התיישנות תביעות נגד המדינה דיון במתן צו להתיישנות קנסות

לצד תובענה זו הגישו המשיבים בקשה למתן צו מניעה זמני, לאסור על נתבע 8 (המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות) לנקוט הליכי גבייה נגד המשיבים, אשר נדחתה כאמור בהחלטתי מיום 25.4.18.

עסקינן בתובענה דנן אשר היא החמישית במספר לביטול ההחלטה, והוגשה על סף היתיישנות.

המשיבים חזרו על טענותיהם מכתב התביעה, לגבי הצורך בניהול דיון בטענת התרמית שנעשתה לכאורה ע"י גורמים שונים שהובילה למתן פסק הדין ב-ע"ר 7401-02-10.

לגבי נתבעים 14-18 (מפכ"ל המישטרה, ראש יאח"ה, היועמ"ש לממשלה, משרד המשפטים/לישכת השר ומבקר המדינה) התבקש ביהמ"ש "להורות להם לבחון את האמור בכתב תביעה זה ואת הפעולות שביצעו הנתבעים השונים כמפורט בכתב התביעה, ולהגיש לתיק ביהמ"ש את מימצאי החקירה במסגרת כתב הגנה שיגישו בהליך זה". אף סעדים אלו אינם מבין הסעדים שמוסמך בית משפט זה לתת בהליך האזרחי הנידון.

...

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את הדברים שקול היטב, בשלב זה של ההליך אני קובע כי סיכויי התביעה אינם גבוהים לכאורה.

כך אני קובע בזהירות הראויה, תוך שאינני קובע מסמרות באשר לסיכויי ההליך בהמשך, אלא מציין זאת אך לצורך מתן ההחלטה בבקשה דנן, שהינה חיוב התובעים בתשלום ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי המשיבים יפקידו ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, בסך של 20,000 ₪ תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו. ככל שלא יעשו כן, אורה על דחיית התובענה מכח סעיף 519(ב) לתקסד"א. אין צו להוצאות בבקשה זו. המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

הורתם ולידתם של ההליכים בנידון דידן, בהמרצת פתיחה שהגישה המערערת, מדינת ישראל, בבקשה "להוצאת צו חוסם" נגד סימון (ה"פ 31706-06-19), נוכח היותם "תובעים טרדניים", אשר "עושים שימוש לרעה בהליכי משפט". במסגרת הצוו, התבקש בית המשפט המחוזי: (א) "לאסור על [סימון] להגיש תביעות או הליכים משפטיים בבקשה לבטל החלטות חלוטות, שלא על דרך העירעור"; (ב) "להורות כי כל תביעה של [סימון] לבטל החלטות שיפוטיות חלוטות לא תיתקבל לרישום, אלא בכפוף להחלטה שיפוטית"; (ג) "להוציא צו החוסם את [סימון] מלהגיש תביעות בכל ערכאה משפטית בגין הליכים משפטיים תלויים ועומדים או שהסתיימו"; ו-(ד) "לחייב את [סימון] לצרף לכל הליך שפוטי שיבקשו לפתוח בעתיד רשימת כל ההליכים השפוטיים שהגישו באותו עניין"; כמו כן, לגבי הקף תחולת הצוו, נתבקש כי זה לא יחול "על שימוש בזכות העירעור כחוק", אך לצד זאת כן יחול "על כל הליך משפטי עתידי שיגישו [סימון], וכן על כל הליך משפטי תלוי ועומד שטרם היתקיים בו דיון ושלא היה מתקבל לרישום במזכירות בית המשפט בהתאם לצוו שניתן". בית המשפט המחוזי (השופט ע' שחם) דחה את בקשת המדינה.

כמו כן, מדגישה המדינה, כי בנסיבות, "אין בדוקטרינות ובכלים המשפטיים 'הרגילים', כגון החובה לשלם אגרה, הפקדת עירבון, הוצאות משפט, דוקטרינת מעשה בית דין, היתיישנות או כל כלי משפטי אחר כדי להגן על מערכת המשפט", כדי לספק את המענה הנידרש: בדיקה שנערכה עם המרכז לגביית קנסות העלתה, כי לחובת אברהם סימון קיים חוב בסך של כ-100,000 ₪, ולחובת בת-ציון סימון חוב בסך של כ-75,000 ₪, הכול בעקבות הפעלת הכלים המשפטיים 'הקלסיים' נגדם – ללא הועיל; המציאות מלמדת כי סימון אינם עומדים בתשלום חובותיהם, גם לאחר שנעשה הסדר חובות בעיניינם, אולם אין בכך כדי למנוע מהם לנקוט בהליכים משפטיים חדשים שוב ושוב ושוב, חדשות לבקרים.

...

בכל הנוגע לנסיבות המקרה שלפנינו, טוענת המדינה כי אין מנוס משימוש באמצעי חריג זה, של מתן צו חוסם, כמבוקש על-ידה.

