התיישנות תביעה למענק אשפוז ולמענק לידה

השאלה המרכזית העומדת לדיון בתובענה זו היא האם התובעת זכאית למענק אישפוז ולמענק לידה בגין לידת בנה הבכור, בדצמבר 2005 או שמא התביעה בנושא היתיישנה.

...

לאור עדות זו, לכאורה, גם אלמלא קיבלו את המכתב מנובמבר 2011, ואפילו אם מירוץ ההתיישנות ימנה מאוקטובר 2012, יש בסיס לטענת הנתבע כי דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות, כיוון שהתובענה לבית הדין הוגשה בחלוף למעלה מ – 12 חודשים מהמועד בו נודע לתובעים על דחיית התביעה למענק אשפוז.

למרות כל האמור לעיל ולמרות השיהוי בפניית התובעת לבית הדין, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

ביום 30.11.2014, ובטרם הוגש כתב הגנה לגופו של עניין, הגיש הנתבע בקשה לדחיית התביעה על הסף, בשל היתיישנות התביעות.

הלכה למעשה, לבית החולים אין מעמד בתביעה למענק אישפוז, והחוק הקנה רק ליולדת מעמד להגיש תובענה נגד המוסד לביטוח לאומי באשר לזכאות הקמה מכוח סעיף 42 לחוק, למענקים בגין לידה – מענק אישפוז, מענק לידה וקיצבת לידה.

...

הכרעת בית הדין - לעמדתנו, בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה זו. להלן נפרט מסקנה זו. בה"פ (מחוזי מרכז) 13057-11-11 שירותי בריאות כללית נ' המוסד לביטוח לאומי (החלטה מיום 8.8.2013, כב' השופט י. שינמן, להלן: "פרשת שירותי בריאות כללית"), דובר בעניינה של תביעה שהגישה קופת חולים כללית כנגד המוסד לביטוח לאומי, שהוא הנתבע בתיק שלפנינו.

ברע"א 5695/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 1.10.2013) קבע כב' השופט סולברג, כדלקמן: "לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת שירותי בריאות כללית. מבלי שאדרש לפני ולפנים לכל נימוקיה שלגוף העניין, שוכנעתי כי העילות המנויות בסעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי שדן בסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה אינן מתקיימות בנסיבות דנן. סעיף 391(א)(1) אשר עליו מבקש המל"ל להסתמך מורה על סמכות בית הדין לעבודה לדון ולפסוק בתובענה: "של הזכאי לגמלה או של האדם אשר לידיו ניתנת הגמלה...". ברם, לא שוכנעתי כי שירותי בריאות כללית היא בגדר "הזכאי לגמלה" או בגדר "האדם אשר לידיו ניתנה הגמלה". שירותי בריאות כללית אינה אלא הגורם המספק את השירות הרפואי לבעל הזכות בגמלה.

וראו בהקשר זה גם הדברים הבאים, כפי שצוינו בסעיף 18 לעב"ל (ארצי) 617-09 המוסד לביטוח לאומי נ' מימון (ניתן ביום 29.7.2010, דגשים לא במקור): "בבואנו לברר את גדר סמכותו של בית הדין לעבודה בשים לב לתכלית החקיקה, המסקנה המתבקשת בראש ובראשונה היא כי לבית הדין נתונה סמכות לדון בתביעות הזכאים לגמלה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי ובהתאם לתנאי הזכאות, כפי שנקבעו בחוק." מבלי להצטרף בהכרח לכל נימוקיו של בית המשפט המחוזי בפרשת שירותי בריאות כללית, הרי שעה שקיימת בעניין זה הכרעה ברורה של בית המשפט העליון, לא נותר אלא ליישם ולאמץ אותה, ובהיעדר הבדל ממשי בין פרשת שירותי בריאות כללית, ובין העניין שלפנינו.

אשר לטענת הנתבע, ולפיה המדובר בפיצול בין ערכאות שהינו "מלאכותי ולא סביר בעליל", הרי שלדברים אלה ניתן מענה בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ' ליפקונסקי, שם נאמרו הדברים הבאים, על ידי כב' הנשיאה נאור (בסעיף 22 לפסק הדין): "... יש לשאוף לריכוז הדיון, אך רק עד קו תיחום הסמכויות שקבע המחוקק. רעיון זה עובר כחוט השני בדיני איחוד ופיצול בסדר דין אזרחי ובדיני מעשה-בית-דין. הדברים נכונים באותה מידה – אם לא על דרך קל וחומר – בכל הנוגע לתביעות הכוללות עילות שבסמכות הייחודית של בית-הדין האזורי לעבודה – סמכות שמפורשת באופן דווקני – ועילות שאינן בסמכותו. ריכוז הדיון אינו חזות הכול. הוא תופס מקום נכבד לצד אינטרסים אחרים." לסיכום, ולאור כל האמור לעיל – התביעה שלפנינו נמחקת, וזאת בהיעדר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

