התיישנות תביעות למימוש זכות במקרקעין מוסדרים

נקבע שם: "על פי הפסיקה לעניין קביעת ההתיישנות במקרקעין שאינם מוסדרים אין זה מעלה או מוריד אם עסקינן בתביעה קניינית או אובליגאטורית", וכן "אם הדבר מבוסס על רציונל הויתור כעומד ביסוד מוסד ההתיישנות, ודאי שניזהר יותר מלראות בכך שאדם ישן על זכויותיו משום וויתור על זכותו במקרקעין, וזאת גם אם מדובר בתביעה למימוש זכות אובליגאטורית ולא בהגנה על זכות קניינית קיימת". ברם, כב' השופטת נאור (שהביעה את דעת הרוב ביחס לתוצאה הסופית באותו הליך) הפניתה לפסק הדין בענין בולוס הנ"ל ולגישה לפיה "תובענה במקרקעין" לצורך חוק ההתיישנות איננה מתפרשת על פני זכויות אובליגאטוריות גם אם הן נוגעות לשימוש במקרקעין.

...

אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה המועד בו נולדה עילת התביעה הינו מועד עריכת ההסכם בשנת 2003, שכן, הגם שנרשם בפסיקתא כי זכויות המבקשים לא תירשמנה במרשם המקרקעין, אף המשיב איננו טוען כי כבר במועד חתימת ההסכם ידוע היה למבקשים שלא ניתן יהיה לרשום את הזכויות בחלקה במרשם המקרקעין.

לא נטען כי כבר באותה עת היתה ידועה למבקשים עמדת רמ"י לענין זה. אני קובעת כי המועד בו נולדה עילת התובענה הינו 12/07/05, המועד בו הודיעה רמ"י למבקשים בכתב כי לא ניתן לרשום את החלקה ע"ש המשיב, וכי בהתאם לפסיקתא תוחכרנה הזכויות בחלקה למבקשים, אך לא תירשמנה במרשם המקרקעין.

סוף דבר: לאור כל המקובץ, הבקשה נדחית.

מדובר בתביעה לאכיפת זכות קניינית, למצער זכות אובליגאטורית במקרקעין, החוסה תחת סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות אשר קובע תקופת היתיישנות בת 25 שנים ביחס למקרקעין מוסדרים כבעניינינו.

"תביעה במקרקעין" לעניין סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות – איננה כוללת רק תביעות למימוש זכויות קנייניות המנויות בחוק המקרקעין, אלא גם תביעות למימוש כל זכות או טובת הנאה בקרקע (ראו ע"א 3260/11 רחל ברכה, משרד עורכי דין נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (6.1.15), פס' 22).

...

גם שמאי הנתבעות, על אף שהתפתל בחקירתו הנגדית, אישר כי זכויות הבניה במתחם קסטרא לקניון עצמו נלקחו מתוך שטח החלקות שנכללו בתכנית המתחם, גם אם חלק מאותם שטחים בסופו של דבר יהוו דרך או חניון.

אני סבורה כי סעיף זה דן באותם מקרים בהם ההפקעה לפי חוק לא חייבה תשלום פיצויי הפקעה, או אז שונה היעוד באופן שכן מחייב תשלום פיצויי הפקעה.

לסיכום 25.1 הזכאים לקבל פיצוי לפי חלקם היחסי בחלקות שבמתחם : גוש חלקה שטח במתחם במ"ר שם הזכאים חלק בנכס החלק היחסי במ"ר 10735 24 2250 אפשטיין נילי 23/100 518 מ"ר 58 15,225 אפשטיין נילי 137/650 3,209 מ"ר 47 7,300 אפשטיין נילי 1/4 1825 מ"ר 40 3,000 אריאלה בר אדון 1/2 1,500 מ"ר 40 3,000 ישראל יהודה 1/2 1,500 מ"ר 45 4,400 שולמית גרינברג 125/2618 210 מ"ר 45 4,400 ישראלה דגן * 125/2618 210 מ"ר 45 4,400 ברוך מכלוף 125/2618 210 מ"ר 45 4,400 עמוס מכלוף 125/2618 210 מ"ר 46 10,834 עמליה זאבי 169/1000 1831 מ"ר 46 10,834 גליה וויס 169/1000 1831 מ"ר *ב"כ התובעים הגיש תביעה גם בשם ישראלה דגן.

בבסיס התביעה ניצבת טענת המערערת כי המשיבה מחויבת לשלם לה עבור רכישת חלקת קבר בחיים, וזאת בהתאם לכללים המסדירים רכישה כאמור בסעיף 14א' לחוק.

ההלכה הפסוקה מבחינה בעיניין זה בין תביעה כספית גרידא (בין אם למחיר הקרקע, בין אם לפירות הקרקע ובין אם לפיצויים), שאיננה בגדר "תובענה במקרקעין" לצורך חוק ההתיישנות, לבין תביעות למימוש זכות או טובת הנאה בקרקע.

...

