עצמית אשר תקופת היתיישנות בגינן הנה של שבע שנים, כקבוע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות: " סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח מרמז כי ייתכן ובמונח "תגמולי ביטוח" הכוונה אך לכספים הנתבעים "בכיוון אחד". לפיכך סעיף 31 לא יחול על תביעות "בכיוון ההפוך". במקרה אחר דן ביהמ"ש המחוזי בשאלת תחולתו של הסעיף על תביעת כפל ביטוח בין שתי מבטחות ונקבע כי הוא אינו חל אלא חלים דיני ההתיישנות הכלליים.

...

דברים אלו מתיישבים אף עם דברי המלומד י. אליאס מבצע בספרו אבחנה בין תביעת תגמולי ביטוח לעילות אחרות כגון חוזיות או נזיקיות בהן תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים: "תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח מוגבלת לתביעות תגמולי ביטוח. הוראת הסעיף אינה משתרעת על עילות אחרות העשויות לצמוח מהקשר המשפטי שבין הצדדים, כגון עילות חוזיות או נזיקיות הנובעות מהפרת חוזה הביטוח או מרשלנות מקצועית של המבטח" (י. אליאס, כרך ב' עמ' 753) אי לכך ,ובהתייחס לפסיקה הנ"ל ,המסקנה המתקבלת היא כי, המונח "תגמולי ביטוח" מתייחס רק לכספים הנתבעים על ידי המבוטח.

טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה.

" (ע"א 688/89 הילולים אריזה ושווק נ' בנק המזרחי המאוחד( וכן ע"א 2418/90 רלפו ישראל בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ: "אך בגרסתו חייב הנתבע המבקש רשות להתגונן להכבד ולהכנס לפרטי הדברים". וכן ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב, שם נפסק כי: "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו..." ולבסוף, ע"א 13/80 סמינר למורות בית רבקה נ' סולל בונה פ"ד ל"ו(1) 267, 273:: "נתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו" בנסיבות אלו, יתרת הגנתו של המשיב הינה דחוקה ביותר ועל כן הנני מקבל את ההתנגדות ביחס ליתרת טענותיו של המשיב בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה (רע"א 2895/12 מתיא עמרן נ' מועצה מקומית קרית טבעון (פורסם בנבו) אשר על כן, הרשות להתגונן תהא נתונה, בכפוף להפקדת סך של 10,440 ₪ בתיק זה, בתוך 60 יום מיום המצאת החלטה זו למשיב.

"מהדברים האמורים ניתן להבין כי במקרה של ביטוח כפל קיימות שלוש מערכות יחסים משפטיות בנפרד- מערכת היחסים של כל אחת מחברות הביטוח עם הניזוק ומערכת יחסים נוספת בין שתי חברות הביטוח, ולפיכך חלוקת הנטל בין החייבים נובעת מחובה עצמאית שבין שני המבטחים. עצמאות העילה שבין שני המבטחים כמו גם הטעמים ליצירת הסעיף, בהם החשש מפני שרירות ליבו של הנושה (המבוטח) מחזקים את המסקנה שעילת התביעה בין שני המבטחים הנה עילה עצמאית שאינה צריכה להיסמך על עילת התביעה של המבוטח כנגד המבטח. ... בעוד שבתביעת תיחלוף ניכנס בעל הזכות לנעליו של הניזוק ולפיכך ההגנות הדיוניות העומדות כלפי הניזוק חלות גם כלפיו ... הרי שבמקרה של ריבוי מעוולים קיימת הבחנה ברורה בין שתי העילות; מועד התגבשותן שונה וההגנות העומדות לניזוק שונות מאלו העומדות למזיקים המשותפים ... יוצא מכך, כי חיובו של מבטח אחד להשיב דמי הישתתפות למבטח אחר בגין ביטוח כפל הנו זכות שביושר והוא זהה במהותו לחיוב הקיים בין שני מעוולים במקרה של מעוולים ביחד ולחוד. במקרים כגון אלו קבעה הפסיקה כי עילת התביעה של מעוול אחד כנגד השני הנה עילה עצמאית שאינה מתיישנת עם היתיישנות העילה של הניזוק כנגד המעוולים. החלת תקופת היתיישנות מקוצרת תיצור זהוי בין המצב של ביטוח כפל לסיטואציה המשפטית של תיחלוף, זהות שהמחוקק לא התכוון לה הן על פי לשונו של סעיף 59 והן על פי מהותו של החיוב המעוגן בסעיף." תביעת ההישתתפות של המשיבה 1 איננה מבוססת על הניסיון של המשיבה 1 לבוא בנעלי חברת ממד ואיננה מתבססת על מצב של "מעוולים במשותף". התביעה מתבססת על חלוקת האחריות הקבוע בחוק חוזה הביטוח בין שני מבטחים, זו עילה עצמאית וחלים עליה דיני ההתיישנות הרגילים.

...

כך גם נאמר: "נראה כי התפיסה שלפיה סעיף 31 אינו חל על תביעת השתתפות גוזרת מאליה את המסקנה כי המועד הקובע לעניין מניין ההתיישנות אינו יכול להיות יום קרות מקרה הביטוח כאמור בסעיף 31 לחוק. ...עילת התובענה של מבטח התובע דמי השתתפות קמה עם תשלום תגמולי הביטוח למבוטח. משמע, המועד הקובע לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות של תביעת ההשתתפות הוא יום תשלום תגמולי ביטוח למבוטח" (ירון אליאס דיני הביטוח, עמ' 1303- 1304) לפיכך, תביעה בעילת "כפל ביטוח" מתבססת על עילה עצמאית שעליה לא חלות הוראות סעיף 31 בחוק ההתיישנות ותקופת ההתיישנות בגינה הינה 7 שנים.

