התיישנות תביעת ביטוח אובדן כושר עבודה

במסגרת הדיון הנ"ל נאמר על ידי ב"כ הנתבעת כי : "ככל שהתובע עומד על המשך ניהול התביעה אנחנו נעמוד על כלל טענותינו לרבות טענת ההתיישנות ונבקש לחייב אותו בהוצאות לדוגמא. ככל שתוגש חוות דעת ע" התובע אנחנו שומרים על זכותנו להגיש חוות דעת נגדית".

עניינה של התביעה בתשלום כספים בהתאם לפוליסת אובדן כושר עבודה.

התובע כמבוטח ביטח עצמו אצל הנתבעת, בביטוח אובדן כושר עבודה, בהתאם לשכר המדווח לרשויות המס, קרי בהתאם לשכר נשוא תלושי השכר, ובכל מקרה לשכר שתקרתו מוגבלת כאמור, לסך של 5,885 ₪ .

...

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ולאחר עיון בפרוטוקול הדיון הנ"ל, אני דוחה את הבקשה.

התביעה לפצוי לפי נספח 389 – השלמת חלף לתאונה כעולה מנספח 389 (העתק צורף לכתב ההגנה), מדובר בפוליסה לביטוח מפני תאונה אישית שגרמה למבוטח אבדן כושר עבודה מלא להמשיך בעסוק או במקצוע שבו עסק לפני התאונה.

התשלום ששולם לתובע לפי נספח 855 ונפקותו לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת אין מחלוקת שהנתבעת שילמה לתובע, מכח נספח 855, פיצוי חודשי בגין אבדן כושר עבודה וכן פיצוי חד פעמי בגין תוספת סיעוד.

...

התוצאה היא שאת תקופת ההתיישנות יש למנות החל מיום 29.12.10.

התוצאה היא שאת תקופת ההתיישנות יש למנות החל מיום 29.12.10.

אנו קובעים שאין בכך ללמד שהנתבעת היתה מנועה מלהעלות בכתב ההגנה טענת התיישנות בכל הנוגע לתביעה לתשלום פיצוי מכח נספחים 539 ו- 389.

השופט רועי פוליאק ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור מר משה זיכרמן וגב' עדי עסיס; סע"ש 51335-12-13), אשר קיבל בעיקרה את תביעת המשיב נגד המערער וחייב את המערער לשלם למשיב, עובדו היחיד של המערער, תשלומים שונים בגין תקופת עבודת המשיב וסיומה, ובהם, בין היתר, פיצוי בגין אבדן זכויות פנסיית נכות.

עוד נציין, כי - מטעמים שלא הובהרו בהליך המשפטי - הגם שמלכתחילה צוין בדף פרטי הביטוח שצורף לפוליסה כי המשיב יהיה זכאי לקבל במקרה של אבדן כושר עבודה מלא פיצוי חודשי (המונח המקביל בפוליסה למונח "פנסיית נכות" בתקנוני קרנות הפנסיה) של 75% מהשכר המבוטח, עמד סכום הפצוי החודשי הראשון ששולם בפועל למשיב על 3,742 ₪ בלבד ולא על 5,040 ₪ המהוים 75% מהשכר המבוטח.

בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שאומצה על ידי בית הדין האיזורי, ולא מצאנו מקום להתערב בכך, סך כל ההפרש עומד על 146,909 ₪ ובנכוי התקופה שהתיישנה (35,980 ₪) עומד ההפרש, המשקף את הפסדיו של המשיב במונחים אקטוארים בגין ביטוח חלק משכרו בלבד, על 110,929 ₪ נכון ליום 1.10.2014.

...

לאור כל האמור, דין ערעורו של המערער בסוגית חיובו בפיצויי הלנה להידחות.

פסקאות 15 – 18 (30.1.2018)), ברכיבי דמי הבראה (1,122 ₪) ופיצוי בגין אי הפקדת כספים לקרן השתלמות (1,165 ₪), אך בהתייחס לסכומים, לתקופה ולקביעתנו להלן באשר לחלוקת הפיקדון בין בעלי הדין, לא מצאנו לנכון לעשות כן. סוף דבר ערעור המערער מתקבל בחלקו.

יתר עילות הערעור נדחות.

לפנינו תביעת התובע לקבל פיצוי מהנתבעת בגין אי הפרשת כספים לרכיב אבדן כושר עבודה ("א.כ.ע") בפוליסת ביטוח המנהלים שלו, פצויי פיטורים/פרישה, עגמת נפש והפלייה.

] מהמפורט לעיל עולה, כי המועד הרלבנטי לעניין היתיישנות התביעה הוא מועד הבחירה ובמקרה של התובע בעת החתימה על הסכם העבודה בשנת 1994 במסגרתו הסכימו הצדדים שההפרשות לביטוח המנהלים של התובע יעמדו על 18.3%.

...

] על כן גם טענת התובע בעניין זה נדחית.

התובע גם לא הציג פסיקה שתתמוך בטענותיו בעניין זה ולכן דין הטענות להידחות.

] בעניינו טענות התובע בעניין זה נטענו בעלמא ובכל מקרה איננו סבורים כי הנתבעת פעלה באופן פסול או חסר תום לב. סוף דבר התביעה נדחית.

התביעה דנן, אשר בצדה בקשה לאישור תביעה ייצוגית הוגשה בחודש מאי 20', ובמסגרתה התובע טוען כי לנוכח הוראת המעבר שנקבעה בתקנה 21 (יב)(3) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל (תיקון)), התשס"ג – 2003 הנתבעת הייתה מנועה על פי דין מלייעד יותר מאשר 1.33% מהשכר (10% מהפרשות המעביד בלבד) לרכיבי ביטוח, והייתה מנועה לחלוטין מלייעד הפרשות עובד / מעביד לביטוח אבדן כושר עבודה.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי ההליך דנן איננו מתאים לבירור כתובענה ייצוגית בשים לב לשונות בין המבוטחים ולכך שנדרשת בחינת ענינו של כל מבוטח בנפרד מה גם שחלקם, ובפרט אלה שקבלו תגמולים ביטוחים לא יהיו מעוניינים בבטול ההסדר הביטוחי ובסעד של השבה, וכי ניהול ההליך כתובענה ייצוגית איננו הוגן בשים לב לכך שכל שוק הביטוח אימץ פרשנות הדומה לזו של המשיבה, ובשים לב לכך שהמבקש התייעץ עם אחיו ועם סוכני ביטוח שונים בטרם החליט לרכוש כסוי בטוחי, ורק בדיעבד, כשהתברר לו כי לא ארע לו מקרה ביטוח, הוא מבקש להשיב את הגלגל לאחור, וזאת לאחר שעילת התביעה היתיישנה, שהרי מדובר בפוליסה שהוקמה בשנת 2000, והמועד להעלות טענות כנגדה חלף.

...

לסיום יובהר, כי אין בידינו לקבל גם את טענת המשיבה לפיה המבקש איננו מתאים לייצג את כלל חברי הקבוצה מן הטעם שתביעתו נגועה בחוסר תום לב (לטענת המשיבה במהלך השנים המבקש בחר באופן מודע ולאחר התייעצות לבקש לרכוש כיסוי מפני אבדן כושר עבודה מכספי ההפרשות לפנסיה).

לנוכח האמור לעיל אנו סבורים כי מתקיימים התנאים המצדיקים את אישור ניהול ההליך כתביעה ייצוגית.

סוף דבר בקשת האישור והמבקשים עומדים בתנאים הקבועים בחוק תובענות יצוגיות, ולכן אנו מקבלים את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.