התיישנות תביעה לתיקון בסיס השכר לחישוב קצבה מביטוח לאומי

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 1000-10-12 ניתן ביום 12 אפריל 2016 טירן זנו המערער המוסד לביטוח לאומי סקיי לייט- ג'קי אילוז המשיב הצד השלישי לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת יעל אנגלברג שהם נציג ציבור (עובדים) מר שי צפריר, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דיתי שרון בשם המערער - עו"ד טומשין ועו"ד עומסי בשם המוסד - עו"ד רולן ספז בשם הצד השלישי - עו"ד גיל קראוס פסק דין

המשיב טוען, כי יש ספק לעניין ניקיון כפיו של המערער שכן המערער סיכם עם מעסיקו שהוא מוותר על כל תביעותיו וטענותיו כנגדו גם כלפי תביעה מיטיבה; כי אין הוא נוהג לטעון טענת היתיישנות במקרים שבהם הוכיח מבוטח בהליך מקביל (כנגד מעסיק) כי בסיס שכרו היה גבוה יותר מהבסיס עליו הצהיר בפני המשיב או במקרים שבהם הוכח כי תוספת שכר לא נילקחה בחשבון בנגוד לחוק, אך אין הדברים רלוואנטיים למקרה דנן; כי מדובר בתשלום במזומן המוכחש על ידי המעסיק ולא ניתן להוכיח זאת בשלב זה. המשיב מוסיף וטוען, כי הכיר בתביעת המערער, חישב את קיצבתו על בסיס הנתונים שהמערער מסר ושילם את הקצבה ללא הסתייגות ועל כן יש לתמוה על טענת המערער מדוע יש צורך בהודעה על זכות ערעור.

עוד עולה כי הצדדים לתביעת הנזיקין הסכימו על תשלום הסך הנ"ל "לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובע בקשר עם הארוע נשוא התביעה, לרבות תביעות מיטיבים למיניהם...". בהנתן כי בבסיס המחלוקת בין המערער למעסיק עמדה גם שאלת גובה שכרו של המערער ומשבחר המערער שלא למצות את בירור המחלוקת בעיניין זה וזאת על אף טענתו (שלא נתמכה בכל ראיה שהיא), כי סוכם בינו לבין פקיד התביעות שהצדדים ימתינו להכרעת בית המשפט בעיניין השכר, אין הוא יכול היום להיבנות מטענה זו. למעלה מן הצריך נוסיף, כי היעתרות לבקשה מעמידה גם את המעסיק בסיכון הנוגד את ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים לתביעת הנזיקין בהנתן כי היעתרות לפנייתו לתיקון בסיס השכר מאפשרת למשיב לחזור אל המעסיק.

משבחר המערער להגיש תביעתו על בסיס נתונים אחרים מאלה שהיו ידועים לו (לטענתו), ועל יסוד תביעתו ניתנה החלטת פקיד התביעות, יש לראותו כמי שנתפס בתביעתו, ומשבחר שלא להשיג עליה בפני בית הדין במסגרת המועדים הקבועים בחוק (תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל-1969), יש לראות את הקביעה בעיניין בסיס שכרו כחלוטה ואין להתיר דיון בה מחדש.

...

בית הדין האזורי קיבל את טענת המשיב שלפיה יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

לא מצאנו כי יש בטענה זו כדי לסייע בידי המערער.

באשר לטענה כי מדובר בגמלה מתחדשת מידי חודש בחודשו ועל כן אין לראות בה כתביעה שהתיישנה, לא מצאנו כי יש בטענה זו כדי לסייע למערער בענייננו.

סיכומו של דבר - הערעור נדחה.

דהיינו, אין הכרח שמדובר יהיה בסכומים זהים, וככל שנפלה טעות בנתונים לתשלום דמי הפגיעה וחלף המועד להגיש תביעה לתיקון הטעות אין כל סיבה להנציח את הטעות גם לצורך חישוב קצבת הנכות שהזכאות לה נקבעה במועד מאוחר יותר; רק לאחר שקמה למערער זכאות לקיצבת נכות ולאחר שפקיד התביעות דחה את דרישת המערער לתיקון ההכנסה היתקיימו כל יסודות העילה הקונקרטית להגשת תביעה לבית הדין; עמדת המוסד מהוה פגיעה באוטונומיה האישית של המבוטח ומחייבת את המבוטח לנהל הליך משפטי בנגוד לרצונו על בסיס חשש תאורטי שמצבו הרפואי יחמיר בעתיד; פרשנות ראויה והוגנת מחייבת כי ככל שנפלה טעות בחישוב גמלה מסוימת הזכאות לתיקון החישוב קמה רק במועד בו הוכרה הזכאות לאותה גמלה ובמגבלות ההתיישנות שבסעיף 296 לחוק.

