כפי שניתן ללמוד מהוראות החוק למניעת הטרדה מינית, המחוקק היה זהיר בהארכת תקופת ההתיישנות, וכך נקבע בסעיף 6(ג) לחוק זה:
"לא יזדקק בית המשפט או בית הדין לעבודה, לפי הענין, לתביעה בשל עוולה לפי סעיף זה או לפי סעיף 7, שהוגשה לאחר שחלפה התקופה הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 מיום שנוצרה העילה והוראות סעיפים 18א ו-18ב לחוק האמור, לא יחולו על תביעה כאמור".
סעיף 7 לחוק הנזכר לעיל, קובע כי מעסיק חייב לנקוט אמצעים סבירים, כדי למנוע הטרדה מינית ולטפל בכל מקרה של הטרדה מינית.
...
נטען כי אותם רציונלים שהנחו את בית המשפט בעניין פלונית, עת קבע כי סעיף 18א לחוק אינו חל על רשויות המדינה, תקפים ורלוונטיים באותה מידה בכל הנוגע לתאגידים, ובוודאי לגופים סטטוטוריים אשר הוקמו מכוח חוק, כמו מד"א.
המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה ולהשאיר על כנה את החלטת בית משפט קמא.
עוד ציינתי כי הסעיף עוסק במעשה או מחדל שנוצר על ידי גורם במעגל הפנימי של הגורם המזהם, "ולא כך מחדל שנמצא במעגל החיצוני של גורם הזיהום, בבחינת מחדל עקיף הבא לידי ביטוי בהעדר פיקוח, אכיפה או הסדרה (רגולציה) מצד הרשות המינהלית".
משהגענו למסקנה כי בעניין פלונית בית המשפט לא התיימר להבחין בין מעסיק שהוא המדינה או אחת מרשויות המדינה לבין מעסיק אחר, די בכך כדי לקבל את הערעור.
זה הסעיף שהפרתו מיוחסת למד"א בכתב התביעה, והמחוקק הבהיר במפורש כי סעיף 18א לחוק ההתיישנות לא יחול על תביעה המוגשת בעילה זו.
סיכום
לשון החוק; ההיסטוריה החקיקתית שלו: דברי ההסבר של הצעת החוק; פרוטוקול דיוני וועדת חוק, חוקה ומשפט; סביבתו של סעיף 18א לחוק; והשיקולים שצוינו על-ידי בית משפט זה בעניין פלונית - כל אלה מביאים למסקנה כי כוחה של הלכת פלונית יפה גם לענייננו, ואין להחיל את הסדר הארכת תקופת ההתיישנות על צדדים אשר אינם נמנים על המעגל הפנימי של הפגיעה המינית.
לאחר שחזרתי ועיינתי בנושא – ובהמשך להערותי בע"א 2805/13 פלונית נ' מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה (16.4.2015) (להלן: ע"א 2805/13) – אני סבורה כי המונח "פוגע" אכן אינו מוגבל, לפי פרשנותו הנכונה, למי שביצע את עבירת המין בעצמו (במובן הפיזי), אלא נועד לחול גם במצבים של שיתוף פעולה בידיעה ובמתכוון.
