בהחלטתי מיום 17.4.23 מצאתי, שלא להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה מהנימוקים שפורטו בהחלטתי ובעיקר בשים לב להחלטת כבוד השופטת גולומב בהליך הקודם לפיה לא מונחת לפניה תשתית מספקת לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על הסף וכי מן הראוי להכריע בעיניין בהמשך ההליך ובירור עובדתי של הטענות הרלוואנטיות וכן, לאור החלטתי, לפיה מאחר ומדובר בתביעה זהה לתביעה שהוגשה בהליך הקודם, הרי שהדיון ימשיך מהשלב אליו הגיע הדיון בהליך הקודם, שהיה קבוע להוכחות בשאלת ההתיישנות, בטרם נמחק ההליך.
שכן, במקרה שלפני ולאור חלוף הזמן הרב עד להגשת התביעות, בהליך הקודם ובהליך שלפני, לא יכולה להיות מחלוקת, כי התביעה הוגשה לאחר התיישנותה וכי לא די בהגשת הבקשה לנתבעת כדי להביא לעצירת מירוץ ההתיישנות עד למועד בו הוגשו התביעות.
צוין, כי כל טענותיהן של התובעות הן לעניין עצירת מירוץ ההתיישנות לאור הודעות רמ"י. בית המשפט המחוזי מצא, כי החל מחודש ינואר 2017, לא הייתה קיימת יותר מניעה משפטית לרמ"י מלהעלות טענת היתיישנות כלפי תביעת התובעות, נוכח ידיעתן בכח או בפועל על כך שבדיקת פנייתן הסתיימה לאור הודעת רמ"י על עמידתה על המצאת כל המסמכים שנדרשו כבר מהתובעות, ועל סרובה לטפל בפנייה ללא המסמכים.
בית המשפט העליון ציין, כי אין לקבל את טענת המערערים, לפיה ללא דחייה אקטיבית של הבקשה לפיצויים על ידי הרשות תקופת ההתיישנות איננה מתחדשת, שכן קביעה כזו תוביל למצב אבסורדי לפיו בכוחו של בעל דין לא לעשות דבר ובכך להקפיא את תקופת ההתיישנות לנצח.
...
מקום בו מי שפנה לקבלת הפיצוי לא פעל בשקידה סבירה לצורך הטיפול בבקשתו, הרי שאין לאפשר לו להסתמך על ההודעה האמורה ועל הגשת הבקשה לצורך הארכת תקופת ההתיישנות כרצונו וללא הגבלה.
אינני מקבלת טענה זו. אלוף העידה, כי לא טיפלה בתיק באופן אישי ולא הוציאה את מכתב התשובה בתיק (עמ' 8 ש' 12-15).
התוצאה
הנה כי כן, במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לעניין התיישנות התביעה מקובלת עליי עמדת הנתבעת.
