התיישנות תביעה מכוח חוק הגנה על עובדים מפני פיטורים

האם התובע זכאי לפצוי מכוח חוק הגנה על עובדים בגין פיטורים שלא כדין? במסגרת הדיון בשאלה האם התובע זכאי לפצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים (להלן גם: "החוק") נדרש להכריע בשתי שאלות: האחת, האם תביעתו של התובע היתיישנה? והשנייה, האם הוכח קשר בין עדותו של התובע במישטרה / עדותו של התובע לטובת מר יובל כהן/ מכתב התובע למר בסן מיום 26.6.2013/ פניית התובע למשרד מבקר המדינה (להלן: "התלונה"), לבין הזימון לשימוע הראשון? נציין שבמהלך הדיון בשאלה השנייה נקבע מהן הנסיבות שהובילו לזימונו של התובע לשימוע הראשון ונבחן אם התובע עמד בתנאים המפורטים בסעיפים 3 ו-4 לחוק הגנה על עובדים.

ובלשונו של בית הדין הארצי בעיניין רותם: "יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק מפני היתנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתויות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור עינייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תיפקודו בעבודה, בהנתן וקבלת ההחלטה נידרשת בנסיבות המקרה. כך, גם בפסק הדין בעיניין פלצמן בל, עמד בית המשפט העליון על כך שיש להמנע '... ממתן 'חסינות' מפיטורין למועסק שהתלונן על הממונה עליו, מקום שקיימים שיקולים אובייקטיביים מוצדקים להפסקת עבודתו, או מקום שתלונתו הוגשה בחוסר תום לב, או לא היתה תלונת אמת. יש להישמר מהפיכת מכשיר התלונה לאמצעי שנועד למנוע פיטורים מוצדקים וכפיית מעסיקים להמשיך ולהעסיק מועסקים חרף אי התאמתם לתפקידם'". סעיף 5 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעות על פי חוק הגנה על עובדים היא שנה מיום יצירת העילה, בזו הלשון: "לא יזדקק בית-הדין האיזורי לעבודה לתובענה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה". בסעיף 3 לחוק נקבעו הסעדים שיינתנו לעובד שהתנכלו אליו בשל הגשת תלונה.

...

יתר רכיבי התביעה – דינם להידחות.

התביעה שכנגד שהגישה החברה – נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובע בגין הוצאות משפט סך של 25,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

עוד נקבע כי יש להבחין בין פגיעה בעובד עקב חשיפת שחיתות לבין החלטות ענייניות של המעסיק במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו.[footnoteRef:40] [40: ע"ע 259/06 רפי רותם-מדינת ישראל-משרד האוצר (20.9.07)] עוד נפסק כי: "...טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תיפקודו בעבודה, בחינתן וקבלת ההחלטה הנדרשת בנסיבות המקרה." נקדים ונאמר שאין אנו בוחנות במסגרת תביעה זו אם אכן היו מעשי שחיתות על ידי מי מגורמי הערייה או הקבלנים נותני השירותים.

[51: ראו נספחים 24 ו-25 לתצהיר התובע בו התובע מודיע לאלקבץ כי ימשיך להדפיס מכתבים עם לוגו הערייה מביתו הפרטי על אף שאלקבץ הורה לו לחדול מכך מיידית] הלכה למעשה, עילת התביעה הראשונית התגבשה כאמור כבר במועד ההודעה על הפיטורים ביוני 2010, שכן במועד זה נודע לתובע כי בכוונת המעביד לפטרו, בנסיבות אשר לגירסתו היוו פיטורים בנגוד לחוק הגנה על חושפי שחיתויות, וממועד זה רשאי היה לפנות לבית הדין בבקשה לצוו מניעה שימנע את הפיטורים.

משכך, אין לנו אלא לדחות את הפצוי לו טוען התובע מכוח חוק ההגנה על חושפי שחיתויות בשל היתיישנות עילות התביעה וגם לגופו של עניין.

...

בסופו של דבר, ביום 26.03.2019, חתמו הצדדים על הסכם בקשר לסיום עבודתו של התובע ובמסגרתו הצהיר התובע כי "העסקתו של העובד בעירייה תסתיים ביום חתימת העובד על הסכם זה.." וכן – "העובד מצהיר כי אין ולא תהיינה לו כל טענה ו/או תביעה או דרישה מכל סוג שהוא כנגד העירייה או כנגד מי מעובדיה בגין פיטוריו ו/או הליך סיום יחסי העבודה ו/או זכויות הנובעות מסיום יחסי עבודה." התובע הגיש את כתב התביעה המתוקן ביום 23.06.2019 והוסיף לו רכיב תביעה לתשלום שכר עבור חמשת החודשים שחלפו מחודש נובמבר 2018 ועד לחתימת ההסכם לסיום יחסי הצדדים.

יוצא אפוא כי ההימנעות מתשלום שכר היא תוצאה של סירובו לבצע את תפקידו ועקב כך איבד את זכותו לשכר.

לסיכום לאור כל האמור אנו דוחות את התביעה על כל רכיביה.

