הואיל ובימ"ש קמא, לאחר שקבע שהתביעה היתיישנה, לא דן בשאר טענות הצדדים לגופו של עניין, וציין כי "בנסיבות אלה, אין צורך לבחון טענותיה הנוספות של הנתבעת בקשר לדרישת הפוליסה ל"בלעדיות" התאונה כמחוללת את הנכות ובקשת לקביעת המוסד לביטוח לאומי כמחייבת את הצדדים" - יש להחזיר התיק לבית משפט קמא על מנת שידון בכל טענות הצדדים לגופו של ענין, לרבות גובה הנכות, הקשר הסיבתי לתאונה, השלכות קביעת המוסד לביטוח לאומי ועוד.
...
אין חולק כי בהמשך מצבו של המערער הסתבך והחמיר מאוד, ועל אף שבמועד הפציעה נראה היה כי מדובר באירוע של מה בכך, שאינו מצדיק הגשת תביעה כלשהי, נגרם בסופו של דבר נזק בלתי הפיך לכף רגלו, והוא נותר עם מגבלות תנועה.
לאור כל האמור, אין מנוס מדחיית הערעור לגבי תגמולי אובדן כושר עבודה.
סוף דבר
לאור כל האמור הנני מורה כדלקמן:
לגבי תביעת התגמולים בגין הנכות, הנני קובעת כי התביעה לא התיישנה, וכי התיק יוחזר לבית משפט קמא שידון בטענות הצדדים לגופן.
בהתחשב בכך שהערעור התקבל רק חלקית, הנני מחייבת את המשיבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ד. הפיקדון שהפקיד המערער יוחזר לו, באמצעות בא כוחו.
