לאחר שאמרנו את הדברים שלעיל, סבורני כי טענת הנתבעים בדבר היתיישנות התביעה להצהרה על זכויות התובעים במקרקעין, טענה המבוססת על תקיפת הקניית המקרקעין לאנ"נ ולרשות הפיתוח, בדין יסודה, ולפיכך דין הבקשה לסילוק על הסף להיתקבל מטעם זה.
מעיון בטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שהמקרקעין רשומים מזה עשרות בשנים בבעלות רשות הפיתוח.
יוער בהקשר זה, כי ניכר שכתב התביעה נוסח באופן המעמעם את שאלת המועד בו נודע לתובעים אודות רישום הזכויות במקרקעין על שם המדינה, כאשר בסעיף 15 לכתב התביעה נטען כי התובעים "פנו בעבר" ללישכת רישום מקרקעין ואז נודע להם כי המקרקעין רשומים על שם רשות הפיתוח, מבלי לפרט מתי נעשתה אותה פניה ומתי נודעו להם העובדות הנדרשות.
אוסיף בהקשר זה כי טענות התובעים בתגובה בדבר זכות רשות בלתי הדירה העומדת להם עצמם במקרקעין, אינן רלוואנטיות לתביעה דנן; אין מדובר בתביעה לסילוק יד, כנגדה טענה מעין זו עשויה להוות טענת הגנה במישור השמוש והחזקה, אלא בתביעה להצהרה על זכויות בעלות במקרקעין מוסדרים ושינוי הרישום במירשם המקרקעין, ולגביה אין בטענה מעין זו להצמיח סעד.
...
בראשית הדברים אציין כי חלק לא מבוטל מטענות הנתבעים בבקשתם לסילוק על הסף, אין בידי לקבל.
לאחר שאמרנו את הדברים שלעיל, סבורני כי טענת הנתבעים בדבר התיישנות התביעה להצהרה על זכויות התובעים במקרקעין, טענה המבוססת על תקיפת הקניית המקרקעין לאנ"נ ולרשות הפיתוח, בדין יסודה, ולפיכך דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל מטעם זה.
מעיון בטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת שהמקרקעין רשומים מזה עשרות בשנים בבעלות רשות הפיתוח.
ככל שהתובעים חפצים ללכת בנתיב זה (העומד בסתירה לטענתם הבסיסית כי הנכס איננו נפקד), עליהם לפנות לאנ"נ להפעלת סמכותו ושיקול-דעתו, כאשר תקיפת החלטתו בבקשה מעין זו איננה בסמכות בית משפט זה כי בסמכות בג"צ.
המסקנה מכל המקובץ היא, כי דין התביעה להידחות על הסף בגין התיישנות, וכך אני מורה.
