התיישנות תביעה חוזרת באותו עניין

ביסודם התפיסה כי לאחר שעניין נדון על ידי הערכאות המשפטיות המוסמכות, תוך שניתן לכל אחד מהצדדים יומו בבית המשפט, הרי שהכרעה שיפוטית סופית שהתקבלה כדין היא מחייבת, ומכוחה נוצר מחסום דיוני המונע היתדיינות משפטית חוזרת באותו עניין" (רע"א 5138/18 ג'אזי עוואד נ' עו"ד נפתלי נשר, 16.10.2018 ) ]פורסם בנבו[).

משפט אזרחי חוזר ונפקותו בהליך שבפניי: התביעה צריכה הייתה להדחות או לכל הפחות להמחק על הסף לא רק מחמת היתיישנות והשתק שעילה או השתק שפוטי, כאמור, אלא גם בשל העובדה שאינה עומדת בתנאי הפסיקה לקיום "משפט חוזר בהליך אזרחי", הגם שנראה כי זו הייתה כוונת התובעת בהגשת התביעה במקור, שכן ממה נפשך? הזכייה בלוטו הייתה ידועה לתובעת.

...

מפאת כל הנימוקים לעיל, אני מורה על דחייתה של התביעה על הסף ולעיצומה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי דין התביעה להידחות על הסף ולעיצומה.

₪ אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

הנתבע, בתגובתו מיום 12.8.19, טען כי התביעה שהגיש התובע אינה ברורה; עילת התביעה אינה ברורה כך שלא ניתן להגיש כתב הגנה; התובע לא צירף את החלטת הנתבע עליה הוא קובל, בהתאם לתקנה 14 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991; מטעמי זהירות נטען שהתביעה היתיישנה; מטעמים אלה ביקש הנתבע למחוק את התביעה על הסף.

אולם: "מודגש כי על המערער להמנע מהגשת הליכים נפרדים העוסקים באותו עניין, ובהגשת תביעות חוזרות ונישנות בגין אותן עילות. היתנהלות זו של המערער - שהגיש הליכים רבים בגין הנושאים לעיל, על אף שניתן היה על נקלה לרכזם לכדי הליך אחד או הליכים בודדים - יוצרת עומס והכבדה מיותרים ובזבוז משאבים צבוריים, ואף פוגעת באפשרות לברר את עניינו של המערער בצורה יעילה וממצה. ההמנעות מפסיקת הוצאות נעשית לפיכך כאמור לפנים משורת הדין ותוך היתחשבות מירבית במצבו האישי של המערער" (ר' עבל (ארצי) 20705-07-19 יוסף גרובר - המוסד לביטוח לאומי (18.9.19)).

...

במסגרת הדיון מיום 29.10.19 הסביר התובע כי הוא מבקש לקבל "הנחה בטלפון ללא הורדה למתן שרות בשרות. אני מחזיק טלפון של מרל"מ [מוקד לרפואה דחופה], ההסכם של ביטוח לאומי, לצערי, אני מקבל 5 ₪ הנחה בטלפון. אני מתכוון להגיש תביעה משפטית נגד בזק לבית המשפט". לאחר הדיון הגיש התובע מספר בקשות נוספות בו הוא חזר על טענותיו וביקש לדון בתביעתו לגופו של עניין.

סוף דבר התביעה נדחית.

החלטה דומה ניתנה בדיון בארצי על שלושה ערעורים של התובע בתיק עבל (ארצי) 72460-01-19 יוסף גרובר - המוסד לביטוח לאומי (20.6.19): "לא בלי היסוס, ובמיוחד בכל הנוגע לערעור בעב"ל 40087-12-18, החלטנו שלא לחייב את המערער בהוצאות. מצאנו לנכון לשוב ולהדגיש את שאמרנו למערער במהלך הדיון כי עליו להימנע מהגשת הליכים נפרדים ככל שהם עוסקים באותו עניין". בפסק דין נוסף בו הביע בית הדין הארצי התחשבות במצבו הכלכלי והנפשי של התובע - עע (ארצי) 44897-05-18 יוסף גרובר נ' קופת חולים כללית (26.12.15) נקבע כי דווקא כן יש מקום להשית הוצאות אך על הצד הנמוך: "בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער מחד ובהיות הערעור הליך סרק, אנו מחייבים את המערער בהוצאות בסך של 1,000 ₪ בלבד". בדיון מיום 29.10.19 התבררו במעמד הצדדים ארבעה הליכים שפתח התובע נגד המוסד לביטוח לאומי, לרבות תיק זה. כוונת הדיון הייתה לייעל את ניהול התיקים ולתת בהם פסק דין אחד.

על מנת שבית הדין ידון מחדש בבקשה שניתנה בה החלטה נידרש בעל הדין להוכיח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות אשר לא היו בידיו והוא לא היה יכול להשיגן בשקידה סבירה במועד הגשת הבקשה שנדחתה (ע"ע 224/07 יוסי לוי – Jinyu Chi (28/5/2007); רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ – משה אורמן (14.7.2011) שם נפסק כדלקמן: "לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הנן "ערעוריות" באופיין.