] המערער מוסיף וטוען כי תביעתו היא לתיקון בסיס השכר לחישוב הגימלה, ולא תביעה לעצם הזכאות, וכי התיקון נידרש בשל טעות שאירעה שלא בשליטתו והתגלתה בדיעבד ובאקראי.

וכך נקבע לעניין זה בעיניין פשס: "בהוראות שונות של החוק והתקנות לפיו ישנן סוגי פניות אשר על-פי אופיין אינן בגדר תביעות לגמלה. כך, לדוגמה, מבוטח אשר נתחייב בתשלום הפרש דמי ביטוח, קנס וריבית, רשאי להגיש 'בקשה' מנומקת לוותר לו על התשלומים האמורים (...). כך גם בקשתו של מבוטח שהוא עובד ביותר ממקום עבודה אחד, להחזיר לו דמי ביטוח לאומי שנוכו ממשכורותיו, בשיעורים העולים על המאקסימום.

כבר נקבע בעיניין שליט כי במקרה של החמרת מצב (או הטבתו) אין עסקינן בתביעה שבה נבחנים מחדש כלל רכיבי הזכאות, אלא אך אחד הרכיבים והוא שיעור הנכות, וכך נקבע מפי הנשיא אדלר: "א. על מנת לחשב בתחילה את קיצבתו של מבוטח שהוכר כנפגע בעבודה עורכים בדיקה בת ארבעה שלבים, כדלקמן: ראשית, יש לקבוע כי המדובר במבוטח לפי סימן א לפרק ה בחוק הביטוח הלאומי; שנית, יש לקבוע כי המדובר ב"פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי; שלישית, יש לקבוע את דרגת הנכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות קביעת דרגת נכות); ורביעית, יש לקבוע את גובה השכר, עובר למועד ה'פגיעה בעבודה' ועל פי הוראות החוק, שביחס אליו תחושב הקצבה.

...

סיכומו של דבר – בכפוף להערותיי כמפורט לעיל, אני מצטרפת לתוצאה שלפיה במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן, וכן לתוצאה הסופית לפיה, במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור נדחה.

] בעיניין נטף[footnoteRef:7] חזר בית הדין הארצי על הנפסק בעיניין ברנשטיין שפניית מבוטח לתיקון בסיס השכר בגין רכיבי שכר נוספים היא בגדר "תביעה", בזו הלשון: [7: עב"ל (ארצי) 28811-03-19 נטף – המוסד לביטוח לאומי (19.11.2020).

] באותו עניין פנה מבוטח לנתבע לאחר 19 שנים בבקשה לבחון את האופן שבו חישב את קיצבתו בטענה שלאחר החלפת המטבע בישראל נהג הנתבע בשיטה של עיגול כספים כלפי מטה ובקש הפרשים בגין ההפסדים שנגרמו לו עקב שיטת חישוב זו. בית הדין הארצי קבע כי יש לידון בתביעה שכן מבוטח "זכאי לידרוש בירור של חישוב קצבתו גם לאחר שעברו מספר שנים מאז החל לקבל קצבה" וכי הפניה לגבי דרך החישוב של הקצבה "אינה בגדר 'תביעה' ואין היא כפופה להוראת השהוי שבסעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי. לעומת זאת, הפנייה לגבי הפרישי הקצבה, ככל שהם מגיעים, כפופה להוראות החוק בדבר תשלומים רטרואקטיביים" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

עניין גילאון[footnoteRef:16]: באותו מקרה דן בית הדין האיזורי בתביעת מבוטח לתיקון בסיס השכר לתשלום גמלה ובבקשתו לקבוע מאיזה מועד על הנתבע לשלם לפי בסיס השכר המתוקן.

בית הדין הארצי קבע שבשל הודאת הנתבע בזכאות המבוטח, אין זה ראוי שתביעתו תדחה מחמת היתיישנות אולם קבע כי תשלום הגימלה יעשה בכפוף להוראות סעיף 296 לחוק.

...

האם התובע זכאי להפרשי מענק בהתאם לטופס 100 או שמא יש לדחות את תביעתו מכוח סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק)? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פסק הדין.

