וכן, לפי סעיף 2 לפוליסה "המבטח יפצה בפצוי תאונות אישיות כל תלמיד נפגע שניגרם לו היזק גופני שארע במקום כלשהוא בשטח מדינת ישראל והשטחים המוחזקים ובכל מקום אחר בעולם, בכל שעה משעות היממה בין שיש לה קשר לפעילות המוסד החינוכי ובין אם לא". על כן, עולה ראיה כי אף לשיטת הנתבעת אפשר לתבוע תגמולים רק לאחר שהנכות מתגבשת.
כמו כן טענה הנתבעת כי על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה מהיום שבו התובע יכול היה לדעת מי הנתבעת, ולא מהיום שבו ידע, שכן הבירור באשר לזהות הנתבעת יכול היה להעשות קודם לכן, וודאי מיד לאחר הגשת התביעה הראשונה, שכן כלל חברה לביטוח הודיעה לתובע זמן קצר לאחר הגשת התביעה שהיא לא היתה המבטחת של בית הספר בו למד התובע בעת התאונה (מכתבה של כלל הוא מיום 16.11.17, נספח ת/7 לתיק המוצגים).
...
לאור האמור, אני קובעת כי בהתאם לאמור בפוליסה, ומשהתובע לא פנה לוועדת החריגים, אין לתובע זכאות לתשלום פיצוי בגין הצלקות.
הנתבעת לא התייחסה לכך בסיכומיה ואני מקבלת את דרישת התובע לעניין זה- כך שבגין ימי האשפוז על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,150 ₪.
ולפיכך אישור זה עולה בקנה אחד עם המסמכים האחרים בתיק ואני מקבלת את בקשת התובע לפיצוי בגין 46 ימי העדרות ע"ס 3,760 ₪.
