בראשית הדברים, נעמוד על היחס שבין היתיישנות התביעה לפדיון חופשה הקבועה בס' 31 לחוק חופשה שנתית לבין המיגבלה על צבירת ימי החופשה הקבועה בס' 7(א) לחוק זה. בעיניין אצ'ילדייב (ע"ע (ארצי) 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שרותים בע"מ (27.3.06), קבע בית הדין הארצי כי העילה לפדיון חופשה נוצרה עם סיום יחסי עובד-מעסיק, וככל שזו הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה בס' 31 לחוק, עומדת לעובד הזכות לפדיון מלוא ימי החופשה הצבורים לזכותו (ס' 9 לפסק הדין, ור' בעיניין זה גם דיון (עבודה ארצי) 1-3/לה אליהו יהודה - מדינת ישראל, ו(1) 228 (1975) וכן דברי כב' שופט פליטמן (כתוארו אז), ע"ע (ארצי) 1616/04 פיליפ טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ (8.1.06), אשר ביקש להבהיר את היחס שבין זכות הצבירה לבין ההתיישנות).
...
דמי הבראה
התובע זנח טענתו ביחס לרכיב דמי הבראה (גם בסכומיו), ולכן התביעה בגין רכיב זה נדחית.
סיכום
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצויים בגין הפגמים בהליך הפיטורים בסך של 45,000 ₪.
אשר לענין ההוצאות – תביעת התובע ברכיבים משמעותיים נתקבלה ובכלל זה הטענה ל200% פ"פ שההגנה בקשר אליה, כך מצאנו, נהגה בחוסר תום לב), אף כי לא החלק המכריע של סכומה הכספי.