עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי גם אילו תידחה טענת ההתיישנות, הרי שלאור הילכת חקנזרי [בג"צ 227/18 קיבאן חקנזרי נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר ואח' (מיום 26.3.19)] משחל הארוע הבטוחי בשנת 2010, אין אפשרות להורות על שינוי בדיעבד של המסלול הבטוחי, וכי משכך דין התביעה להדחות גם לגופה.
מעיון במסמכים ובכלל טענות הצדדים, ובעיקר לאור טענת התובעת עצמה, עולה כי העילה שבעטיה הוגשה התביעה נוצרה בשנת 2004 או לכל המאוחר בשנת 2007, שכן לטענת התובעת באותן שנים קמה זכאותה לתשלום קצבת הנכות בהתאם לפוליסות הביטוח עד הגיעה לגיל 67 ולמצער עד הגיעה לגיל 64.
בכל הנוגע להתקיימות דרישות סעיף 8 לחוק ההתיישנות - בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, כפי שאף הובאו לעיל, גם אם הייתי מקבל את הטענה שעד לשנת 2017 התובעת לא היתה מודעת בפועל לעובדה שבגיל 60 יופסק תשלום קצבת הנכות, הרי שלא ניתן לומר זאת לגבי האדם הסביר, ולכן מצאתי לדחות טענה זו. כפי שהובהר לעיל, התובעת קיבלה עותק מפוליסות הביטוח שרכשה ושבהן נכתב כי תקופת הביטוח תימשך עד הגיעה לגיל 60, עוד בשנת 1985.
...
הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף, הן בשל התיישנות בהגשתה והן לגופו של עניין.
טענות הצדדים
טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה, הן מחמת התיישנות והן לגופה, בין היתר מן הנימוקים שלהלן –
האירוע הביטוחי שזיכה את התובעת בתשלום חודשי בגין אובדן כושר עבודה ארע ביום 1.3.10, ומשכך התביעה התיישנה.
בנסיבות אלה, לאור העובדה שמדובר על תקופה שחלה 13 שנים טרם הגשת התביעה לבית הדין, מצאתי כי מתקיימים כל הטעמים העומדים בבסיס מוסד ההתיישנות, כפי שפורטו בהרחבה לעיל.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעת נדחית בשל התיישנות בהגשתה, ובכל הנוגע לתביעה בסך של 52,099 ₪ בגין ההפרשות הפנסיונית, היא נדחית גם לגופה.
חרף התוצאה אליה הגעתי, נוכח העובדה שהתרשמתי שמצבה של התובעת אינו מן המשופרים, החלטתי שלא לחייבה בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
