השופטת לאה גליקסמן
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי בתל-אביב (השופטת דפנה חסון-זכריה; סע"ש 34114-10-19), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת, התעשייה האוירית לישראל בע"מ (להלן – התעשייה האוירית) לסילוק על הסף בשל היתיישנות התובענה נגדה, אשר הוגשה על ידי המשיב (להלן – הבקשה ו-ההחלטה בהתאמה).
המשיב אף הבהיר כי הפסיקה עליה ביקשה התעשייה האווירית להסתמך, בסוגיית סילוק על הסף מחמת היתיישנות [בר"ע (ארצי) 3337-02-19 משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – ורד רוטפוגל (10.2.2019)] דוקא מבהירה כי כאשר קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר להתיישנות, כבעניינינו, יתכן שההכרעה בבקשת הסילוק תדחה עד לשלב מאוחר של ההליך, לאחר בירור לגופו של עניין.
...
מנגד, המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה, תוך חזרה על נימוקיו של בית האזורי בהחלטה.
בתשובה לתגובת המשיב ציינה התעשייה האווירית כי המשיב העלים מכתב תביעתו את העובדה כי נכרת בין הצדדים הסכם לקיצור תקופת ההתיישנות; כי קבלת טענות המשיב תאיין, להלכה ולמעשה, את הוראת סעיף 19 לחוק; כי אין כל הגיון בסברה כאילו ההסכם לקיצור ההתיישנות תקף לשנת 2016 בלבד, שכן משמעותה האופרטיבית של טענה זו היא שההתיישנות קוצרה אך ביחס לעילות שנולדו בשנת 2016 בלבד, ולא לפני או אחרי כן, ותוצאה זו הינה "אבסורדית ובלתי מתקבלת על הדעת שאין לה כל עיגון בלשון ההסכם".
דיון והכרעה
לאחר בחינת הבקשה, התגובה והתשובה לה וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, הגם שלא מטעמיו של בית הדין האזורי.
ברי, כי מחלוקת שכזו מוציאה את טענת ההתיישנות שנטענה על ידי התעשייה האוירית מגדר טענת התיישנות העולה על פניה כבר "מ-ד' אמותיו של כתב התביעה". אני סבורה, כי נוכח הקשר בין מחלוקת זו לבין שאר השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אין מקום לפצל את הדיון, ונכון יותר שטענת ההתיישנות תתברר ביחד עם התביעה כולה, ותוכרע בפסק הדין עם סיום ההליך.
סוף דבר – לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
