התיישנות תביעות רשלנות רפואית נגד בתי חולים

פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש עו"ד גבעון כנגד עו"ד ג'אבר וכנגד לקוחות אותם ייצג בתביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים מקסד, בגדרה תבע תשלום סך של 213,479 ₪ בגין הוצאות ושכר טירחת עו"ד. רקע עובדתי ערעור זה הוא חוליה נוספת בשרשרת תביעות והליכים הנוגעים לסכסוך שנתגלע בין עו"ד גבעון (להלן: "גבעון") לבין עו"ד ג'אבר (להלן: "ג'אבר") בקשר להסכם שנחתם ביניהם ביום 22.8.2008.

לגבי שכר טירחת המומחה טען ג'אבר, כי בפסק הדין גופו צויין כי שכר הטירחה לא שולם בפועל וגבעון אף לא הוכיח שהוא חייב סכומים אלה למומחה, שעל גבייתם חלה לכאורה היתיישנות, וכן לא הוכיח מהו הסכום שדרש המומחה.

...

נוכח האמור לעיל, אני סבורה שיש לקבל את הערעור בנקודה זו ולחייב את ג'אבר לשלם לגבעון את סכום האגרה בלבד.

גם באשר לחיובו של ג'אבר בהוצאות המשיבים בסך 35,000 ₪, אני סבורה שדין הערעור להתקבל.

סוף דבר לסיכום – הערעור בע"א 53919-02-20 נדחה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 58645-02-21 לפני כבוד השופט, סגן הנשיא אליהו בכר תובעים 1.פלוני (קטין) 2.פלונית 3.פלוני כולם ע"י ב"כ עו"ד שלומית נסים נתבעת בית חולים סורוקה – קופ"ח כללית ע"י ב"כ עו"ד מריאנה נובק מנדל פסק דין (חלקי)

בתביעות רשלנות, ע"פ סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), "היום בו נולדה עילת התביעה" היא היום בו ארע ארוע הנזק, ובמקרים בהם הנזק לא התגלה במועד שארע – תקופת ההתיישנות תחול ביום שבו נתגלה הנזק, אך התביעה תיתיישן בכל מקרה בתוך עשר שנים מיום ארוע הנזק (רע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, פס' 11 (21.05.2020) (להלן: "עניין שירותי בריאות כללית"); עניין גיא-ליפל, פס' 32-34).

...

אשר לטענה כי התובעת "סברה לתומה שמדובר בתופעה חולפת", אין בידי לקבלן, שכן "'משהתגלה אותו קצה חוט, שומה על התובע לנקוט אמצעים סבירים לגילוי העובדות החיוניות ולהגיש תובענה בתוך תקופת ההתיישנות'" (עניין ג'הסי, פס' 34).

מעבר לצורך אציין כי הצדדים לא טענו לעניין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, אולם מעת שהועלו טענות התיישנות ומעת שהתובעת טענה טענות לעניין גילוי מאוחר של הנזק – סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הוא הדין החל ולא ניתן להחיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות ברכיב זה. מכל מקום, אף אם אבחן את הדברים על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות בלבד – דין התביעה בפן הגניקולוגי ובפן הנפשי להידחות.

מכאן, בהנחה (השגויה) ועמדו לתובעת 7 שנים מיום גילוי הנזק ללא מגבלה של 10 שנים– היה עליה להגיש תביעתה עד לחודש מאי 2020 (7 שנים מההפלה הראשונה), אולם התביעה הוגשה בחודש פברואר 2021, ומכאן התיישנה גם בהיבט זה. סוף דבר תביעת התובעים 2-3 בגין נזקיהם הישירים נדחית מחמת התיישנות.

עסקינן בתביעת רשלנות רפואית אשר הוגשה על ידי תובע יליד שנת 1993, כנגד קופת חולים כללית ובית חולים מאיר (נתבעים מס' 1, 2 בהתאמה) וכנגד בית חולים לניאדו (נתבע מס' 3).

התביעה נגד הנתבע 3 – בית חולים לניאדו התובע מיתמקד בארוע שהתרחש בחודש יולי 2016 במסגרתו, כפי שעולה מחוות הדעת, "במהלך ביצוע CTU ניצפתה כליה שמאלית מוגדלת והידרואורטר לכל האורך, כמובן עם הידרשות להכנסות חוזרות של תומכנים לשופכן שמאל ונפרוסטומיות. התפתחה PYELONEPHRITIS קשה בכליה שמאלית". לטענת התובע, ארוע זה במועד זה חל בתוך תקופת ההתיישנות הואיל והתביעה הוגשה בחודש מאי 2023 (אעיר שעיון בתיק בית המשפט מעלה שהתביעה הוגשה ביום 2.3.2023).