עוד לטענת התובעת, תביעתה ביחס לעילה זו לא היתיישנה מפני שעילת התביעה, דהיינו הפגיעה הנטענת בתנאי עבודתה, התגבשה בחודש 4/2016, המועד שבו התקבלה ההחלטה על הפחתת שכרה.

סעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים קובע כי "לא יפגע מעסיק בעינייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". סעיף 1 לחוק מגדיר "עינייני עבודה" באופן הבא: "כל אחד מאלה: (1) תנאי עבודה; (2) קידום בעבודה; (3) הכשרה או הישתלמות מקצועית; (4) פיטורים או פצויי פיטורים; (5) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". בהתאם לפסיקה, על העובד להוכיח ברמת הוכחה לכאורית שהתלונה כשלעצמה או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו.

[1: בע"א 393/08 ‏אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, (פורסם בנבו, 23.2.2010) עמד כב' בית המשפט העליון על העקרונות לפיהם יש ליישם את החריג לכלל ההתיישנות הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות: "לעניין הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, לא די בכך שהתובע לא ידע על העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, אלא, עליו להוסיף ולהוכיח כי אף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. כלומר רק אי ידיעה אשר עומדת במבחני סבירות אובייקטיביים תפעיל את עילת ההשעיה. מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר..."] בנסיבות אלה, משחלפה למעלה משנה ממועד ניודה של התובעת ממחלקת תנ"ס, הרי שהתביעה לפצוי מכוח חוק הגנה על עובדים היתיישנה בהתאם לסעיף 5 לחוק.

...

אינני סבורה, בנסיבות אלה, כי יש להיעתר לבקשה לפיצול סעדים, ואין המדובר בעילות שהתגבשו לאחר כתב התביעה המתוקן, גם אם תשלום הגמלה בפועל, החל לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן.

לאור האמור, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.

נוכח כל האמור - הבקשה נדחית.

הגשת התביעה לסעדים כספיים על רקע טענתו להיתנכלות נועדה לתת למבקש מגן מפני פיטורים.

המבקש מעולם לא טען שהוא "חושף שחיתויות" ולא קיבל הגנה בגין כך, החוק אינו אוסר על ניוד עובד כזה, ובכל מקרה חלה היתיישנות על הטענה (מכתב התביעה עולות טענות על היתעמרות משנת 2017, סעיף 27 לכתב התביעה).

המבקש היה צריך לפרט כבר בכתב התביעה בתיק העקרי את פרטי התלונה מכוחה הוא טוען להגנה ולהראות כי היא עונה על ההגדרה בסעיף 4 לחוק ההגנה על עובדים.

טענה זו הייתה צריכה להיטען בכתב התביעה כך שהייתה ניתנת למשיב היזדמנות להיתגונן מפניה ומשהועלתה רק כעת אף מבלי שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, הרי שלכאורה חלה היתיישנות על עילה זו (בהתאם לסעיף 5 לחוק זה).

...

לא מצאנו פגם בהליך עצמו.

משכך הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב 7,500 ₪ שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

משכך, ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי עילת התביעה מכוח חוק ההגנה על עובדים, היתיישנה ומשזוהי עילת התביעה היחידה בה אוחזת המשיבה די היה בכך כדי להביא לסילוקה על הסף (ר' לעניין הצורך בקיום בירור בשאלת ההתיישנות בשים לב לטענות המועלות בר"ע (ארצי) 3337-02-19 מדינת ישראל – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נ' ורד רוטפוגל, ניתן ביום 10.2.2019).

סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים קובע כי – "2 (א) לא יפגע מעסיק בעינייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.

" מדברים אלו עולה כי מעבר לכך כי לשונית אין בפנינו עילת תביעה לפי חוק ההגנה על עובדים כפי שהובא בראש ובראשונה לעיל, הרי שאף פרשנית, לא ניתן לנתק את תכליתו של החוק מהזיקה למקום העבודה הספציפי שבו העובד מועסק והצורך להגן עליו מפני אותם גורמים העלולים לפגוע באופן ישיר בהעסקתו.

...

אמנם, נכון הוא כי הפרקליטות אף היא אחת מזרועות המדינה, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה כי היא "המעסיק" של המשיבה לצורך תחולת החוק או "ממונה מטעם המעסיק", המוגדר בחוק ההגנה כ"מי שממונה מטעם המעסיק על ענייני עבודה של עובד מסוים או של כלל העובדים".

עיון בסעיף המקנה לבית הדין סמכות להעניק צווים מכוח החוק מחזק מסקנה זו, לפיה החוק מכיר בזיקה בלתי ניתנת להפרדה בין פעילותו של העובד לחשיפת שחיתות ואי סדרים, לבין ההגנה הניתנת לעבודתו בפועל.

מתן אפשרות כזו תפתח את הפתח לכל עובד מדינה אשר נתבע בנזיקין והמדינה החליטה שלא לייצגו או לא להעניק לו חסינות לפתוח ב'מסלול עוקף' מכוח חוק ההגנה על עובדים על מנת לזכות בצווים אותם הוא מעניק, באופן שלטעמנו אינו מתיישב עם לשון ותכלית החוק עליהן עמדנו לעיל.