כלל הבקשות שהוגשו לאחר הדיון שהתקיים ביום 12.7.2021, כמפורט בפסקה 21 לעיל – נדחות בזאת, בהעדר עילה.

עודנו 'חייבים' התייחסות לעניין הבא: כאמור לעיל (פסקה 12), החלטנו בשעתו לדחות בקשה שהגישו סימון לפסילתנו מלדון בערעור.

הקפדה יתירה בזכות הגישה לערכאות של מתדיין סדרתי טרדני, סופה בהגבלת מימוש זכות הגישה לערכאות של מתדיינים מן השורה שממתינים ליומם בבית המשפט ועיניהם רואות וכלות, התור מתארך, ועשיית הדין והצדק – נדחית.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות המבקש ותגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי הצדק עם המבקש שהקנס התיישן מבלי אפשרות להחיותו.

אמנם, צו ההפטר לא יחול עליו, ואמנם לא ניתן להוציא פקודת מאסר חלף קנס, אך אין לומר כי פעולות לגביית החוב אסורות, עד שהן מפסיקות את מרוץ ההתיישנות.

אפנה לסעיף 20 לפקודת פשיטת רגל: פעולת צו כנוס (א) משניתן צו כנוס יהיה הכונס הרישמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.

המשיבה באותו תיק טענה כי: "...פקודת המאסר ננקטה לאחר שמוצו הליכים אחרים נגד המבקש, וכי הקנס לא התיישן. נטען בנוסף כי לשיטת המאשימה, אין להפריד בין רכיב הקנס לבין רכיב המאסר חלף הקנס, ודין שווה מוחל על שניהם. ככל שהקנס לא התיישן, הרי שגם המאסר חלף הקנס לא התיישן. המאסר חלף הקנס אינו עונש עצמאי ונפרד, אלא כלי לאכיפתו של תשלום הקנס". בשולי הדברים אעיר עוד כי גישתה זו של המדינה בתיק מוסך מל"ת לפיה "המאסר חלף הקנס אינו עונש עצמאי ונפרד, אלא כלי לאכיפתו של תשלום הקנס" קיבלה חזוק משמעותי בפסיקתו שהעקרונית של בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה בעיניין מוסרי הנ"ל. כזכור, נקבע במוסרי כי המאסר איננו אלא חלופה נוקשה לעונש העקרי (הקנס) שנועד לתכלית אכיפתית, ולכן אם הקנס שולם, הרי שגם אם הוא ניזקף תחילה לתשלום סכום הפצוי שלא שולם, לא ניתן להפעיל במקרה זה את המאסר חלף קנס.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות המבקש ותגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי הצדק עם המבקש שהקנס התיישן מבלי אפשרות להחיותו.

לסיכום, לא ניתן לומר שנאסר על המשיבה לנקוט בכל אפיק גבייה בצל צו הכינוס, ומכאן שמירוץ ההתיישנות המשיך, למצער משנת 2008 ועד לשנת 2020 (לפי תגובת המשיבה).

בהעדר מחלוקת כי בין השנים 2018 ועד 2018 ללא ננקטו פעולות שמפסיקות או מאפסות את מירוץ ההתיישנות, אני קובע כי הקנס התיישן, שכן אין בצו הכינוס משום אירוע מנתק כאמור.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע שהקנס התיישן, ולכן, אין להוציא פקודת מאסר בגין אי תשלום הקנס ויש לבטל את כל פעולות הגבייה הקיימות בתיק.

לטענתו, ביום 16/1/2011 , במעמד מתן ההחלטה על ביטול צו עיכוב היציאה שניתן כנגד הילדה, אולץ להסכים לפסה"ד ולחתום על חידוש הדרכון של הילדה, ותוך שכבוד ביהמ"ש אף איים בקנס של 500 ₪ לכל יום של איחור באי חתימה על הדרכון, ולכן לא הייתה לו כל ברירה, אלא לגשת למשרד הפנים ולחתום על הטפסים הנדרשים להנפקת דרכון עבור הילדה.

באשר לעתירת התובע במסגרת תביעה זו למתן צו הביאס קורפוס ולאכיפת פסה"ד של כבוד השופט מיום 20/9/2011 , בדבר החזרת הילדה לארץ, טוענת המדינה כי התובע מנוע מלעתור 3 לסעדים אלו, שכן סעדים אלו נתבקשו בתביעה נוספת שהגיש התובע במסגרת תיק 46481- 05- 15 ואשר ביהמ"ש הורה על מחיקתה בהתאם לבקשת התובע בעצמו בדיון 34 .

בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי לדחות את התביעה" הלכה פסוקה וידועה, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הנם אמצעים קצוניים הננקטים בלית ברירה וכמוצא אחרון.

