התיישנות תביעה בגין ניהול חשבון בנק על ידי הבנק

תמצית טענות הצדדים התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו במלואה ולדחות את טענת ההתיישנות על אף שהתביעה הוגשה בחלוף המועד להגשתה ובהתאם לסמכות בית הדין להאריך את המועד להגשת תביעתו וזאת מאחר ועבד בעסק כעובד שכיר לכל דבר ועניין, כמנהל פרויקטים בשכר חודשי, חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00 ל-16:00 כאשר מרבית העבודה בוצעה מהבית במחשב הנייד שלו (סעיף 6 לתצהיר התובע).

עוד טען כי עיון בתדפיסי עובר ושב של התובע מעלה כי אין הלימה בין השכר שדווח בתלושים לבין ההפקדות שבוצעו בפועל עבור התובע בחשבון הבנק על ידי העסק.

בנוסף על כל אלה, טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה בשל היתיישנות שכן מכתב הדחייה נושא תאריך 17.7.2019 והתביעה הוגשה לבית הדין בחודש דצמבר 2020 בחלוף המועד להגשת תביעה בהתאם לסעיף 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

עוד נציין כי בתלוש האחרון שהוצג על ידי התובע לחודש דצמבר 2018 (התובע סיים העסקתו ביום 31.12.2018) נותרו לו 20 ימי חופשה לפדיון שלא נפדו באותו חודש על אף שמסר בטופס התביעה (נת/1) כי סיום ההעסקה הודע לו ביום 1.12.2018 (סעיף 7 שם), ואף לא הוצג תלוש גמר חשבון ממועד מאוחר יותר בו כן בוצע התשלום האמור לתובע.

...

תמצית טענות הצדדים התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו במלואה ולדחות את טענת ההתיישנות על אף שהתביעה הוגשה בחלוף המועד להגשתה ובהתאם לסמכות בית הדין להאריך את המועד להגשת תביעתו וזאת מאחר ועבד בעסק כעובד שכיר לכל דבר ועניין, כמנהל פרויקטים בשכר חודשי, חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00 ל-16:00 כאשר מרבית העבודה בוצעה מהבית במחשב הנייד שלו (סעיף 6 לתצהיר התובע).

משהתובע לא הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין מעסיקו הנטען, מצאנו כי דין התביעה להידחות הן בשל אי הגשתה במועד והן לגופה.

אף על פי כן, לא מצאנו כי יש מקום למחוק את הסיכומים, הן כי מדובר בזכויות מכוח חוק והן כי תוצאת פסק דיננו מבוססת רובה ככולה על הראיות שהוצגו בפנינו.

באשר להוצאות, משתביעת התובע נדחתה, לא מצאנו כי יש מקום לחייב את הנתבע בהוצאות בשל התנהלותו זו. על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום שפסק הדין התקבל אצל הצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, ג' אב תשפ"ב, (31 יולי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בסוף שנת 2010 פנה התובע פנה לנתבע 2 (שמוזג לתוך הנתבע 1 בשנת 2016 , וביחד- להלן: "הבנק" או "הנתבע"), בבקשה לנהל חשבון בנק בסניף שנוהל על ידי קרוב משפחתו, ואושרה לו מסגרת עו"ש עד ליתרה של 20,000 ₪, וזכות לקבל הלוואה עד לסך של 30,000 ₪ בבנק.

התביעה בהליך הקודם הוגשה על ידי התובע ללא לווי משפטי, ומחיקת התביעה, בהסכמה, אינה מהוה מעשה בית דין, והתביעה דנן הוגשה במסגרת המועדים הנקובים בחוק ההתיישנות.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה וכתבי הטענות, מצאתי כי דין הבקשה לדחיית התביעה בשל היתיישנות, להידחות.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה וכתבי הטענות, מצאתי כי דין הבקשה לדחיית התביעה בשל התיישנות, להדחות.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה כי בית המשפט ינקוט במשורה בכל הקשור לסילוק תביעה על הסף, בפרט, מחמת התיישנות, תוך העדפת הזכות המהותית; כמו גם הרצון שלא לנעול את שערי בית המשפט כבר בשלב זה (ע"א 1254/99, המאירי נ' הכשרת הישוב בע"מ, פ"ד נד(2) 535; רע"א (ת"א) 213/16 שרותי בריאות כללית נ' פלוני [פורסם בנבו] (פורסם ביום 8.3.16); ת.א. (מחוזי ירושלים) 17548-06-16 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני [פורסם בנבו] (פורסם ביום 15.3.17)).

לאור האמור, הבקשה נדחית.

התובע ניהל חשבון בבנק לאומי (להלן: "הנתבע או הבנק") ולהבטחת התחייבויותיו מׅשכֵּן את זכויותיו בחלקות 87 ו-100 לטובת הבנק.

כך, הבנק לא לקח בחשבון סך המסתכם ב- 301,719 ₪ בתשלומים שבוצעו ישירות לחשבון הבנק, סך 100,000 ₪ שמומש על ידי הבנק באמצעות חילוט ערבות בנקאית, זכוי בסך 25,000 ₪ בגין ערבות בנקאית שלא חולטה מעולם וריבית יחסית בגין ערבות נוספת בסך 25,000 ₪.

כונס הנכסים המיצג אף את הבנק, עותר לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות ו/או מעשה בית דין.

משלל האסמכתאות שצורפו ופורטו עולה כי ביום 4/5/06 נדחתה תביעתו של התובע שהעלה טענות ביחס לגובה החוב שלא עודכן חרף הכנסת כספים לחשבון על ידי התובע.

...

