עוד טוען הנאמן, כי עוד טרם הכרעתו בתביעת החוב, המציא היחיד למשרדו היתייחסות לתביעה אשר לא נדרשה ממנו ובה טען כי החוב הנטען בתביעה אינו חובו שלו, כי אם חוב של חברה בע"מ ועל כן, אין להשית עליו חוב זה. הנאמן סבר כי יש לדחות את התביעה מחמת היתיישנות וכי המערערת דוקא הייתה רשאית לפעול כנגד היחיד שהיה בעל שליטה בחברה, בהתאם להוראות חוק ההסדרים, לולא התיישן החוב.
היחיד מציין כי אותו אח, אף הוא נושה ביחיד ותביעת חוב מטעמו אושרה בסך 616,000 ש"ח. לטענתו, עת הועברו המניות לא היה היחיד חדל פרעון ועם הפסקת פעילות החברה, היה לחברה די והותר נכסים על מנת לפרוע את חובותיה.
...
הממונה טענה כי המערערת השתהתה בגביית חובה ואף מטעם זה יש לדחות את הערעור אשר הוגש מטעמה ולא לאפשר לה לגבות את חוב הארנונה מהיחיד.
כלל הטעמים האמורים בצירוף אותו שיהוי שנקטה המערערת, מובילים למסקנה כי יש לדחות את תביעתה באשר לחיוב הארנונה המושת על היחיד וכפועל יוצא מקביעת הנאמן, אין מקום להתערבות בית המשפט בקביעתו של הנאמן ויש לדחות את ערעורה של המערערת באשר לחוב הארנונה.
סוף דבר,
ערעור המערערת נדחה.
