התיישנות תביעה בגין פדיון ימי חופשה על ידי המעסיק

וראו לעניין זה את דברי בית הדין הארצי בע"ע 52804-12-15 ינאי ריין - הומטקס ר.ע.ש.נ. בע"מ (פורסם בנבו, 03.06.2018) - " לרוב אי ניכוי שזכאי המעסיק לבצע מלמד על ויתור מצדו על הנכוי, שכן על פי ההלכה הפסוקה אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין (ראו דב"ע (ארצי) נד/48-3 מזרה – ענת ימין [פורסם בנבו] (2.5.94): "נוסיף, כי ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו". כן ראו ע"ע (ארצי) 1260-00 מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ [פורסם בנבו] (5.8.02)).

תחילה יש לצין ביחס לתקופה לגביה ניתן לתבוע פדיון דמי חופשה; בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית ובהתאם לתקופת ההתיישנות הקבועה בו, זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בגין שלוש שנים אחרונות ושנה אחרונה שוטפת.

משקבענו כי ישנה תחולה להוראות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורין, הסכומים הצבורים במרכיב הפיצויים באים, בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק במקום פצויי הפיטורים המגיעים לתובע בגין השכר ממנו בוצעו התשלומים ולתקופה בגינה בוצעו.

...

לכן יש לחייב את הנתבעת בהפרשים בגובה 2,252 ₪; לאור כל המקובץ לעיל מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בסכומים שלהלן בתוספת הפרשי ריבית והצמדה וכן פיצויי הלנה וכדלקמן – הפרשי פיצויי פיטורין - 20,005 ₪.

על כן, הדרישה לקיזוז חצי שעת הפסקה – נדחית.

על כן, אני מורה לצדדים להגיש חישוב מוסכם, החל מחודש ינואר 2012 בהתאם לתלושי השכר ובתוספת וותק בלבד (היות ואין חולק כי יתר התוספות הקבועות שולמו במלואן מידי חודש, החשבתןלצורך יום חופשה תהווה כפל פיצוי).

לאור האמור לעיל, מצאנו לחייב את הנתבעת במחצית הפיצוי שנתבע בסך של 10,000 ₪.

לגירסת העובד בסיכומיו – הוא זכאי לתשלום מלא של פידיון ימי חופשה, וזאת בהתאם לתלושי השכר אשר הונפקו על ידי המעסיקים, כאשר בסיכומי המעסיקים נטען, כי העובד קיבל את מלוא ימי החופשה להם היה זכאי ואף הוכח כי הוא קיבל משכורת מלאה כאשר הדוכן היה סגור בפסח ואף כשיצא לחופשה משפחתית עם משפחתו בחודש יולי באילת.

דיון והכרעה העובד סיים עבודתו ביולי 2016 ועל כן, על פי דיני ההתיישנות הוא יכול לתבוע פדיון חופשה בהתייחס לתקופה מינואר 2013 ועד מועד סיום עבודתו.

נקדים ונציין כבר עתה, כי אין לנו תשובה לשאלה זו. בכתב התביעה שכנגד, המעסיקים תבעו סכום של 250,000 ₪ בגין הגניבה, עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מכך וההוצאות שהיו להם בקשר לגניבה, מבלי לפרט מהו הסכום שנגנב על ידי העובד.

בסיכומי המעסיקים נטען, כי העובד בסיכומיו זנח את תביעתו בגין שימוע שלא כדין ו"המיר" אותו לפצוי בגין סחיטה, כאשר מדובר במקצה שיפורים שפסול ואסור ועל כן דין תביעתו ברכיב זה – להדחות.

...

נציין, כי בענין עאמר שמא שהוזכר לעיל, קבע בית הדין הארצי כי "אף אם המעסיק הוא זה שהיה מפטר את העובד בעקבות המעשים שיוחסו לו, על פני הדברים מעשיו החמורים של העובד היו מצדיקים את אי חיוב המעסיק בהשלמת פיצויי פיטורים". אנו סבורים, שבנסיבות מקרה זה, ומשקבענו שהעובד מעל בכספי המעסיקים, הרי שהוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מעבר לסכומים שנצברו בקרן ושוחררו לו וכן אינו זכאי לקבל תשלום בגין הודעה מוקדמת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל, העובד זכאי לתשלומים הבאים: תשלום בגין שעות נוספות בסך 13,728 ₪.

באשר להוצאות, לאור מסקנתנו כי העובד מעל בכספי המעסיק, אנו סבורים שיש מקום להשית עליו הוצאות בגין ההליך, ועל כן, העובד ישא בהוצאות המשפט של המעסיקים וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

נציין, כי במסגרת פסיקת סכום ההוצאות לקחנו בחשבון שקיבלנו חלק מתביעות העובד, ואולם אנו סבורים, כי על העובד לשאת בהוצאות המעסיקים בשל ניהול תיק זה. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, א' אדר א' תשפ"ב, (02 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

השופט מיכאל שפיצר לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג ונציגי הציבור גב' מרים יעיש וגב' ציפי בר נוי; סע"ש 39029-05-17), שקבל את תביעת עו"ד אסמעיל אלרומילי (להלן – העובד) לתשלום פצויי פיטורים, אי הפקדות חלק מעסיק בקרן הפנסיה, אי העברת נכויי עובד לקרן פנסיה, פדיון ימי חופשה והחזר נסיעות.

