התיישנות תביעה לפיצויי פיטורין

החברה טענה כי על פי הוראות ההסכם הקבוצי, הזכאות לפצויי פיטורים מוגדלים ולמענק היסתגלות ניתנה רק ל"עובדים בקבוצה הראשונה" ששמם פורט בנספח ד' להסכם הקבוצי; טענת אילן כי נכלל ב"טיוטאות" לא הוכחה, ומכל מקום הקובע הוא הנוסח הסופי של ההסכם הקבוצי; מעבר לכך, הפרישה מכוח ההסכם הקבוצי נעשתה בשנת 2003, ולכן תביעה זו היתיישנה; יש לדחות את ניסיונו של אילן להסב את תביעת הזכויות על פי ההסכם הקבוצי לתביעה לפצוי על נזק ממוני.

...

נוכח האמור, ובהתחשב בכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיעור ההוצאות שנפסק על ידי בית הדין האזורי אלא במקרים חריגים [ע"ע (ארצי) 48431-02-11 משה חננאל - אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל, לימיטד (15.09.2014) והאסמכתאות שם] אני סבורה כי דין הערעור בעניין ההוצאות להידחות.

סיכומו של דבר – לו דעתי תישמע, דין הערעור להתקבל חלקית, ויש לחייב את החברה לשלם לאילן פיצוי על נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪, וכל צד ישא בהוצאותיו בערעור.

סוף דבר הערעור מתקבל חלקית, כך שהחברה תשלם לאילן פיצוי על נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

דיון והכרעה השאלות שבמחלוקת אלו הן המחלוקות בהן עלינו להכריע בהליך דנן: האם הוכחה עילת תביעה כנגד הנתבע 1? האם תלושי השכר משקפים את שכרו של התובע, שמא היה שכרו בפועל, כטענתו, 10,000 ₪ נטו לחודש? האם על יחסי העבודה בין הצדדים חלה חובת ביטוח פנסיוני מקיף מכוח צו ההרחבה בתעשייה? ככל שהתובע לא בוטח כנדרש - מהו הנזק שניגרם לתובע? ככל שהתשובה לשאלה קודמת חיובית - האם חלה על התובע חובת הקטנת הנזק? האם התובע זכאי לפצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתו? האם התביעה היתיישנה, במלואה או בחלקה.

...

כפועל יוצא מהאמור לעיל, כלל לא הוכח שהתובע התפטר (בשונה מהאפשרות שהפסיק לעבוד באופן זמני לצורך טיפול רפואי או מסיבה אחרת) וכן לא הוכח כי מצבו הרפואי לא אפשר לו להמשיך ולעבוד בעבודה חלופית, כפי שעשה במהלך שנת 2011 (ראו: ע"ע (ארצי) 523/07 עמותת בית הורים "הדקל" – ולנטינה בורק, מיום 11.09.2008).

יחד עם זאת, מצאנו לנכון לציין שגם אם היינו מקבלים חלק מהתביעה, לא היינו נענים לטענות הקיזוז של הנתבעים, זאת לאחר שמדובר בטענות שנטענו בעלמא, ללא אסמכתאות בדבר ביצוע התשלומים או בדבר סכומי התשלומים שהנתבעים טוענים שביצעו עבור התובע.

סוף דבר התביעה נדחית.

] באשר לשיקולים שיש להביא בחשבון לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחמת היתיישנות נקבע[footnoteRef:3]: [3: ע"א 9413/03 אילן אלנקוה - הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ירושלים, מתאריך 22.6.2008 (להלן: "עניין אילן אלנקוה")] "סילוקה על הסף של תביעה מחמת היתיישנות מצריך זהירות מרובה, מן הטעם שתוצאתה היא מניעת הכרעה בזכויות המהותיות של התובע בשל מחסום דיוני.. כלל דיוני נוסף, המנחה את פסיקת הערכאות בתחום טענת סף של היתיישנות, כמו גם בטענות סף דיוניות אחרות, הוא כי לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף, יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות, ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו. לפיכך, לצורך בחינת טענות בעיניין היתיישנות, עלינו להניח כתשתית עובדתית את הנטען בכתב התביעה, בלא חקירה ודרישה, אלא אם כן אי נכונותן של העובדות הנטענות ניכר על פניו בדרך שאינה מצריכה הוכחה וביסוס בראיות.". במקרה דנן, מן העובדות שהוצגו לנו בשלב זה עולה כי התובע ביצע עבודה בגינה קיבל תשלום מהנתבעת ביום 5.7.2012, 7 שנים פחות יום לפני מועד הגשת התביעה, ולכן, לכאורה, לכל הפחות בהתייחס לעבודה זו, התביעה לא היתיישנה וגם התביעה לפצויי פיטורים לא היתיישנה.

...

מכל המפורט לעיל – דין הבקשה להידחות.

באותו אופן קבע בית המשפט העליון, בפסק הדין אליו הפנה בית הדין האיזורי (עניין מזרחי), כי תום שנה מיום 6.6.10 לצורך היתיישנות שומה חל ביום 6.6.11 בחצות, ולא ביום 5.6.11 כפי שניתן היה לסבור (ובאופן דומה בע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.1.09); כן ראו את עב' (איזורי י-ם) 2382/07 אודליה פרץ - אנטר דיו ישראל בע"מ (10.11.09) שיישם את סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות לצורך מניין ששת החודשים לצורך חוק עבודת נשים; עב' (איזורי חיפה) 1396/02 פנחס קרצב - אליאנס חברה לצמיגים 1992 בע"מ (15.12.04), שיישם את הסעיף לצורך חישוב תקופת היתיישנות של תביעה לפצויי פיטורים; ס"ע (איזורי חיפה) 11636-05-11 אריה ציטיאד - מנו ספנות בע"מ (14.7.13) לגבי תקופת ארכת ביטוח; ב"ל (איזורי נצרת) 2320/04 אילנית פרץ - המוסד לביטוח לאומי (9.1.06), לגבי יישום סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995).

...

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי אין הצדקה לקבל את הערעור ולשנות מפסק דינו של בית הדין האזורי באופן שייפסק לזכות המערערת פיצוי כספי.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

עם זאת בהתחשב בפגמים שנפלו בהליך השימוע, החלטנו שלא ליתן צו להוצאות.

משכך, ממועד התשלום ועד להגשת התביעה חלפו מעל 90 יום, שהיא התקופה המאקסימאלית להתיישנות תביעת הלנת פצויי פיטורים לפי סעיף 17א לעיל.

...

בנסיבות העניין, לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת שכר.

בשל גובה הסכום, מצאנו להורות כי זה לא יופקד לקופה בדיעבד אלא ישולם ישירות לידי התובעת בהתאם לדוקטרינת "הביצוע בקירוב" (ר' ע"ע (ארצי) 137/08 מטין אילינדז – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין, ניתן ביום 22.8.10).

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.