על אף קביעתי הנ"ל בדבר דחייתה תביעה על הסף כנגד המדינה, מצאתי לציין ולהוסיף כי, ביהמ"ש היה מגיע לאותה מסקנה גם לגופה של התביעה, ולהלן אפרט את הנימוקים והטעמים שהביאו את ביהמ"ש למסקנה זו. התובע בתביעתו מלין בעיקר על שתי החלטות שניתנו ע"י כבוד השופט, הראשונה מיום 16/1/2011 במסגרתה הורה ביהמ"ש על מתן היתר להנפקת דרכון עברו הילדה, החלטה שניתנה בהסכמת הצדדים, והשנייה על החלטת בית המשפט מיום 30/3/2011 , אשר ביטלה את צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הילדה, בכפוף למילוי התנאים שנקבעו בהחלטה.

...

גם בעניין זה מצאתי לקבל את דרישת התובע ועל כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי 23 .

אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה כנגד הנתבעת בסכומים שנפסקו לעיל, ומורה על דחיית התביעה כנגד המדינה.

בנסיבות העניין, וחרף התוצאה אליה הגעתי, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

על מנת לשבש את ההליך ולמנוע בירור טענות התובעים כנגד המערכת השיפוטית ובעלי הדין בתיק 27454-11-16, בוטל באופן תמוה שובר האגרה בתיק והועבר במזיד לתשלום באמצעות המרכז לגביית קנסות (להלן-"המרכז") – דבר שמנע מהתובעים את תשלום האגרה ישירות לתיק, ולמרות שהתובעים שילמו את האגרה בתיק 27454-11-16 באמצעות המרכז לגביית קנסות, ניתן פסה"ד שבו נמחק ההליך עקב טענת הפרקליטות באמצעות הנתבע-21 שביצע תרמית נוספת בכך שטען כי לא שולמה האגרה בתוך התיק - למרות שידוע היה לנתבע-21 ולפרקליטות כי האגרה הועברה למרכז לגביית קנסות והתובעים נאלצו בלית ברירה לשלם את האגרה במרכז לגביית קנסות ואכן שילמו אותה בפועל, ולמרות שהמרכז העביר לבקשת ביהמ"ש את אישור תשלום האגרה, ובכך השיגו הנתבעים בתרמית את פסה"ד מיום 11/07/19 למחיקת הליך שמספרו 27454-11-16, ולכן דין פסה"ד שהושג בתרמית בטלות.

לאסור באופן גורף דיון מכל סוג שהוא ע"י בית משפט במדינת ישראל ו/או ע"י מי מהנתבעים בתיק זה מלדון בצו חוסם כנגד התובעים, וזאת עד אשר ידונו בתי המשפט במדינת ישראל בכל טענות התובעים כנגד הנתבעים שבתיק זה, ועד אשר תיתקבל החלטה שיפוטית סופית וחלוטה (כולל ערעור במידת הצורך) שבה ירשם באופן מפורש כי נדונו כל טענות התובעים כנגד כלל הנתבעים שבתיק זה. להורות על ביטול פסק הדין מיום 14/04/19 שניתן בתיק ת"א 72938-10-18 מחמת תרמית וחוסר סמכות עניינית.

לקבוע כי אין מעשה בית דין, ואין היתיישנות ושיהוי בהגשת תביעה זו ובטענות התובעים המפורטות בתביעה זו. להורות על ביטול כלל פסקי הדין שניתנו בתיק ת"א 6311-11-09 מחמת תרמית, ולהורות על דיון לגופו של עניין בתיק ת"א 6311-11-09.

חסינות שיפוטית הנתבעים מתבססים על הוראת סעיף 8 לפקודת הנזיקין הקובעת: "אדם שהוא גופו בית משפט ... וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השפוטי". ברע"א 3359/18 מדינת ישראל נגד מוסא איבראהים עלי אדהאם (02/09/18), נדונה שאלת החסינות הנ"ל. בפסק דינו קבע בית המשפט העליון כי החסינות הנ"ל הנה חסינות מהותית וכי מתן אפשרות לתבוע את המדינה בגין מעשיו של נושא משרה שיפוטית, מהוה עקיפה של החסינות השיפוטית הנ"ל ואינה מתיישבת עמה.

...

על כן גם מטעם זה דין התביעה להידחות על הסף כנגד הגופים הנ"ל. יתר עילות הבקשה נוכח דחיית התובענה על הסף בשל כל אחת מן העילות הנ"ל, לא מצאתי לדון ביתר פירוט בשאר העילות לדחיה על הסף שנטענו ע"י הנתבעים.

סיכומו של דבר אני דוחה את התביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים על הסף.

התובעים ישלמו לנתבעים/למדינה הוצאות ההליך בסך כולל של 20,000 ₪ ללא קשר להוצאות שנפסקו בהליכי הביניים בתיק זה. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.