התיישנות תביעה בגין אי השימוע

לפיכך, משחלפה למעלה משנה מהמועד שבו פצויי הפיטורים אמורים היו להיות משולמים), הרי שחלה היתיישנות על תביעה זו. פיצוי בגין אי עריכת שימוע לטענת התובע, לא נערך לו שימוע טרם פיטוריו, לפיכך הוא תובע פיצוי בגובה 5 משכורות, בסך 50,000 ₪.

...

על אף שפסקנו לתובע זכאות לשכר ברכיבי תביעה מסוימים בהליך זה, לא שוכנענו כי הנתבעות או מי מטעמן פעלו בזדון על מנת לשלול מהתובע את זכויותיה על פי דין.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעות 1-2 לתובע, ביחד או לחוד את הסכום הבא: עבור חלף הפרשות לפנסיה- סך של 2,413 ₪.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעים 2-3 לתובע, ביחד או לחוד את הסכום הבא: החזר עבור ניכוי שלא כדין של חלק העובד בפנסיה- סך של 15,500 ₪.

משהתקבלה התביעה בחלקה ישלמו הנתבעים 1-2 לתובע ביחד ולחוד הוצאות משפט בשיעור כולל של 7,000 ש"ח. ניתן היום, ח' אב תש"פ, (29 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע – בית הדין האיזורי דחה את טענת המערערת כי היא זכאית לפצוי בגין אי עריכת שימוע מחמת היתיישנות, נוכח קביעתו העובדתית, אשר אושרה על ידנו לעיל, לפיה הודעת הפיטורים נימסרה ביום 20.1.2011.

משטענת המערערת היתה כי היא זכאית לפצוי בגין אי עריכת שימוע מאחר שהתביעה הוגשה בטרם חלפו שבע שנים ממועד מתן הודעת הפיטורים, דין העירעור ברכיב זה להדחות.

...

דיון והכרעה תמצית ההכרעה לאחר שבחנו את נימוקי הערעור בכתב ובעל פה ואת כלל חומר התיק, הגענו למסקנה לפיה אין להתערב בתוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי, בכפוף לקבלת הערעור בסוגית אופן חישוב הפרשי ההצמדה והריבית.

החיוב בהוצאות משפט מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא מצאנו כל מקום לחרוג מהכלל דלעיל ולהתערב באופן חריג בעצם החיוב בהוצאות משפט ובהיקפו.

סוף דבר – הערעור נדחה בכפוף לחיוב המשיבים לשלם למערערת 262 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 23.9.2019.

משנדחה הערעור בעיקרו, תישא המערערת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת פרקליטתם בסכום של 8,500 ש"ח, ממנו יקוזז חיובם של המשיבים כאמור לעיל, בתוך 30 ימים מהיום.

תמצית טענות הצדדים: התובעת הגישה ביום 12.5.22 תביעה להכיר בקיומם של יחסי עבודה בינה לבין הנתבעת ובמסגרת זו עתרה לחיוב הנתבעת בתשלום זכויות שונות ובכלל זאת פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פצויי פיטורים, פצויי הלנת פצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, שכר עבודה (משכורת אחרונה), פצויי הלנת שכר ופצוי לא ממוני.

לעניין רכיבי התביעה של הפרשות לתגמולים ופדיון חופשה שנתית, לנוכח טענת התובעת לדחיית תקופת ההתיישנות בהתאם להוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, הרי שיש לברר זאת במסגרת ההליך המשפטי ועל כן אין מקום בשלב זה להורות על קבלת הבקשה לעניין רכיבי התביעה כאמור.

...

בבר"ע (ארצי) 39621-12-20‏ אקסלנס נשואה גמל בע"מ - אשר סנדרס, 2.5.21 נקבע, כי "לענין השלב בו יש להכריע בטענת ההתיישנות, ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (2.12.20) [פורסם בנבו] (להלן – עניין דיסקונט), נדרש בית המשפט העליון לשאלה זו. נקבע כי ככלל, הנחת המוצא היא כי טענת התיישנות תידון כטענה מקדמית. זאת, למעט במקרים בהם ההכרעה בטענת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי אשר חופף, או שעשוי להיות חופף, לבירור העובדתי שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה, שאז קיימים אינטרסים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה". לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה כבר בשלב זה ונפרט.

לנוכח כל האמור לעיל מצאנו לקבוע, כי תביעות התובעת לפיצויי הלנת שכר בגין תשלום שכר החודש האחרון ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנו שכן התביעה הוגשה למעלה משנה לאחר שנולדה עילת התובענה (כאמור לעיל, אף אם תתקבל טענת התובעת לתחולת הוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות חלפה שנה ממועד משלוח מכתב ההתראה ועד למועד הגשת כתב התביעה) ומשכך רכיבי התביעה האמורים נמחקים.

סוף דבר: רכיבי התביעה שעניינם פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים נמחקים.

יחד עם זאת, ביחס לכל אחד מהסעדים הכספיים שנתבעו בכתב התביעה יש לבחון את מועד הווצרות עילת התביעה, ובהתאם להכריע בטענת ההתיישנות: השלמת פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופצוי בגין אי עריכת שימוע- עילת התביעה נולדה במועד סיום יחסי העבודה, היינו ביום 31.3.2016.

...

המסקנה היא, כי התובע יכול לתבוע בגין שבע השנים שקדמו להגשת התביעה, אך לא מעבר לכך.

לסיכום, הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתקבלת בחלקה, בהתאם לאמור בסעיפים 13, 14 ו- 16 להחלטה.

בנסיבות העניין, ונוכח תוצאת הדברים, התובע ישלם לנתבעים 1 עד 3 יחד שכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

הוראות סעיף 5(ב)(1) לחוק קובעות: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין, הודעה לעובד על תנאי העבודה בעניינים שבסעיף 2, בנגוד להוראות סעיף 1... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה)" בפרשת מיכל טל (ע"ע (ארצי) 40952-10-19 מיכל טל – אברהם נעים (1.10.2020); להלן: פרשת מיכל טל) דן בית הדין הארצי בשאלת היתיישנות תביעה לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על פי חוק הודעה לעובד, וקבע כי משההפרה המיוחסת היא להמנעות ממתן הודעה לעובד על פי סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ומשהוראות סעיף זה מורות כי מעסיק ימסור לעובד הודעת על תנאי עבודה "לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו", עילת התביעה קמה במועד זה. היינו, 30 ימים שלאחר תחילת העבודה.

עוד טוען התובע, שבנסיבות אלה, יש לראותו כמי שפוטר ללא שימוע כדין ולחילופין כמפוטר בגין מתפטר ועל כן זכאי הוא לתשלום פצויי פיטורים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין ולחילופין לפצוי בגין עוגמת נפש.

...

עוד עולה מעיון בתלושי השכר כי בחודשים שבהם חלו ימי חג, לא הופחת משכרו של התובע בגין כך. משכך, אין התובע זכאי לכל תשלום נוסף בגין רכיב זה ודין תביעתו זו - להידחות.

כאמור, משלא הוכח יסוד הפרסום ומשממילא חוסה השיחה תחת ההגנה של סעיף 15(7) לחוק במסגרת ביקורת לגיטימית של ממונה על עובד, לא הרים התובע את הנטל להוכיח תביעתו ברכיב זה ודינה להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: א. דמי הבראה בסך של 3,780 ₪.