בסעיף 64 לכתב התביעה טענה התובעת כך: "כאמור לעיל, התובע (צ.ל. – הנתבע) הודה במספר רב של הזדמנויות בחובות הנתבעת כלפי התובעת ובעצם זכאותה לעמלות ולזכויות המגיעות לה". סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) קובע כך: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין אחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

...

ביום 1.5.2019 הגישה התובעת תגובה ולגוף טענת הנתבעת הגיבה כדלקמן: "כתב התביעה כולל פירוט מלא ונרחב של העובדות המקימות את עילות התביעה ואין לאפשר לנתבעים לנהל הליך זוטא עוד קודם שהוגש כתב הגנה על ידם" (ס' 7 לתגובתה).

במהלך הדיון במעמד הצדדים ביום 5.11.2019 הודיע בא כוח הנתבעים כדלקמן: "לתובעת הייתה גישה למערכות עד יומיים לפני הגשת כתב התביעה. לכן כל המסמכים של התביעה עמדו לנגד עיניהם. לכן אנו סבורים שיש מקום להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות כבר כעת. עם זאת לאור הצעותיו של ביה"ד היינו מוכנים להסכים להגיע להסכמה לצרכי פשרה בלבד שאנחנו נגיש כתב הגנה, ננהל את הליך גילוי המסמכים הסרק שמבקש ב"כ התובעת לנהל, ומיד לאחר הליך גילוי המסמכים לחדש את הבקשה הזו ככל שלא יאותר מסמך תוך שאנו שומרים על טענתנו להוצאות גם בגין הליכי הסרק". בהתאם לכך ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים כדלקמן: "כתב הגנה יוגש עד ליום 20.11.19.

סיכום: הבקשה לעיון חוזר – נדחית.

ביסודם עומדת התפיסה כי לאחר שעניין נדון על ידי הערכאות המשפטיות המוסמכות, תוך שניתן לכל אחד מהצדדים יומו בבית המשפט, הרי שהכרעה שיפוטית סופית שהתקבלה כדין היא מחייבת ויוצרת מחסום דיוני המונע היתדיינות משפטית חוזרת באותו עניין.

מעבר לעובדה כי הזמן שחלף מאז החלוקה ועד להגשת התביעה אינו רב, ובודאי שלא על גבול ההתיישנות, בנסיבות העניין לא ניתן לומר שהתובע מחל על זכות התביעה שלו בעיניין זה, באופן שגרם לקבוץ לשנות את מצבו לרעה.

...

הכרעה בבקשת הסילוק על הסף כבר בפתח הדברים אציין כי הגעתי למסקנה כי דין בקשת הקיבוץ לסילוק התביעה על הסף להידחות ברובה.

התובע טוען כי פנה לקיבוץ בבקשה שהנושא ידון בפני מוסד זה, אולם הקיבוץ לא נעתר לבקשתו, ואף לא לבקשת חברי קיבוץ אחרים בעניין זה. הסמכות העניינית של המחלקה הכלכלית לדון בתביעה בשנת 2010 הוקמה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מחלקה כלכלית.

סוף דבר לאור כל האמור אני ודחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, דוחה את טענת ההתיישנות בכל הנוגע לחלוקת הרווחים ומקבל את הטענה כי התביעה לביטול הוראות מקפחות בתקנון התיישנה.

הטענה לסילוק על הסף בשל ההוראות ליישוב סכסוכים נדחית אף היא.

   מעשה בית דין "כללי מעשה בית-דין מבוססים על רעיון הסופיות. ביסודם התפיסה כי לאחר שעניין נדון על ידי הערכאות המשפטיות המוסמכות, תוך שניתן לכל אחד מהצדדים יומו בבית המשפט, הרי שהכרעה שיפוטית סופית שהתקבלה כדין היא מחייבת, ומכוחה נוצר מחסום דיוני המונע היתדיינות משפטית חוזרת באותו עניין" (רע"א 5138/18‏ ג'אזי עוואד נ' עו"ד נפתלי נשר, פסקה 12 (16.10.2018), (להלן: "עוואד").

עילת התביעה נולדה איפוא בהקשר לבצוע אותן פעולות, ומאותו מועד מתחיל להמנות מניין הימים לעניין היתיישנות העילה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות).

...

אני דוחה, אפוא, את דבריו ומאמצת את הקביעות החלוטות של כבוד השופטת שמולביץ בפסק הדין כשמצאה כי גד "עקב אחר התנהלות החשבון והיה מודע לפעולות שבוצעו או לא בוצעו בו" והיה מוודא את ביצוע הפעולות בפועל (סעיף 94), וגם כי גד הגיע בתדירות גבוהה לבנק והמחלוקת היתה אשר לתדירות אם "כמעט מידי יום או פעם פעמיים בחודש (סעיף 90) .

אך כבר אז כתבתי כי החלטתי נובעת מכך שמדובר בשלב מקדמי, וכי אני סבורה כי לבנק טעמים רציניים וכבדים לסילוק על הסף שלא ניתן לבטלם.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה של התובעת.