התיישנות תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים

בית המשפט העליון קבע כי הוראות סע' 159(ב) אינה חלה אלא על תביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים, וזאת לפי ש"מטרתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין הייתה לחסן זכות במקרקעין מוסדרים מפני טענת היתיישנות העומדת בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין".

...

דיון והכרעה – לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף משלא קיים מעשה בית דין.

לסיכום – הבקשות נדחות.

לטענת התובעים, אין בעניינינו היתיישנות ממספר טעמים: ראשית, חל סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, הקובע שאין היתיישנות בתביעה לקיום זכות במקרקעין מוסדרים; שנית, גם אם לא חל הסעיף האמור, הרי שעדיין מדובר בתביעה במקרקעין מוסדרים, כך שתקופת ההתיישנות היא 25 שנים (סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות); שלישית, אין קשר בין קבלת היתר הבנייה לבין ההתיישנות, ועילת התביעה לא החלה לפני חתימת חוזה החכירה בשנת 2011; רביעית, מדובר בעוולה נמשכת, אשר אינה יכולה להתיישן; חמישית, מדובר במקרה בו נעלמו מהתובעים עובדות המקרה, וחלים סעיפים 8-7 לחוק ההתיישנות.

...

התוצאה לאור כל האמור, הסעד האופרטיבי הניתן בתביעה הוא כדלקמן: הנתבעים יודיעו לתובעים תוך 90 יום האם הם בוחרים לסלק את ידם מהשטח שבמחלוקת, או לשלם פיצוי כספי.

במקרה כזה, ינהלו הצדדים משא ומתן לעניין גובה הפיצוי, וככל שלא יגיעו להסכמות ישלמו הנתבעים לתובעים, תוך 120 יום לאחר מועד ההודעה, את הסכום שלשיטתם עליהם לשלם, והתובעים יהיו רשאים להגיש בעניין זה תביעה כספית נגד הנתבעים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שניתן בזאת הסעד המפורט בפסקה 39 לעיל.

לאור הפסיקה הברורה בנושא, ונוכח הוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, בדבר אי היתיישנות תביעה לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אני דוחה את טענות הנתבעים בדבר שהוי, רשות בלתי הדירה או מניעות.

...

לטענת הנתבעים, ירשו את זכות הבעלות במקרקעין מאביהם, ויש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שיהוי, פגמים בהפקעת המקרקעין ואי מימוש מטרת ההפקעה.

לאור הפסיקה הברורה בנושא, ונוכח הוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, בדבר אי התיישנות תביעה לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אני דוחה את טענות הנתבעים בדבר שיהוי, רשות בלתי הדירה או מניעות.

מכל מקום, למען הסר ספק, מאחר שהבקשה לפיצול סעדים הוגשה ביום הגשת התביעה, ובשים לב לאינטרס של התובעת שלא להאריך את ההליך, לאור הצורך הדחוף בפינוי המקרקעין, אני נעתרת לבקשה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה, ומורה כדלקמן: ניתן בזאת צו המורה לנתבעים לפנות את המקרקעין מושא התביעה, בחלקה 15 בגוש 19237 בהתאם לתשריט המודד ליאור שחר מיום 1.12.20 (ת/7ב') ולמסור לתובעת את החזקה בהם כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, לרבות עצים מבנים מתקנים, גדרות וציוד, וזאת עד ליום 18.7.22 בשעה 12:00.

הפועל היוצא מכך הוא שניתן להעלות טענת היתיישנות מפני תביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים, רק אם עד לתאריך כניסת חוק המקרקעין לתוקף חלפה לה תקופת ההתיישנות [ע"א 69/85 יחזקאל להבי נ' רשות הפיתוח, פד"י מ(3) 624 (1986), בעמ' 628 ה'-ו'; ע"א 541/84 עיזבון המנוח מנשה פרשט ז"ל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (19.01.1987); ע"א 410/87 שרה פריד נ' לאה יונגר, פד"י מה(3) 749, בעמ' 754 רישא; ישראל גלעד, "מאמרים, היתיישנות במקרקעין – קווים לריפורמה" משפטים יח (תשמ"ח-תשמ"ט) 177, בעמ' 179].

...

למעלה מהדרוש אוסיף ואציין כי אף אם היה עולה בידי הנתבעת להוכיח כי היא ובעלה המנוח החזיקו בקרקע החזקה נוגדת ועיבדו אותה במשך 60 שנה כפי גרסתה בכתב ההגנה (שלא הוכחה), הרי משמעות הדבר היא שהחזקה הנוגדת החלה בשנת 1960 לערך וממועד זה ועד למועד כניסת חוק המקרקעין לתוקף (ביום 01/01/1970) לא עברה תקופת ההתיישנות, ועל כן, גם מטעם זה דין טענת ההתיישנות להידחות.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת כלהלן: לפנות ולסלק ידה, לרבות כל אדם מטעמה או ברשותה, מהמקרקעין הידועים כחלקה 14 בגוש 14111, והנמצאת בתחום שיפוטה של המועצה המקומית ג'ש (גוש חלב), ובמיוחד אותו חלק של חלקה 14 שהוגדר כחלק א' בהתאם להסכם השיתוף מיום 05/04/1995.

ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת או מי מטעמה לעשות שימוש כלשהוא במקרקעין הנ"ל. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של- 1,500 ₪, וכן שכ"ט עורך דין בסך כולל של- 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

דיון והכרעה טענות כלליות על פי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, לא חלה היתיישנות על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים.

...

על כן, על בסיס מאזן הסבירות הנדרש לצורך הוכחת עובדות במשפט האזרחי, אני קובע, כי חברת החשמל הקימה את קו החשמל בחלקה 17 על פי הסכמת הבעלים, כדין.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,775 ₪, בתוך 45 יום מהיום.