מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

התיישנות שנפלה בפגרה: השלכות משפטיות

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

לדעת הוועדה שלוקחת בחשבון כי נקבעה 100% נכות רפואית בגין אפיליפסיה וכן לוקחת בחשבון את השלכות הליקוי על התיפקוד הביתי מסוגלת לבצע עבודות בית אשר אינן מסכנות אותה בעת התקף כגון קיפול כביסה מילוי מכונת כביסה, ניגוב אבק, טיטוא הכנת ארוחות קלות ללא צורך בבישול ובחיתוך כגון- הכנת סנדויצים (לחם פרוס) ומוצרים מוכנים.
גם אם צודק המשיב בטענתו כי מכתב הדחיה הגיע ליעדו בתוך שבועיים עד שלושה שבועות (ולא כך הדבר) מיום התאריך המתנוסס על המכתב (11.06.19) הרי שהמועד האחרון להגשת העירעור נופל בתקופת הפגרה, ולפיכך ימי הפגרה לא באים במניין תקופת ההתיישנות.
דיון והכרעה בעירעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
...
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.
יחד עם זאת, הואיל ועניינה של המערערת מוחזר לוועדה בפעם השניה, לאחר פסק דין, באתי לכלל מסקנה כי זהו המקרה המתאים להורות על שינוי הרכב הוועדה על מנת לדון בעניינה של המערערת בלב פתוח ונפש חפצה.
סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

אם כן, אם עילת התביעה נולדה ביום 26.7.2007 ומירוץ ההתיישנות יחל ביום זה ויסתיים ביום 26.7.2014, הרי משתאריך זה נופל בתוך פגרת בתי המשפט, הרי שסופה של תקופת ההתיישנות נדחה ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט הנופל בחודש ספטמבר לשנת 2014, כך שהמנהל המיוחד לא איחר את המועד בהגשת התובענה נגד הבנקים.
בפסק הדין בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003) (להלן: עניין "תלמוד תורה") התייחסה כבוד השופטת פרוקצ'יה לטענת השהוי במילים אלה: "טענת שהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת היתיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה העשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת היתיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעל-דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם. קבלת טענת השהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה להמריץ תובע להגיש את תביעתו לערכאות ולהרתיעו מחיפוש אחר פיתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לערכאות המשפט. מבחינה זו היא עשויה לעמוד בסתירה לאנטרס הצבורי המבקש לקדם פנייה לנתיבים חלופיים לפיתרון סכסוכים. קבלת טענת שהוי משפיעה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת והיא חוסמת את דרכם להוכיח את זכותם לסעד משפטי על פגיעה בזכויותיהם, ובכלל זה פגיעה בזכויות יסוד מהותיות. נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שהוי התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים." (שם, פסקה 13).
...
תשובות ארוכות אלה הוגשו על אף ההערה של כב' השופט מינץ מיום 28.6.2016: "אני נעתר לבקשה לפיה התשובה תוגש עד ליום 18.7.2016 אך ניסיון העבר מלמד כי המנהל המיוחד מפליג בתשובותיו לתגובות הצדדים שכנגד בבקשותיו, הרבה מעבר לנדרש והרבה מעבר למה שהתקנות מאפשרות לו על פי דין. לפיכך, התשובה תהיה קצרה ביותר ותמציתית". המנהל המיוחד טען במסגרת התשובה שהפקדת הכספים אצל הבנקים היא בגדר העדפת נושים במרמה וזאת אך ורק בסכום בו סך הכספים שהופקדו בכל בנק, עולה על סך "האשראי החדש נטו" שהבנק העמיד לחברה בעלת החשבון אחרי הפקדת הכספים.
בעקבות התשובה של הבנק, הגיע המנהל המיוחד למסקנה שסכום האובליגו בקריסה היה גבוה בסך של 461,595 ₪ ממה שהוצג בבקשה.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן הוראות נדחית נגד כל הבנקים.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