כיוון שהנה תושבת ישראל והיתה כך במועד כל שלושת הלידות, כמו גם שמלאו לה 18 שנים, הרי שהיא היתה מבוטחת לפי פרק י"א לחוק וכדרישת סעיף 40(א)(1) לחוק; מימוש הזכות למענק אישפוז ולמענק לידה אינו מותנה בתשלום דמי ביטוח, ואין נפקות לזהות האב או מעמד היולדת; מכל מקום, היה בידי המוסד לדעת מיהו אבי הילדים ללא בירור נוסף, וזאת באמצעות הצלבת נתונים עם מחשבי רשות האוכלוסין, שכן הילדים נרשמו כילדי בן זוגה; לא היה שהוי לפי סעיף 296 לחוק, שכן התביעות הוגשו למוסד במועד וסמוך לאחר הלידות; לצורך מרוץ ההתיישנות להגשת תביעה אין די במשלוח מכתב הדחייה, אלא נידרשת מסירתו.

...

מנגד, טען המוסד כי יש לדחות את התביעה גם מחמת התיישנות וכן לגופה.

אנו סבורים כי במסגרת שיקול הדעת אם לקיים ביקורת שיפוטית ביחס לנוהל החל על רווקות עשוי להינתן משקל להיות המערערת נשואה.

יחד עם זאת, משבזכות התובענה נדרש המוסד לבחינה של נוהל עבודתו, ושינה אותו, מצאנו ליתן לכך ביטוי בפסיקת הוצאות לטובת המערערת.

סוף דבר – הערעור נדחה, תוך שאנו מבהירים כי אין בדחיית ערעור זה כדי להביע כל עמדה במחלוקות העקרוניות שהתעוררו, לרבות בנוגע לחוקיות הנוהל, וטענות הצדדים שמורות להם.

הגב' אבו גאנם נעמה (להלן: "התובעת") הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), ובה הלינה על החלטות הנתבע בנוגע לשלושת לידותיה, ביחס למענק לידה/אישפוז וקיצבת ילדים, כאשר טענתה המרכזית הנה להפלייה, עת דרש הנתבע מאת התובעת להסדיר את מעמדה במחלקת הגביה לצורך בחינת הזכאות לאותם מענקים/קיצבאות.

נטל ההוכחה הוא על הנתבע בדבר ביצוע המסירה, כחלק מהטיפול בתביעות שהוגשו לו. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות על הסף מחמת היתיישנות, באשר התובעת מלינה בגין החלטות הנתבע כדלקמן: החלטות הנתבע ביחס למענק לידה עבור לידה ראשונה (החלטה מיום 22.1.12); עבור לידה שניה (החלטה מיום 6.5.13); ביחס לקיצבת ילדים – קיימת היתיישנות על החלטות הנתבע מיום 16.4.12, מיום 25.6.13, ומיום 7.12.15, מרגע שהתובעת הסדירה מעמד – שולמה קצבה רטרו עבור שלושת הילדים מ-2/2016.

...

ביום 1.3.17 הגישה התובעת את תביעתה לבית הדין, במסגרת כתב ההגנה והדיון בבית הדין, טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה גם מחמת התיישנות.

נטל ההוכחה הוא על הנתבע בדבר ביצוע המסירה, כחלק מהטיפול בתביעות שהוגשו לו. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, באשר התובעת מלינה בגין החלטות הנתבע כדלקמן: החלטות הנתבע ביחס למענק לידה עבור לידה ראשונה (החלטה מיום 22.1.12); עבור לידה שניה (החלטה מיום 6.5.13); ביחס לקצבת ילדים – קיימת התיישנות על החלטות הנתבע מיום 16.4.12, מיום 25.6.13, ומיום 7.12.15, מרגע שהתובעת הסדירה מעמד – שולמה קצבה רטרו עבור שלושת הילדים מ-2/2016.

כפי שנפסק בעניין נוגידאת (עב"ל 111/02 נוגידאת כאתם – המוסד (טרם פורסם): "אכן הוראות החוק ופירושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם, שזכותו מותנית בעשיית מעשה, תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק". נוכח דברים אלה ומשהתובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה כי נסיבותיה מקימות עילה להארכת תקופת ההתיישנות או הפסקת המירוץ בהתאם לחוק ההתיישנות, אין מנוס מלדחות את התביעה, וזאת אף מבלי להידרש לטענות התובעת לגופן.

בבחינת למעלה מן הדרוש, נציין כי יש לדחות את התביעה אף לגופה.

סוף דבר – התביעה נדחית הן מחמת התיישנותה והן לגופה.

הפלוגתאות, כפי שנוסחו בדיון מיום 22.3.05: האם התיישנו תביעות התובעת למענק לידה ואישפוז מן השנים 1996 ו-1999.

...

לאור כל האמור לעיל, יעדיף בית הדין את עמדת ב"כ הנתבע יש לראות במכתבי הדרישה שנשלחו לתובעים מאת הנתבע, כנתקבלו אצלם, סמוך למועדים שהוצאו מאת הנתבע.

לפיכך, גם באשר לתביעת לתשלום קצבת הילדים – דין התביעה להדחות.

סוף דבר: התביעה נדחית, על כל מרכיביה.