התיישנות תביעה שנמחקה

" ויוער, כי אמנם סעיף 15 לחוק ההתיישנות נוקט במונח "נדחתה", אך המונח "פורש כמכיל את כל המקרים בהם מגיעה תובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט, ושאינם יוצרים מעשה בית דין, ובהם מחיקת התובענה או הפסקתה" (רע"א 4302/16 עריית ירושלים נ' פרידמן [פורסם בנבו] (פורסם ביום 16.4.18) ; ז. יהודאי "דיני ההתיישנות בישראל", כרך א' 199 עמ' 253-265; ט. חבקין, "היתיישנות" (2014), נבו הוצאה לאור, עמ' 229 ואילך).

...

בתגובתו טען התובע, כי יש לדחות את הבקשה.

בית המשפט מצא כי התנהלות התובע מהווה רשלנות בוטה ומתמשכת ולא מחדל חד פעמי, ואף יש בה כדי להעיד על זניחת התביעה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪.

" ויוער, כי אמנם סעיף 15 לחוק ההתיישנות נוקט במונח "נדחתה", אך המונח "פורש כמכיל את כל המקרים בהם מגיעה תובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט, ושאינם יוצרים מעשה בית דין, ובהם מחיקת התובענה או הפסקתה" (רע"א 4302/16 עריית ירושלים נ' פרידמן (פורסם בנבו) ; ז. יהודאי "דיני ההתיישנות בישראל", כרך א' 199 עמ' 253-265; ט. חבקין, "היתיישנות" (2014), נבו הוצאה לאור, עמ' 229 ואילך).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה, התשובה, וכתבי הטענות, מצאתי כי הדין עם התובע.

בית המשפט מצא כי התנהלות התובע מהווה רשלנות בוטה ומתמשכת ולא מחדל חד פעמי, ואף יש בה כדי להעיד על זניחת התביעה.

בנסיבות אלו הבקשה נדחית.

התביעה נמחקה, בהסכמה כאמור, ביום 06.09.2015, ואילמלא ההסדר אליו הגיעו הצדדים, הרי שבנסיבות ענייננו, על פי הוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות - בנסיבות, היתה עילת התביעה מתיישנת שנה לאחר מחיקתה, דהיינו כבר ביום 06.09.2016; ואולם, בעקבות הסכמת הצדדים הוארכה לתובע תקופת ההתיישנות פעם נוספת, וזאת, כאמור, למשך 90 ימים נוספים מהמועד בו יסתיימו הליכי קביעת הנכות במל"ל; מועד שחלף כבר ביום 15.03.17.

...

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כטענה מקדמית, להתיישנות התביעה; ובהמשך, הגישה בקשה זו, למתן הכרעה בטענת הסף, שיש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה, כאמור.

לכל היותר אנו נמצאים במקום בו הנתבעת טוענת לעמידת התובע על זכות שלא בתום לב (כי בסופו של דבר לא ניצל את הערעור).

אינני מקבל גם את טענת "המדרון החלקלק" מטעם הנתבעת, לפיה - קבלת עמדת התובע משמעה פתיחת ההסכם כאילו אין לו משמעות או סוף, באשר, לפי הדין - כל חצי שנה ניתן לבקש במל"ל קביעת "החמרה". אינני מוצא קשר בין הזכות לערער והשהות שניתנת לשקול שימוש בה, לבין הזכות לבקש "החמרה". הקביעה בענייננו היא פרשנות לענין "הליכי קביעת נכות התובע במל"ל". ההשוואה לענין תביעת ה"החמרה" חוטאת בנסיבות ענייננו לכל הגיון, באשר, בין היתר, בתביעת "החמרה" מדובר בהליך נפרד, שלצורך פתיחתו יש תחילה לקבוע נכות קבועה וצמיתה (שהיא זו, לפי הנטען בתביעת ה"החמרה" - מחמירה); מה שמאבחן את טענת האבסורד שטוענת הנתבעת מענייננו.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהחלטתו בעיניין פלונית קבע בית המשפט כי : " אכן, הרציונל המכוון ליעילות דיונית מושך למסקנה ההפוכה, אך המענה לכך יכול להמצא בצעדים דראסטיים פחות מאשר יצירת מניעות ע"י קבלת טענת ההתיישנות, כגון פסיקת הוצאות. לעמדתי, יתר הרציונלים מוליכים למסקנה שאין לראות במחדלי התובע שהביאו להפסקת ההליך הראשון נימוק שלא להחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות גם במקרה בו התביעה הופסקה בשל אשמו ומחדליו המובהקים של התובע.". במקרה שלפניי , המל"ל הגיש את התביעה הראשונה ביום 1.9.2016, וביום 22.5.2017 נמחקה התביעה הראשונה מחוסר מעש בשל מחדליו של התובע אשר לא הודיע על השלמת הליכים מקדמיים.

...

טענות הצדדים: במסגרת כתב ההגנה טענה המבקשת כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף מחמת התיישנות שכן התביעה הוגשה 8 שנים ושבעה חודשים לאחר מועד התאונה.

בנסיבות המקרה , איני סבורה כי התנהלותו של המל"ל בתביעה הראשונה נמנית עם אותם מקרים חריגים וקיצוניים אשר יש בהם בכדי לעודד את בית המשפט להגביל את תחולתו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות ולמנוע את עיכוב תקופת ההתיישנות לפי הוראות סעיף זה. אני סבורה כי יש להחיל את הוראות סעיף 15 לחוק בנסיבות המקרה שלפניי דבר אשר מביא למסקנה כי יש לנכות מתקופת ההתיישנות את התקופה שבין 1.9.2016 לבין 22.5.2017.

התביעה שלפניי הוגשה ביום 9.4.2018, ובהתאם טרם חלפה תקופת ההתיישנות האמורה בסעיף 16 לחוק ההתיישנות, ולפיכך הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות – נדחית.

בהתאם לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת נימוק זה במיוחד כאשר אין כל טענה כי לנפגע נגרמה נכות רפואית והתיק מתנהל על בסיס העדר נכות כזו.

לסיכום – הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

בגין התאונה הראשונה – הוגשה בתחילה תביעה לבית משפט השלום באשדוד ביום 3.10.13 – יום טרם התיישנותה, תביעה שנמחקה מחוסר מעש ביום 7.10.14.

...

בגין כל אחת מהתאונות לעיל הוגשה תביעה נפרדת, ובסופו של דבר, בשלהי 2015 אוחד הדיון בתביעות.

סוף דבר לאור כל המפורט בפסק דין זה, אני פוסק כי: התביעה בגין התאונה השנייה – שהוגשה בנדון ב-ת"א (תל אביב) 23911-02-15 – נדחית בזאת.

התביעה בגין התאונה הראשונה שהוגשה בנדון ב-ת"א (תל אביב) 22674-09-15 - מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 240,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 36,504 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון ובהחזר הוצאות העדים שזימן (ככל ששילם למי מהם על פי החלטותי; התשלום - כנגד קבלות מתאימות).