העובד דחה את טענתו והשיב כי מדובר בתביעה הנגועה בחוסר תום לב, שכן לאור סכום התביעה המקורי שהיה מעל למיליון ₪, ברור כי המעסיק היה אץ להגיש את תביעתו מיד ולא ממתין עד להגשת התביעה על ידי העובד כשנה וחצי לאחר הפרת ההסכם.

בהקשר זה מציין המעסיק שבית הדין קמא לא נתן משקל ראוי לאישור משרד הפנים בנוגע ליציאותיו של העובד לחו"ל. בנוסף, על בית הדין היה לדחות את התביעה בגין חופשה שהתיישנה מעבר ל-3 שנים ממועד הגשת התביעה.

...

(לדוגמא: בעניין אבו-כף שאקר בית הדין מצא כי העובד היה צריך להעביר מחצית מסך של 34,000 ₪ היינו 17,000 ₪ ואולם משהמעסיק העמיד את תביעתו על סך של 11,800 ₪, זה הסכום בו חויב העובד בפסק הדין, וזאת בנימוק שאין לפסוק סכום העולה על הסכום שנתבע).

ימי חופשה – לא מצאנו ממש בטענות המעסיק בעניין פדיון ימי החופשה, בית הדין האזורי דן והרחיב בעניין זה ולא מצאנו שיש מקום להתערב בפסיקתו.

באשר לערעור העובד לאור קביעתנו כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בשאלת שיעור שכר הטרחה לו זכאי המעסיק בתיקים המשותפים, מתייתר הצורך לדון ברכיב זה ודין ערעורו של העובד בנושא זה – להידחות מחוסר סמכות עניינית.

סוף דבר – ערעור המעסיק והערעור העובד נדחים.

בהתאם לאמור בצו ההרחבה, אנו סבורים כי ב"כ הנתבעת צדק בטענתו בדבר חלות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, זאת עת ההפרשות שנעשו על ידי המעסיק באות במקום פצויי פיטורים.

תביעה בגין פדיון חופשה התובעת דרשה 69 ימי חופשה בגין כל תקופת עבודתה.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי יש להיתחשב בהתיישנות, אשר לפי חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית), היא של 3 שנים (וכן שנה שוטפת).

...

התובעת לא הסבירה ולא הוכיחה את זכאותה להפרשים בגין קרן השתלמות, ולכן דין טענתה בדבר רכיב זה להידחות.

על כן, אנו מעדיפים את חישובי הנתבעת על פני חישובי התובעת ברכיב זה, ולכן דין רכיב זה להידחות.

לסיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 10,010 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.19 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ביום 20.7.2017 התובעת והנתבעת חתמו על מיסמך אל מול הנתבעת, וזאת בכל הנוגע לתקופת העסקה עובר למועד חתימת הסכם זה, בו נכתב: "1. מוסכם כי העובדת זכאית לקבל דמי הבראה בסך 9,072 ₪. 2. מוסכם כי העובדת זכאית לקבל פידיון חופשה שנתית בסך של 18,558 ₪. 3. מוסכם כי גילה תפקיד בחשבון בנק מיוחד לדבר סך של 20,800 ₪ עבור פנסיית חובה של העובדת עד וכולל חודש יוני 2017. 4. מוסכם כי גילה תפקיד בחשבון בנק מיוחד לדבר סך של 20,800 ₪ עבור פיצויים של העובדת עד וכולל חודש יוני 2017 5. מוסכם כי העובדת זכאית לקבל ימי חג בסך של 9,350 ש"ח. 6. על הסכומים שיופקדו בחשבון הבנק המיוחד יחולו כל הכללים שנקבעו בחוק לגבי הפקדה של פנסיית חובה עבור אזרחיים ישראליים. 7. כל התשלומים הנ"ל יבוצעו על ידי גילה לשיעורין בתוך 16 חודשים מהיום." (להלן: הסכם הפשרה) ר' נספח 3 לכתב התביעה.

פדיון חופשה – לטענת התובעת נוכח הותק של התובעת (תחילת עבודה בשנת 2013) זכאות התובעת עומדת על 30.38 ימי חופשה בערך של 272 ₪ ליום (50 ₪ לשעה במכפלת אחוז המשרה) ומשכך מדובר על סך של 8,264 ₪.

סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951 (להלן-חוק חופשה שנתית) קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי החוק היא שלוש שנים.

אשר לחישוב שווי יום חופשה, קובע סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית כי החישוב יבוצע לפי ממוצע השכר בשלושת החודשים המלאים בשנה האחרונה לעבודה, כאשר לפי סעיף 10(ג) שכר עבודה "הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות...". בהקשר זה יצוין כי לפי הפסיקה עובד אשר היה זכאי וקיבל תשלום שעות נוספות גלובאליות, לא יהיה זכאי לכלילת אותו סכום בחישוב פדיון החופשה, אם הלכה למעשה עבד בשעות נוספות (ע"ע (ארצי) 76/99 מרדכי אופיר – מועצה מקומית נווה מונוסון (6.6.02)).

...

מנגד, לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את טענתה כי יש ליתן צו הצהרתי שמאפשר לנתבעת לקבל בחזרה את כספי הפיצויים שהופרשו עבור התובעת.

משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את התביעה שכנגד בכל הנוגע לצו ההצהרתי ומשכך על הנתבעת לשחרר לתובעת את מלוא רכיב הפיצויים, גמל עובד וגמל מעסיק שהופרש לטובת התובעת.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.