הצדדים הודיעו כי המחלוקת ביניהם היא מחלוקת משפטית וכי על בית הדין להכריע בשאלה אם התובע זכאי להפרשי מענק בהתאם לטופס 100 שהוגש לנתבע לראשונה בשנת 2020 או שמא יש לדחות את התביעה מכוח סעיף 296 לחוק הקובע כי הוא זכאי להפרשים רק בגין 12 החודשים שקדמו למועד פנייתו.

הנתבע טען שיש לדחות את התביעה.

אי לכך, מצאנו כי מכוח פסק דין זה יש להחיל גם על התובע את הוראות סעיף 296 לחוק, בניגוד לעמדתו.

באותו עניין אף נקבע במפורש כי "אין מדובר בהוראת 'שיהוי' או 'התיישנות' אלא בהוראה המגבילה את הזכות ככל שמדובר בתשלום למפרע". בנסיבות אלה, דין טענות התובע בנוגע לאי התקיימותן של ההלכות הפסוקות בנושא השיהוי - להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

] בעיניין נטף[footnoteRef:50] חזר בית הדין הארצי על הנפסק בעיניין ברנשטיין שפניית מבוטח לתיקון בסיס השכר בגין רכיבי שכר נוספים היא בגדר "תביעה", בזו הלשון: [50: עב"ל (ארצי) 28811-03-19 נטף – המוסד לביטוח לאומי (19.11.2020).

לפיכך, פניית התובעת לנתבע מהוה "תביעה". מכאן, שהן מלשון תקנה 9 לתקנות והן מפסיקת בית הדין הארצי עולה כי פניית התובעת לנתבע בחודש אוגוסט 2020 בנוגע לתיקון בסיס השכר לחישוב קצבת התלויים מהוה תביעה.

מכאן, שהתובעת ידעה ב"זמן אמת" מהו השכר האמתי של המנוח ולא מדובר במקרה שבו 'נעלמו מעיניה העובדות המהוות את עילת התביעה' ולכן לא ניתן להחיל עליה את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

...

בנסיבות אלה, שוכנענו שמדובר ביומנים שכתב המנוח בעצמו ושניתן להסתמך עליהם בעת ההכרעה (להלן: היומנים או יומני המנוח).

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה.

לסיכום, על החלטה של פקיד התביעות בנוגע להכנסה שתשמש בסיס לחישוב דמי הפגיעה חלה תקנה 1 לתקנות המועדים, כך שהשגה עליה יכולה להיעשות בדרך של תובענה תוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת את הפרשי קצבת התלויים בתוך 45 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

להלן הפרטים באישור המעסיקה המתוקן: החודש, כולל חודש הפסקת העבודה מס' הימים בעבורם שולם השכר העובד הוא שכר ברוטו החייב בדמי ביטוח לחודש זה בש"ח יומי חודשי חודש 08/2016 25.00 X 34,740 חודש 09/2016 25.00 X 36,591 חודש 10/2016 25.00 X 35,072 חודש 11/2016 25.00 X 44,847 ביום 30.9.20 הנתבע דחה את תביעתו של התובע לתיקון סכום הבסיס מהטעם ש"בקשה לשינוי בסיס גמלה ניתן להגיש תוך 12 חודשים מהיום בו חושב הבסיס לראשונה והודעה על כך נימסרה לנפגע.

בנוגע לשאלה השנייה – מהו השכר הרגיל ברבע השנה שקדמה לפגיעה בעבודה, הצדדים חלוקים ביניהם בשלושה עניינים, הכרוכים אחד בשני: האם יש לכלול את שכר חודש נובמבר 2016 בחישוב סכום הבסיס; האם יש לכלול בסכום הבסיס את התשלום הנוסף ששילמה המעסיקה לתובע בתלוש גמ"ח לחודש ספטמבר 2018; האם כטענת התובע יש לכלול בסכום הבסיס "רכיב בלתי קבועים ביטוח לאומי". להלן נציג את טענות הצדדים ואת הכרעתנו בכל סוגיה.

בעב"ל (ארצי) 62405-02-16 יעקב ארנון כהן - המוסד לביטוח לאומי (6.9.18)) הושארה בצריך עיון השאלה המשפטית בדבר היחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות ובין סעיף 296 לחוק.

...

(1) האם יש לכלול את שכר נובמבר 2016 בחישוב סכום הבסיס? המחלוקת הראשונה נוגעת לשאלה מהם חודשי השכר שיש להביא בחשבון "רבע השנה". במחלוקת זו אנו מקבלים את עמדת התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן הבא: הנתבע יפעל בהתאם לאמור בסעיפים 54, 68 ו- 71 לפסק הדין.

הנתבע ישלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו ליד התובע בתוך 30 ימים מהיום.