בכתב ההגנה טענה המשיבה כי יש לדחות את התביעה תוך שהעלתה טענות במישורים שונים, לרבות הטענה כי חלקת הקבר הוקצתה לה בעבר באמצעות משרד הביטחון, שכן בעלה ז"ל הוכר כנכה צה"ל. המשיבה טענה אף טענת סף בדבר התיישנות התביעה, וזאת משמדובר בתביעה כספית שההתיישנות עליה היא שבע שנים, ואילו העילה נוסדה לטענתה כבר בשנת 2006, לאחר מות בעלה, ומכאן שהתיישנה זה מכבר.

אוסיף, באשר לטענת השיהוי והנזק הראייתי שהעלתה המשיבה בתשובתה (אליה לא נדרש בימ"ש קמא), כי טענה מעין זו מצריכה הנחת תשתית עובדתית הולמת, דבר המצריך בירור לגופו של עניין, להבדיל מהכרעת סף. עוד יש להעיר, כי סבורני כי קיים קושי בהחלטת בימ"ש קמא להכריע על אתר בטענת ההתיישנות שהעלתה המשיבה, אף מן הטעם שבבקשה זו ניתנה החלטה קודמת על-ידי המותב הקודם, היא ההחלטה מיום 10.2.21.

סוף דבר; על יסוד המקובץ הערעור מתקבל, תוך שטענת ההתיישנות שמורה למשיבה והיא תוכרע לאחר עריכת הבירור הראוי הנדרש בבימ"ש קמא.

בנסיבות ובשים לב לחלק משמעותי מטענות המערערת בערעורה נדחה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות בערעור.

למען שלמות התמונה אציין, כי אף אם הייתי מקבל את טענת הנתבעים ביחס למועד התגבשות הזכות למימוש ההיתחייבות, הרי אני סבור כי מדובר בתביעה שעניינה מקרקעין כמובן מונח זה בהגדרות חוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), וכאשר מדובר במקרקעין מוסדרים תקופת ההתיישנות הנה 25 שנה.

...

בנסיבות אלו, אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבע 3 בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ) אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לעניין שיעור ההוצאות, אני סבור כי משעה שהתביעה התקבלה במלואה ונדחו כל טענות הנתבעים, וזאת לאחר ניהול הליך משפטי מלא, לרבות הגשת תצהירים וראיות, ניהול הוכחות וסיכומים בעל פה, יש לפסוק הוצאות על הצד הגבוה, בפרט כאשר הנתבעים הרבו בטענות, אשר חלקן, כמבואר בפסק דין זה, טענות סרק.

בנסיבות אלו, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשאת בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 85,000 (כולל מע"מ) וכן בהוצאות התובע כגון: אגרות, צילומים, נסיעות וכיוצ"ב בסכום כולל של 3,000 ₪.

התובעים מתנגדים לטענה זו ולפי עמדתם, חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים מתוקף סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 המורה כי "חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים". זאת ועוד מקום בו נודע ליורשים על חוסר השויון בשטח החלקות רק בחודש יוני 2013.

לעומת זאת, תביעה לקבלת סעד כספי גרידא, או למימוש זכות אובליגאטורית "על המקרקעין" או "בקשר למקרקעין", היינו: תביעה שנועדה לאכוף על אדם קיום זכות אישית הקשורה לשימוש במקרקעין, או לקבלת סעד כספי הנובע כתוצאה מהפרת התחייבות כאמור, כגון תביעה לקבלת פיצויים או השבה – תיחשב, ככלל, כתביעה "בשאינו מקרקעין". התביעה לפירוק שתוף הנה עילה מתחדשת הואיל וניתן לידרוש את פירוק השתוף בכל עת (סעיף 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969) ולכן היא אינה מתיישנת.

...

לאור כל המקובץ לעיל, משלא הוכחה הסכמה לחלוקה למגרשים שאינם שווים בגודלם באופן הסותר את הרישום בפנקסי המקרקעין, אני קובע כי נגרע מהחלקה שנרכשה על ידי התובעים שטח של 16 מ"ר. הוצאות התיקון התובעים עותרים להחזר הוצאותיהם בגין תיקון חומה תומכת בחצר המשותפת שנדרשו למניעת סיכון בטיחותי ובסך כולל של 5,382 ₪.

אולם אין בחוות הדעת איזכור לכך שמדובר בקיר או חומה המצויה "שבמיצר" בין החלקות כדרישת סעיף 49(ב) ולא הוגשה חוות דעת מודד לעניין זה. ככל שאותו מקטע בקיר התומך שתוקן נמצא בסמוך לקו הגבול אין בה כדי להביא למסקנה שמדובר ב"מחוברים שבמיצר" כמשמעותם בסעיף 49 לחוק המקרקעין.

משלא מצאתי ממש בהתנגדות הנתבעת לעצם פירוק השיתוף ומאחר והנתבעת התנגדה לכך אך לא הציעה דרך פירוק חלופית, אני קובע כי אופן ביצוע פירוק השיתוף הנכון המתיישב עם הוראות הדין לצורך הסדרת היחסים המשפטיים בין הצדדים בצורה יעילה וברורה הוא בדרך של רישום בית משותף ובכפוף לתנאים הקבועים בחוק.