ביום 11.10.19 נפגע המערער עת קם מישיבה ונפל על גבו ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.
סובל מכאבי גב איומים הכאבים האלה מתבטאים בהשלכות שלהם כל הזמן יש כאב סטתי קיים לא מפסיק .
עוד נטען, כי בחודש מאי 2022 ניסה המערער לפנות לקבלת שירותי עורך דין אולם בעקבות חוסר נגישות למשרד – הדבר לא צלח; המערער הוסיף, כי עקב מצבו הרפואי הוא מעביר את רוב היום בטיפולים ובשימוש בתרופות הגורמות לו לחוסר תיפקוד מוחלט; עוד הפנה המערער לכך שבמסגרת הזמן עד להגשת העירעור חלה פגרת בית משפט שאין להביא את ימיה במניין הימים להגשת העירעור, וכי לטענתו במסגרת הנחיות פנימיות של המוסד לביטוח לאומי נקבע, כי אף אם חלפו 90 ימים בהגשת ערעור לבית הדין – אין מקום להעלות טענת היתיישנות.
עוד נטען, כי דין העירעור להדחות אף לגופו, בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הועדה, כאשר הערר היחיד שהוגש על קביעת הדרג הראשון היה מצד המוסד לביטוח לאומי והועדה דחתה למעשה את הערר ואף הפעילה את תקנה 15 במחצית, מכאן שלא ברור על מה מלין המערער, שעה שלא הוגש ערר על ידו על החלטת הדרג הראשון וערר המשיב נדחה.
...
" בפרק ממצאי בדיקת הוועדה, נרשם כדלקמן: "הליכה בצורת ברווז סובל מכוויה קשה מאוד בפנים צוואר חזה 4 גפיים עקב כך אינו מכופף הברכיים נעזר ע"י קב, ידוע על נוירופטיה לפי בדיקות הדימות שינויים ספונדילוטים והיצרות התעלה מלפני התאונה הנדונה כפי שתאר ביום התאונה ישב במשרד ובזמן קימה פתאום קרס יתכן בגלל ירידה בל"ד אורטוסטטי ונחבל בגב מותני." לסיכום, קבעה הוועדה: "הועדה דוחה את ערר המוסד מכיוון עקב עבודתו הנוכחית נאלץ להפסיק עבודתו ונגרם לו נכות נוספת על הנכות הקיימת." הוועדה הפעילה את תקנה 15 בעניינו של המערער בשיעור מחצית, בנימוק כי המערער "לא מסוגל לחזור לעבודתו הועדה מפעילה תקנה 15" (עמ' 4 לפרוטוקול).
מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות שכן זה הוגש לבית הדין בחלוף המועדים הקבועים בדין, עת ההודעה על החלטת הוועדה שוגרה למערער ביום 14.2.22 ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 7.9.22, בהעדר טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד הגשת הערעור.
דיון והכרעה אשר לטענת ההתיישנות – לאחר שבחנתי את נסיבות העניין שלפני, שוכנעתי, כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה.
על יסוד האמור ועל מנת לתת למערער את יומו – דין הערעור להתקבל באופן בו יוחזר עניינו לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 13.2.23 על מנת שתדון בערר המבוטח מיום 19.8.22 לגופו.
סוף דבר – הערעור מתקבל.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענת המערערת נפלו טעויות משפטיות בהחלטת הועדה שכן זו לא נתנה דעתה לפער המשמעותי בין הנכות הרפואית (75%) לנכות התפקודית (פחות מ–50%).
המשיב טען, כי תקופת הפגרה לא עוצרת את מירוץ ההתיישנות, זאת על-פי תקנה 126 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן – התקנות) וממילא מזכירות בית הדין לא הייתה סגורה בזמן זה. כך גם לא ניתן למנות את המועד להגשת העירעור ממועד קבלת המסמכים מהסיוע המשפטי ועל כן אין רלבאנטיות למועדים אשר צוינו ביחס להתנהלותה מול הסיוע המשפטי.
" הועדה דנה בתעוד הרפואי וסיכמה כדלקמן (הטעויות במקור – א.ש.): "בת 45 הועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי, דו"ח שקום ורופא מוסמך, מסמכים רפואיים והאזינה ברוב קשב לדברי העוררת. מדובר בעוררת צעירה עם 12 שנ"ל בגרות מלאה. אינה עובדת מזה שנים, ניסיונות עבודה בעבודות משרדיות לא צלחו. בגין הפרעת חרדה ואישיות, פיברומיאלגיה, FMF ומגרנות נרבעו 20% לכל ליקוי, אסטמה 10%, נזלת אלרגית 5% עם השלכות תפקודיות המגבילות אותה במצבי דחק ולחץ מאמץ דגפני משמעותי, בבצוע מטלות הדורשות תיקשורת ברמה גבוהה, אולם הוועדה מקבלת החלטת דרג ראשון לפיה לא איבדה כדי 50% מכושרה לעבודה. יכולה לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות כגון עבודות משתלה קלות, עבודות חרושתיות קלות ליד שולחן, שליחות רגלית ללא האמת משאות וכדומה.
...
לטענת המשיב, דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות שכן ההחלטה נשלחה למערערת בתאריך 8.8.22 אך הערעור הוגש ביום 6.12.22.
לאחר המסקנה לפיה "הועדה מקבלת החלטת דרג ראשון לפיה לא איבדה כדי 50% מכושרה לעבודה", ניתן היה לצפות שהמשפט ימשיך עם הסבר למסקנה זו – אולם הוועדה כלל לא מנמקת את החלטתה.
משלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה בהקשר זה, ברי כי דין הערעור להתקבל גם מטעם זה. שלישית, הוועדה אמנם ציינה כי המערערת צעירה בגיל והשלימה 12 שנות לימוד אך לא ברור איזה משקל, אם בכלל, ניתן לכך שהמערערת לא עובדת מזה מספר שנים.
סוף דבר – הערעור מתקבל.

בהליך ערעור קופות גמל (עק"ג) שהוגש בשנת 2024 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

המערער תמה בערעורו מה ראה בית הדין להיחפז במחיקת התביעה מקום בו "די היה להגיש את תצהיריו בחודש 4/23 והמשיבה היתה מגישה תצהיריה עד ובסמוך למועד דיון ההוכחות ב – 6/23". המערער שוגה בהיבט העובדתי, שהרי תביעתו נמחקה ביום 24.3.2023 בעוד שמועד דיון ההוכחות היה קבוע ליום 11.5.2023, כאשר בין לבין חצצה פגרת הפסח, כך שבכל מקרה לא היה מתאפשר למשיבה להגיש את תצהיריה.
השלכות החלטת המחיקה המערער טען כי קבלת העירעור תיגרום להתיישנות חלק מתביעתו.
אכן, כאשר נפל פגם חמור בהתנהלות התובע בעטיה נמחקה תביעתו, עשויה הערכאה המשפטית לקבוע כי לא יחול סעיף 15 לחוק ההתיישנות.
...
המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל חומר התיק הגענו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות, בכפוף להבהרה לפיה הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) תחולנה בנסיבות העניין, כך שמרוץ ההתיישנות מושעה בתקופה שבין הגשת התביעה שנמחקה לבין מועד מתן פסק דיננו.
סוף דבר – הערעור נדחה בכפוף להבהרה בסוגית ההתיישנות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו