התיישנות תביעה לפנסיית נכות: אחריות עורך דין להגשה במועד

כאמור, לטענת ב"כ התובע בפרוטוקול ישיבת 25.11.19, התובע "לא קיבל שום מכתב. לא קיבל החלטות של הוועדות... הוא לא היה מודע לכך שהנכות שלו ירדה והקצבה ירדה ב-50%...". בהקשר זה של שליחת וקבלת המכתבים וההחלטות, שאלת ייצוגו של התובע על ידי עורך דין עלתה הן בכתב התביעה (בסעיף 3 ובסעיף 16), הן בכתב ההגנה (בסעיף 68) והן בתצהירים שהגישו הצדדים (סעיף 4 לתצהיר התובע וסעיף 6 לתצהיר נציגת הנתבעת).

בין המבחנים שעל בית הדין לבחון בבואו להחליט בבקשה להגשת ראיה שלא על פי הסדר הרגיל יש לבחון מהי תרומתה של הראיה לחקר האמת, מה הנזק הראייתי והדיוני שייגרם לבעל הדין שכנגד, מה הנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על פי דין, מה מידת אחריותו של בעל הדין המבקש לצרף את הראיה הנוספת, האם הבקשה הוגשה בתום לב, ומה מידתה של עצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך.

כזכור, לצורך הכרעה בטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת, על בית הדין להכריע בשאלה האם ידע וקיבל התובע את ההחלטות בדבר הקטנת הנכות ובעקבות כך השינוי בגובה הגימלה, במסגרתן הובהר לו כי עליו להשלים את דמי הגמולים בעת קבלת פנסיית נכות חלקית שאם לא כן יימנע ממנו לתבוע הגדלת הפנסיה עקב החמרה בעתיד.

...

לטענת הנתבעת, בהתאם לכללי סדר הדין ובהתאם להלכה הפסוקה אין לאפשר לתובע להגיש את הראיות באיחור ויש למחוק את סיכומיו או למצער לחייבו בהגשת סיכומים מתוקנים ללא הרחבת החזית תוך הוצאת הראיות החדשות מהתיק, ותוך חיובו בהוצאות.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים בנסיבות העניין שלפני, מסקנתי היא שאין להתיר את צירוף הראיות נשוא הבקשה לסיכומים ולהלן אנמק מסקנתי.

אשר לבחינת תרומתן של הראיות לחקר האמת, לא שוכנעתי כי מדובר במסמכים בלעדיהם לא ניתן להגיע לחקר האמת בסוגיה העומדת להכרעה.

אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל, איני מתירה הגשת הראיות הנוספות שצורפו לסיכומי התובע ללא בקשת רשות וללא קבלת היתר לעשות כן. המסמכים שצורפו לסיכומי התובע יוצאו מתיק בית הדין.

טענות הצדדים לטענת התובע, אילמלא מחדליה של הנתבעת אשר הגישה את תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות, היה מקבל את יומו בבית המשפט וזוכה בתשלום כספי פנסיית הנכות מחברת "עדי" שהגיעו לו על פי כל דין.

התובע טען כי אופן היתנהלות הנתבעת, לרבות בעת שזייפה את מועד הגשת כתב התביעה הסב לו נזק לא ממוני רב אשר בגינו התבקש פיצוי בסך של 200,000 שח. אי הגשת התביעה במועדה ומסירת מידע כוזב שגוי ומסולף בנוגע להליכים המשפטיים בניסיון להסתיר את מעשיה ומחדליה הרשלניים מהוויים הפרה של החובות החלות על התובעת מתוקף היותה עורכת דין, הפרה של חובותיה המקצועיות החוזיות והאתיות תוך סטייה מסטאנדארט היתנהגות סביר המצופה ממנה.

במאמריו של פרופ' אסף יעקב, "רשלנות בין כותלי בית-המשפט:   לשאלת אחריותם המקצועית של עורכי-דין במסגרת הדיון המשפטי" עיוני משפט כ"ו (תשס"ב) 5) , אליו הפנה התובע, טוען המחבר כי הנטל להראות שתוצאת פסק הדין הייתה שונה אילמלא רשלנותו של עורך הדין הוא נטל כבד, אשר יש בו אף לסכל תביעות מוצדקות.

" בתי המשפט יישמו פסיקה זו בבתי המשפט המחוזי והשלום : בתא (ת"א) 67076-12-15‏ ‏פבל לפיושקין נ' עו"ד רונן גריסרו בנסיבות בהן עורך הדין הגיש את התביעה בחלוף מועד ההתיישנות אולם לא נגרם נזק ללקוח (בשל קשיי גביה כך שבפועל לא יכול היה לגבות את הכספים), קבע בית המשפט החזר של מחצית שכר הטירחה וסך של 50,000 ש"ח. בתא (י-ם) 10386/05 ‏רייזמן דן נ' לוי ציון בית המשפט קבע פיצוי לא ממוני בגין עגמת נפש בסך של 30,000 שח לכל תובע בשל שהוי בהגשת תביעה מצד עורך הדין.

...

על כן, עולה כי הנזק הנתבע לא הוכח, והבקשה לשינוי סכום התביעה בשלב זה של הסיכומים דינה להידחות אף היא.

יש לציין כי באותו מקרה בית המשפט מצא אף קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזקים ממוניים שנגרמו ללקוחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 30,000 שח. אין צו להוצאות.

פתח דבר לפניי תביעה כספית על סך של 356,076 ₪, שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע, בטענה כי הנתבע גבה מאת התובעת סכום זה ביתר בגין שכר טירחתו כעורך דין, במסגרת הסכם למתן שירות משפטי שנחתם אל מול התובעת לצורך ייצוגה בשלושה הליכים משפטיים שונים שניהל בשמה בשל תאונת עבודה שעברה במקום עבודתה.

לאחר שהתברר לתובעת כי היא מבוטחת בקרן של מנורה מבטחים וזכאית לתבוע פנסיית נכות ממנה, הוספה פסקה בהסכם השני לפיה בגין תביעת הביטוח הפנסיוני ישולם על ידה שכ"ט בשיעור של 25% בצירוף מע"מ מכל סכום של הקצבה שתתקבל במהלך השנתיים הראשונות בלבד.

בהתאם לדין, לתובעת נתונה הזכות להגשת תביעה במשך 7 שנים בטרם תיחלוף תקופת ההתיישנות.

סעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי הדין), תשל"א-1971, קובע כי: "כל עוד לא הוסכם אחרת בכתב בין עורך הדין לבין לקוחו, לא יהא עורך הדין חייב לשמור על החומר הארכיוני שלו יותר מחמש השנים הנמנות מיום סיום טיפולו של עורך הדין בענין שמסר לו הלקוח או מיום סיום ההליכים המשפטיים בהם ייצג עורך הדין את הלקוח, לפי הענין." דהיינו, שעל הנתבע היה לשמור על החומר הארכיוני למשך חמש שנים מיום סיום הטיפול בתביעה, שנמנים מיום שניתן פסק הדין בעירעור ביום - 19.3.13.

צריך להטעים, כי על פי דוקטרינת הנזק הראייתי, מוטלת על הנתבע אחריות כלפי התובעת אם היתנהגותו העוולתית שללה מן התובעת את היכולת או את הסיכוי להוכיח את המרכיבים של עילת תביעתה.

...

על כן, הן מטעם אחרון זה והן מן הטעם להיעדר תשתית ראייתית לסכום החיוב שנערך בדיעבד ועל פי זיכרונה של מנהלת המשרד הקודמת, דין הטענה לחיוב בגין הוצאות משרד – להידחות.

מכל האמור לעיל, ולאור הפרת שני הסכמי ההתקשרות שנחתמו בין הצדדים, וגבייה ביתר של שכ"ט עו"ד והוצאות מעבר למוסכם, כפי שפורט ונומק לעיל, חב הנתבע בהשבת הכספים שגבה הוא ביתר מאת התובעת.

כתוצאה מכך, הנני מחייב את הנתבע בסעדים הבאים: להשיב לתובעת סך של 287,596 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12/11/12 ועד ליום התשלום בפועל.

