בנגוד לקשיים הכרוכים בתביעה נגד עורך דין בשל רשלנות בניהול הליך משפטי לאור ההבחנה בין טעות שבשיקול דעת לבין רשלנות, התביעה נגד עורך דין על שפעל לאחר חלוף תקופת ההתיישנות היא פשוטה הרבה יותר.
אקדים ואומר, כי אין לטענת הגנה זו קשר ישיר לשאלת אחריותו המקצועית של הנתבע, כפי שהובהר לעיל, שהרי זה מחויב היה במתן אזהרה מפורשת בדבר מועד היתיישנות עילות התביעה, ומשלא פעל כן התרשל בתפקידו כעורך דין, וזאת בין אם נידרש לשליחת מכתב התראה טרם הגשת התביעה ובין אם לאו.
...
לפיכך, המסקנה היא כי גם אילולא רשלנותו של עורך הדין הנתבע, היה נגרם לתובע נזק בשל חוסר היכולת לאכוף את פסק הדין שהיה יכול להינתן לזכותו, כך שזה היה נותר עם זכות כתובה ופסוקה שלא ניתנת למימוש, ואת כספו, שהלווה לחייבים, לא היה זוכה הוא לראות בימי חייו.
יצוין, כי מסקנה זו מתיישבת אף עם דברי התובע, כפי שהעלהום הנתבע על הכתב בתרשומת שיחתם בעמוד 7, ולפיהם יודע הוא כי לאור אשפוזה של החייבת וחוסר בנכסים לה, הסיכוי שיראה כסף חלש מאד במיוחד שבעלה אינו משתף פעולה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, נמצא כי הנתבע התרשל בתפקידו בכך שלא הגיש את התביעה במועד עד כי חלק מעילותיה התיישנו.
