פסק הדין קמא
בפסק הדין דחה כאמור בית משפט קמא את תביעת המערער, תוך שהוא קובע כי:
התביעה היתיישנה, באשר היא מתייחסת להליכים שהתנהלו בין המערער לגרושתו בין השנים 2003 ל-2009, ואין מקום לקבל את טענות המערער כי יש מקום להאריך את תקופת ההתיישנות בשל היתיישנות לא מדעת, כאמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").
משלא עשה כן המערער, לא פעל לא לביטול חיובו במזונות ולא דאג להשיג מסמכים רלוואנטיים בנוגע לזכויותיו בדירת המגורים, אין לו אלא להלין על עצמו, ואין הוא יכול להסיר את האחריות מעל כתפיו ולהטילה על כתפי המשיבה.
המשיבה שבה והבהירה כי היא נתנה שירות טוב וסביר למערער, תוך שהיא מתחשבת בקשייו הכלכליים וגובה שכר טירחה מינימאלי בגין כך. המשיבה הבהירה עוד כי המערער מרבה להגיש נגדה הליכים בשל רצונו להיתחמק מחובתו לשלם את הנידרש ממנו בגין מזונות ילדיו, ומתוך רצון לחבל בהליכי הוצאה לפועל שמנוהלים נגדו בגין הפרת חובותיו לשלם את שחויב לשלם בפסקי דין.
גם אם הייתי מוצאת ממש בטענות ב"כ המערער באשר לטיב השרות המשפטי שנתנה המשיבה למערער, ואין זה המצב, וגם אם הייתה נקבעת כקביעה עובדתית שהמשיבה התרשלה משום שלא הגישה סיכומים במועד או לא ביצעה פעולות נוספות נידרשות לאתר את המערער ולהביאו לידי כך שישתף פעולה עימה, ואיני קובעת כך גם כאן, פסק הדין של בית המשפט קמא נכון וסביר.
...
אני סבורה כי בנסיבות העניין, בהתחשב בטיב ההליך שנוהל כנגד המשיבה, בטיב הטענות שנטענו נגדה ואופן הטיעון, ובהתחשב בפגיעה האפשרית למשיבה עצמה ולמשלח ידה, ובהתחשב בצורך לנהל את ההליך עד תומו, להגיש סיכומים ולקבל פסק דין, סכום ההוצאות שנפסק על ידי בית המשפט קמא הינו סביר ונכון ואין מקום להתערב בו. מה גם שלאור הכרעתי כי דין טענותיו של המערער בערעור להידחות, וכי פסק הדין של בית משפט קמא סביר, נכון, מנומק ומוצדק, אין מקום לשנות את סכום ההוצאות שנקבע.
לאור כל האמור לעיל אני סבורה שפסק הדין של בית המשפט קמא סביר, נכון ומנומק ואין להתערב בו.
בשולי הדברים אעיר כי ב"כ המערער הרבה לטעון בפניי כי דין הערעור להתקבל משום שזוהי האפשרות היחידה של מרשו לקבל צדק במערכת המשפט.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות, וכך אני מורה.