...

להבהרה נוספת של היחס בין כלל הגילוי הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וההסדר המיוחד המעוגן בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, ראו את שנפסק ב-ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ, בפסקה 27-26 (‏12.07.10)): "שאלת היחס בין סעיף 8 לסעיף 89(2) מורכבת יותר, מאחר ששתי הוראות אלה מעלות, לכאורה, כללי גילוי שונים המתחרים זה בזה: סעיף 8 קובע כלל גילוי כללי, לפיו מקום בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לו עובדות אלה. סעיף 89(2), לעומת זאת, קובע כלל גילוי מיוחד לענין תובענות נזיקיות בגין עוולות שנזק הוא רכיב מרכיביהן, ולפיו מקום בו לא נתגלה לתובע הנזק ביום שאירע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום הגילוי, תוך שנקבעו גבולות זמן להגשת התובענה: 7 שנים מיום הגילוי, או 10 שנים מיום אירוע הנזק, לפי המוקדם מביניהם." ובהמשך: "יוצא, אפוא, כי כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 89(2) לפקודה מתייחס רק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של עובדות אחרות החיוניות להקמת עילת התביעה, יחול סעיף 8 לחוק." ור' גם: רע"א 6614/19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי, בפסקה 17 (‏30.6.2021); ע"א 8172/12 פלוני נ' אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, בפסקה 18 (‏18.1.2018)).

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת בזאת מחוסר עילה, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018.

עילות התביעה ביחס לניתוחים קדומים יותר נדחות בשל התיישנות.

בקדם המשפט שהתקיים, טען התובע, כי עילת התביעה קמה רק ביום בו הודיע לנתבעת כי לא יוכל להגיש בשמה תביעה בגין רשלנות רפואית נגד בית החולים שערי צדק, ביום 6.11.14, ועל כן חלה היתיישנות רק מיום 6.11.21 .

...

להשלמת התמונה יצוין, כי בכתב התביעה טוען התובע שפעל בענין תביעת הנתבעת נגד בית החולים עד לשנת 2014, שאז הגיע למסקנה כי סיכויי התביעה קלושים וביקש מהנתבעת לקחת את כל המסמכים ממשרדו.

טענת התיישנות – דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, כפי שיפורט להלן.

סיכומם של דברים בנסיבות אלה, התביעה שהוגשה על ידי התובע לתשלום שכר טרחתו בגין תגמולי המל"ל שנקבעו לתובעת התיישנה זה מכבר ודינה להידחות על הסף.

בנוסף הגישו התובעים תביעת רשלנות מקצועית נגד נתבעים 5-1, בטענה שהתנהלותם גרמה למחיקת תביעת רשלנות רפואית קודמת שהגישו התובעים נגד בית החולים וקופת החולים.

התובעים השיבו שהם עומדים על ניהול התביעה נגד נתבעים 5-1 היות ותביעתם התבססה על עילות נוספות מעבר לטענת הרשלנות המקצועית שגרמה להתיישנות התביעה והן: 264,717 ₪ בגין שכר הטירחה שהתובעים חייבים לעו"ד גבעון; 50,000 ₪ בגין הפסקת הייצוג של עו"ד גבעון ונטילת הייצוג של עו"ד גבעון ו -50,000 ₪ בגין עגמת נפש.

...

אף שתקנות סדר הדין (החדשות), אינן כוללות הוראה דומה, מקובלת עליי עמדתו של המלומד יששכר רוזן צבי, כי יש לקרוא הוראה זו לתוך התקנות "שכן לא יעלה על הדעת כי לבית המשפט לא תהיה אפשרות להפריד עילות תביעה שאוחדו על ידי התובע בכתב תביעה אחד, במקרים שבהם אין קשר עובדתי או משפטי בין עילות התביעה וכאשר הדיון המאוחד בהן לא זו בלבד שלא יוביל לייעול ההליך אלא יגרור אחריו בזבוז משאבים" (יששכר רוזן צבי, הרפורמה בסדר דין אזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שלישית 2024) 207-206).

נוכח כל האמור אני מורה על הפרדת הדיון כך שהתביעה בגין הרשלנות הרפואית נגד המוסדות הרפואיים תידון בנפרד מן התביעה נגד נתבעים 5-1.

לכן אני מורה על העברת התביעה נגד נתבעים 5-1 לבית משפט השלום בירושלים שידון בשאר טענות הסף שהעלו נתבעים 5-1.