עוד נטען, כי המשיבים לא יכולים לסמוך ידם על החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות שעניינו "היתיישנות שלא מדעת", שכן כוח התביעה, לרבות רכיב הקשר הסיבתי, היו ידועים להם או אמורים היו להיות בידיעתם עם איבחון המחלה.
אף מעבר לכך, המשיבים מדגישים, כי בנגוד לטענות המבקשת, בכתב התביעה ובתצהיר הבת לא נטען בשום שלב כי לאחר האיבחון של מחלת הסרטן המנוחה ידעה שניתן היה לאבחן את מחלתה קודם לכן או שהגידול שאובחן קינן שם עוד קודם ; לא נטען שהמנוחה ידעה עם איבחון המחלה שאילו היא הייתה מאובחנת שנה קודם לכן סכויי החלמתה היו טובים; אין בכתב התביעה או בתצהיר הבת כל מידע בדבר ידיעת המנוחה בזמנים הרלוואנטיים לתביעה באשר ליסודות המרכיבים את עילת התביעה, למחדלי הרופאים המטפלים בשנת 2006 ובשנת 2012, ואודות הקשר הסיבתי בין אותם מעשים ומחדלים לבין הנזק שהתבטא במות המנוחה; במועד האיבחון לא היה למנוחה, לאלמן או לבת כל מידע אודות מחדלי רופאת הנשים מ - 2006 וכל זה נודע לאלמן עת היתקבל תיקה הרפואי של המנוחה.
גם לאחר גילוי המחלה המנוחה לא ידעה, לא הייתה צריכה לדעת וכן לא הייתה פנויה לחקור בעיצומם של הטיפולים שעברה, שהדימום הוואגינאלי וקשיי התיפקוד מהם סבלה לפני האיבחון נגרמו על ידי אותו גידול שאובחן באיחור וכי לו זכתה לטפול ראוי סכויי החלמתה היו טובים.
כלל זה חל רק על גילוי מאוחר של הנזק, או אז יש להשעות את מרוץ ההתיישנות וכל זאת בתנאי שהתקופה לא תעלה על 10 שנים :
"על פי הוראה זאת, מועד לידת התביעה הוא מועד גילוי הנזק, אך הסעיף מציב רף עליון של 10 שנים מיום ארוע הנזק עד להגשת תביעה. משמעות הדבר היא, כי בשום מקרה פתיחת מרוץ ההתיישנות לא תדחה מעבר לשלוש שנים מיום ארוע הנזק, גם במקרים בהם הנזק סמוי כך שארוע הנזק לא חופף למועד הגילוי ואף אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות של שבע שנים ממועד הגילוי. לדוגמה: אם הנזק ארע בשנת 1997 ונתגלה בשנת 2002, תיתיישן התביעה לא בשנת 2009 אלא בשנת 2007, חמש שנים לאחר גילוי הנזק, בשל מחסום עשר השנים. יודגש כי בהעדר פער זמנים בין מועד היתרחשות הנזק ומועד גילויו, לא חל סעיף 89(2) סיפא המאפשר הארכת תקופת ההתיישנות לעשר שנים, ותחול תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים... גילוי הנזק כמוהו כיריית הזנקה של התובע לתחילת מסלול מרוץ ההתיישנות, אך אין להמתין עד לגילויו המלא של הנזק ודי בסימני הנזק, ו"משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא הקפו"(עניין גיא-ליפל, פסקה 34 לחו"ד כב' השופט עמית).
...
היכולת לגלות את העובדות נבחנת על ידי מבחן אובייקטיבי ודי בחשד המתעורר אצל התובע ואף חשד בכוח (צריך היה לחשוד), על מנת להתחיל את מירוץ ההתיישנות :
"סיכומו של דבר, שחשד המתעורר אצל תובע ואף חשד בכוח (צריך היה לחשוד) ייחשב כ"קצה חוט" המתחיל את מירוץ ההתיישנות ומבטל את השעיית המירוץ לפי סעיף 8.
ואולם, בנסיבותיו של מקרה זה אין מנוס מקבלת עמדת המבקשת בחלקה ומדחיית תביעת העזבון (האלמן כיורש) וגם תביעת האלמן כמיטיב.
סוף דבר
לאור האמור, מורה בזאת על דחיית תביעת העזבון (התובע מס' 1) וגם תביעת המשיב (התובע מס' 2) כמיטיב מכח ההתיישנות, תוך הותרת תביעת האחרון בכובעו כתלוי במנוחה.