רקע והשתלשלות העניינים התובע הגיש ביום 17.5.2020 תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצוי בגין אובדן כושר עבודה מכח "פוליסת ביטוח כלל פנסיה". הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף בין השאר מכיוון שעולה מכתב התביעה כי הוא מופנה כלפי כלל פנסיה שהנה קרן פנסיה חדשה מקיפה בה התובע עמית וכי מדובר למעשה בתביעה לקבלת פנסיית נכות.

כן נטען כי התביעה הוגשה על מנת לעמוד בתקופת ההתיישנות.

כן נטען כי התביעה הוגשה על מנת שבית הדין ישמש סדרן או אחראי על היתנהלותו האיטית של התובע ולצורך תשלום שכר הטירחה בלבד.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית תקנה 113 לתקנות בית הדין (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כך: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון". בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל – בית הורים בית אורה בע"מ (מיום 2.11.06) נקבע כדלקמן: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." אם כן, עולה כי סוגיית פסיקת הוצאות משפט ושיעורן הנה סוגיה הנתונה לשיקול דעתו של בית הדין, אשר בבואו לפסוק הוצאות עליו לשקול את מיגוון השיקולים הרלבאנטיים אליהם הפניתה ההלכה הפסוקה.

...

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התביעה היתיישנה שלוש שנים לאחר מועד הארוע המזכה בחודש 7/2010, ולגופו של עניין, פדיון הכספים בקרן הפנסיה נעשה על דעתה של התובעת ובהסכמתה המלאה.

לאחר דיון מוקדם והגשת מסמכים רפואיים מטעם התובעת, הודיעה הנתבעת ביום 21.5.18 כי רופאת הקרן קבעה כי התובעת לא היתה כשירה לדאוג לענייניה במועד פדיון הכספים ולכן ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, על דרך של השבת הכספים שפדתה התובעת, כ- 45,000 ₪, והחזרת מעמדה בקרן באופן שיאפשר לה להגיש תביעה לקבלת פנסיית נכות.

היתקיים דיון מוקדם נוסף ביום 1.11.21 במסגרתו הובהר לתובעת כי היא למעשה מבקשת לתקן את תביעתה וכן נדונו סכויי התביעה המחודשת להיתקבל ואחריות הנתבעת לכך שהמעסיק הנוסף לא ביצע כל הפרשות על שמה של התובעת.

עוד נציין כי עד לשלב בו אושרה הבקשה התיאורטית לקיצבת נכות, התובעת יוצגה על ידי הלישכה לסיוע משפטי, כך שבמהלך מרבית חיי התיק התובעת לא נדרשה להוצאות שכר טירחת עורכי דין, ורק החל מחודש 11/2020 התחלף הייצוג לבאי-כוחה הנוכחיים.

...

מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התמשכות ההליכים נבעה מהרצון לסייע לתובעת לשקלל את צעדיה, כאשר תקנון הנתבעת אינו מורה לה לעשות כך ותוך הסתייגות מסוימת מטעם הממונה על שוק ההון.

זאת ועוד, לא שוכנענו כי התובעת הוטעתה במכוון לעניין גובה הפיצוי באופן המצדיק פסיקת הוצאות, ובכל הנוגע לטענת התובעת לעוגמת נפש, נזכיר כי בתיק זה הושגה הסכמה לפנים משורת הדין להקים את הקרן מחדש, ללא שמיעת ראיות והכרעות לגבי פגם כזה או אחר שנפל בהתנהלות הנתבעת.

במצב דברים זה, ומשעה שהנתבעת הסכימה הלכה למעשה לקבל את טענותיה הראשוניות של התובעת ללא צורך בבירור התיק, ונוכח פסיקת בתי הדין לעבודה כי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש הינה במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, לא שוכנענו כי המקרה הנדון מצדיק פסיקת פיצוי זה. נציין, כי התובעת ציינה בבקשתה כי יש להורות על פטור מתשלום תגמולי ביטוח לנתבעת לעבר ולעתיד.