אשר על כן אני מקבל את הבקשה בחלקה וקובע כי ביחס לחברת ממד, התובעת 2, הרי שעילת התביעה נגד המבקשת התיישנה והתביעה נדחית על הסף.

ביחס למשיבה 1, התובעת 1, טענת ההתיישנות נדחית.

זאת בנגוד להנחיית המפקח על הביטוח מיום 9/12/98, הקובעת, בסעיף 4 להנחיה, כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". הטענות, שהבקשה למחיקתן מכתב ההגנה מתייחסת אליהן, הן טענות באשר לפרשנות המלה "העברה" בפוליסה; טענת שנוע; טענת שימוש ברכב מוביל; טענת העברה בשטח הטריטוריאלי; טענת זהות המוביל בשנת 2009; טענות ל"מתיחת הארוע"; טענת היתיישנות.

בשים לב לרציונל העקרי, כמצוטט לעיל, של הנחיית המפקח בעיניין החובה לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה, אני מקבל את טענתה של מגדל כי הנחיות אלה אינן רלוואנטיות, מקום שמדובר בתביעה בין שתי חברות ביטוח בעילה של כפל ביטוח.

בעניינינו עסקינן בשתי חברות ביטוח, שביטחו את אותו רכוש, והתביעה היא תביעת הישתתפות ביניהן, לפי סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח.

...

זאת בניגוד להנחיית המפקח על הביטוח מיום 9/12/98, הקובעת, בסעיף 4 להנחיה, כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". הטענות, שהבקשה למחיקתן מכתב ההגנה מתייחסת אליהן, הן טענות באשר לפרשנות המלה "העברה" בפוליסה; טענת שינוע; טענת שימוש ברכב מוביל; טענת העברה בשטח הטריטוריאלי; טענת זהות המוביל בשנת 2009; טענות ל"מתיחת האירוע"; טענת התיישנות.

בשים לב לרציונאל העיקרי, כמצוטט לעיל, של הנחיית המפקח בעניין החובה לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה, אני מקבל את טענתה של מגדל כי הנחיות אלה אינן רלוונטיות, מקום שמדובר בתביעה בין שתי חברות ביטוח בעילה של כפל ביטוח.

לסיכום, אני דוחה את הבקשה למחיקת סעיפים מכתב הגנתה של מגדל מיום 8/3/22.

להלן אדון בטענות הנ"ל כסדרן: מעשה בית דין (השתק פלוגתא) ביחס לפוליסת האש של הפניקס-לצורך החלת הסדר ביטוח כפל בין חברות הביטוח השונות, נדרשים שלושה תנאים מצטברים בפוליסות הביטוח: זהות בנכס אותו מבטחות הפוליסות.

אם שתי פוליסות ביטוח נפרדות באות לכסות סיכון פלוני לגרימת נזק לאותו רכוש עצמו, ומבחינת הקף הכיסוי הביטוחי שתיהן מכסות את אותו האנטרס עצמו-למשל אינטרס הבעלים בנכס-הרי שנוצרת חפיפה בין שתי הפוליסות, המצדיקה, על פני הדברים, קיומה של השתתפות בין המבטחים אם אירע נזק.

הלכה היא כי הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הינה LEX SPECIALIS המקצרת את תקופת ההתיישנות, הקבועה בחוק ההתיישנות, לשלוש שנים לגבי תביעה לתגמולי ביטוח (ראה ע"א 3812/91, רע"א 5423/91 ג'רייס נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח (3) 441).

...

(לסיכום מפורט של התנאים להקמת מעשה בית דין, על שני ענפיו, ראה פסק-דינו המנחה של כב' הנשיא אגרנט בע"א 246/66, 247/66 קלוזנר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 584).

יוצא, אפוא, שבפסק הדין לא נקבעה כל הלכה לגבי מקרה של מבוטחים אחדים, שבו הביטוח לטובת האחראי לנזק נועד לכסות את אחריותו לגרימת הנזק.

מכוח סמכותי על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את המרצת פתיחה 1212/01 על הסף.

ואולם, בנקודה הנוכחית בה אנו דנים כעת, של ראציונל שמירת הרזרבות, קיים, לדעתי, למרות השוני בזהות הנתבעים, דמיון רלוואנטי בין תביעות כפל ביטוח לתביעת הישתתפות עצמית, ולו בשל העובדה כי בשני סוגי תביעה אלה מדובר בתביעות כספיות המוגשות על ידי חברת הביטוח, היינו בצד הכנסותיה.

הואיל ובשלב בו חברת הביטוח נטלה על עצמה את הטיפול במקרה הביטוח טרם הוצאו על ידה הוצאות כלשהן, ומכל מקום, אין זה מובן מאליו כי כבר בשלב זה ספגה עלויות בסכום ההישתתפות העצמית, הרי שאין לקבוע, כהכללה, כי כבר בשלב זה, בשל עצם הפעלת הפוליסה ונטילת הטיפול ע"י המבטחת, התגבשה עילת תביעתה לתשלום ההישתתפות העצמית, וממילא, לא החל במועד זה מירוץ ההתיישנות.

...

לסיכום נקודה זו: הואיל ונדחתה עמדת הנתבעת לעניין מניין תקופת ההתיישנות מיום נטילת הטיפול במקרה הביטוח ע"יי התובעת, הרי שעל פי כל אחת מהחלופות האפשריות האחרות, יש לקבוע כי התביעה בתיק זה טרם התיישנה, בעת הגשתה לבית המשפט.

סיכום תוצאת האמור לעיל היא, כי התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה – 22,071 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.