אשר לטענה בעניין פדיון רכבים ששועבדו לטובת הנתבע בסכום העולה על 46,500 ₪ (סעיף 12 לכתב התביעה) דין הטענה הממוחזרת להידחות מחמת התיישנות.

סוף דבר, דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין, השתק, מניעות והתיישנות בהתאם לתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשנ"ח-2018 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי).

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

אף שלפי הטענה מדובר בניירות ערך שהוחזקו באמצעות הבנק שבפרוק, לא הוגשה תביעה חוב בעת כניסת הבנק להליכי פירוק ויתרה מכך הבנק אף לא נכלל בגדר הנתבעים בתביעה זו. במסגרת הבקשות שהגישו הנתבעים לסילוק על הסף הם טענו שהיעדר הבנק, מרשימת הנתבעים, יסודו בסברה מוטעית כי בדרך זו לא יהא צורך באישור בית המשפט של הפרוק כדי להגיש תביעה זו. כמו כן, כאמור לעיל, נטען כי לאחר הגשת התביעה, איתר הנתבע 4, חשבונות בנק ,כפי שנשמרו על ידי "מיקרופישים" ומהם עולה כי ניירות ערך שהוחזקו בחשבון, נמכרו על ידי המנוח עצמו ביום 5.1.86 בתמורה לסך של 5,258.78 ₪.

עוד טרם הפנייה לסוגית ההתיישנות, נמצא להדגיש שתי נקודות מהותיות; האחת, באשר להיות באי כוח המנוח ויורשיו - חליפי המנוח, באופן שקיבלת הודעה בעבר על ידי המנוח או בא כוחו דאז - מחייבת גם את יורשיו מבחינת מועדיה; השנייה, הנוגעת לצורך לפנות עם בקשה מקדימה לתיק הפרוק כדי לקבל את רשות בית המשפט שם, להגשת תביעה כנגד בעלי תפקידים מכוח מינוי אותו בית משפט.

באשר לחשבון פקדון ניירות ערך אשר הוחזק באמצעות הבנק - היה צורך להגיש תביעת חוב, אך הדבר לא נעשה, אף שעולה כאמור מההתכתבות כי הייתה מודעות לכך שהבנק ניכנס להליך של פירוק (שוב לשלמות התמונה, גם אם מעבר לידרוש, יצוין ולו בהערת אגב, כי מחומר שאיתר המנהל המיוחד, רק לאחר הגשת התביעה, הסתבר שעוד בחייו, ביום 5.1.86, מכר מר מלכא את אותן ניירות ערך והתמורה הועברה לחשבונו ונמשכה במרביתה על ידו לאחר מכן.

יוער עם זאת כי לא ניתן להגיש תביעה בגין חשבון הפקדון בבנק עת שלא הוגשה תביעת חוב באשר לכך ועת שהבנק אשר בפרוק גם לא נכלל בנתבעים.

...

סופם של הדברים הוא אפוא כי - מתקבלות טענות הנתבעים לפיהן דין התביעה סילוק על הסף.

הבקשות אפוא מתקבלות - ואני מורה על סילוק התביעה על הסף, בהתאמה לאמור לעיל.

התובעים ישלמו לכל אחת משתי קבוצות הנתבעים (נתבעים 1, 4-3 כקבוצה אחת ונתבעים 2 ו- 5 כקבוצה אחת) בגין שכ"ט ב"כ - סך של 45,000 ₪ לכל קבוצת נתבעים.

הליך העירעור בתמצית, המערערת טענה, בין היתר, כי רק עקב הליכי הגילוי והעיון בשנת 2014 במסגרת ההליך הקודם נודע לה על הפעולות שבוצעו בחשבונה ללא אישורה ומבלי שנתנה הוראה לבצען, ובשל כך התביעה הוגשה בשנת 2016; כי בפסק הדין לא נקבע דבר לעניין העדרם של המסמכים הקשורים לבצוע הפעולות בחשבון וסרוב הבנק להציגם; כי בית משפט קמא לא היתייחס לממצאים שעלו במסגרת ניהול ההליך דנן אלא הסתמך על מימצאי ההליך הקודם בניסיון להתאימם להליך זה; כי מבחינה עובדתית הפעולות מושא ההליך דנן הן פעולות שונות שהתרחשו בזמנים שונים מהפעולות שבהליך הקודם ולכן לקביעות שבהליך הקודם אין קשר להליך דנן; כי בית משפט קמא לא היתייחס בפסק דינו למערכת היחסים שבין המערערת לבנק, וכי הבנק הפר את נאמנותו כלפי המערערת; כי נימנעה חקירתם הנגדית של עדי הבנק על ידי בא כוח המערערת שהיה בכוחה לסתור את טענות ההתיישנות ומעשה בית דין; כי לא ייתכן שהבנק לא שמר מסמכים אודות ביצוע הפעולות בחשבון, ובכך הבנק אף גרם לצדדים נזק ראייתי; כי לא הובא כל מיסמך המאשר כי גד הוא זה שהורה על ביצוע הפעולות בחשבון המערערת ועל העברת הכספים מחשבונה לחשבונו; כי אין מקום לטענת היתיישנות במקרה של לקוח שנלקחו מחשבונו כספים אלא רק מהמועד שבו היה יכול להווכח כי נילקחו ממנו אותם כספים; וכי מההחלטות בהליך הקודם עולה כי יש הבחנה מלאה בין שני ההליכים, ועל כן שגה בית משפט קמא שלא פסק בתביעה לגופה.

...

דיון והכרעה למקרא כתב הערעור ולאחר שהתקיימה בפניי ישיבת קדם ערעור שבה נשמעו טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות אף בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).

מכאן, שדין התביעה להידחות גם מחמת השתק עילה.

סוף דבר, שהערעור נדחה.