משכך, ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי עילת התביעה מכוח חוק ההגנה על עובדים, היתיישנה ומשזוהי עילת התביעה היחידה בה אוחזת המשיבה די היה בכך כדי להביא לסילוקה על הסף (ר' לעניין הצורך בקיום בירור בשאלת ההתיישנות בשים לב לטענות המועלות בר"ע (ארצי) 3337-02-19 מדינת ישראל – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נ' ורד רוטפוגל, ניתן ביום 10.2.2019).
"
מדברים אלו עולה כי מעבר לכך כי לשונית אין בפנינו עילת תביעה לפי חוק ההגנה על עובדים כפי שהובא בראש ובראשונה לעיל, הרי שאף פרשנית, לא ניתן לנתק את תכליתו של החוק מהזיקה למקום העבודה הספציפי שבו העובד מועסק והצורך להגן עליו מפני אותם גורמים העלולים לפגוע באופן ישיר בהעסקתו.
...
אמנם, נכון הוא כי הפרקליטות אף היא אחת מזרועות המדינה, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה כי היא "המעסיק" של המשיבה לצורך תחולת החוק או "ממונה מטעם המעסיק", המוגדר בחוק ההגנה כ"מי שממונה מטעם המעסיק על ענייני עבודה של עובד מסוים או של כלל העובדים".
עיון בסעיף המקנה לבית הדין סמכות להעניק צווים מכוח החוק מחזק מסקנה זו, לפיה החוק מכיר בזיקה בלתי ניתנת להפרדה בין פעילותו של העובד לחשיפת שחיתות ואי סדרים, לבין ההגנה הניתנת לעבודתו בפועל.
מתן אפשרות כזו תפתח את הפתח לכל עובד מדינה אשר נתבע בנזיקין והמדינה החליטה שלא לייצגו או לא להעניק לו חסינות לפתוח ב'מסלול עוקף' מכוח חוק ההגנה על עובדים על מנת לזכות בצווים אותם הוא מעניק, באופן שלטעמנו אינו מתיישב עם לשון ותכלית החוק עליהן עמדנו לעיל.
