אמנם המשיב נמצא לכאורה במילכוד: מחד גיסא אין ביכולתו לצרף בתביעתו את הפצוי בגין סכרת, כיוון שכרגע אין הוא חולה בסכרת ואין לו אחוזי נכות בגין הסכרת, שאולי יחלה בה בעתיד הקרוב או הרחוק ואולי לא ואולי המחלה, ככל שתתפרץ, תהיה קשורה בתאונה ואולי לא. מאידך גיסא אין הוא יכול לחכות על מנת לבדוק מה יקרה בעתיד, בשל היתיישנות תביעתו על פי הפוליסה.
בנסיבות אלו, ומאחר שהפוליסה מתנה קיומם של אחוזי נכות על מנת שישולם פיצוי ואחוזים אלו צריכים להתקיים בזמן התביעה, הרי אין הוא יכול לתבוע בגין הסכויים שאי פעם יחלה בסכרת, שתהיה תוצאה של הפגיעה בתאונה ( אעיר, כי בתיק ניזקי גוף, שעילתו איננה חוזה ביטוח על פוליסה, המתנה - כמו כאן - קיומם של אחוזי נכות על מנת שישולמו התגמולים, יתכן שהפתרון יהיה בשכנוע בית המשפט, על פי נטל השיכנוע במשפט אזרחי, ועל ידי חוות דעת רפואיות, כי הסכויים שהסכרת תתפרץ הם מעל ל50%.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה למתן רשות לערער.
כן נטען כי המבקש לא הביא ראיה רפואית על כך שיש סיכויים כי בעתיד הוא יחלה במחלת הסכרת, ולפיכך - ובהתחשב גם בזמן הרב שעבר מאז התאונה, והמבקש לא חלה בסכרת, וכן בכך שבמשפחתו חולים בסכרת - אין להעתר לבקשה לפיצול סעדים.
משלא הוגשה חוות דעת זו רשאי היה בית משפט קמא להעדיף את האינטרס של המשיבה כי היא תדע שההתדיינות תמוצה ותבוא לסופה במשפט זה.
לפיכך, הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיבה את הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪ (הסכום כולל מע"מ).
