התיישנות ריבית והצמדה מזונות לאחר הגשת תביעה

..הנתבעת חבה לתובע עד למועד הגשת תביעה זו סך 37,500 ₪ בגין החודשים שהיא עושה שימוש בלעדי בדירה" וכן, "...לפסוק כי מיום הגשת תביעה זו ועד למועד פירוק השתוף בין הצדדים, חלוקת התמורה ביניהם ועזיבת הנתבעת את הדירה תמשיך הנתבעת/תחויב לשלם לתובע סך 2,500 ₪ לחודש כאשר הסכום שייפסק הנו צמוד למדד ובהעדר תשלום יוכל האיש לגבות סכום זה עם הפרישי ריבית והצמדה כחוק". עוד עתר לחייב האשה בשל השמוש הבלעדי שהיא עושה ברכב הג'וק ממועד הפרידה ועד למועד הגשת התביעה סך של 33,750 ₪ וכן "...לפסוק כי מיום הגשת תביעה זו ועד למועד פירוק השתוף בין הצדדים, חלוקת התמורה ביניהם ומכירת הרכב תמשיך הנתבעת/תחויב לשלם לתובע סך 2,250 ₪ לחודש כאשר הסכום שייפסק הנו צמוד למדד ובהעדר תשלום יוכל התובע לגבות סכום זה עם הפרישי ריבית והצמדה כחוק". ב. הסכומים שנתבעו בתביעה הם פרי הערכתו של האיש ש"מעריך את דמי השמוש בדירה זו בסך: 2,500 ₪ לפי שווי מדמי שכירות ראויים לדירה מעין זו אשר אמורים להיות בשווי 5,000 ₪ לחודש".

עיקר טענות האיש: זכות התביעה של האשה היתיישנה בחלוף תקופת ההתיישנות.

[(יוער שביחס לתביעה זו כתב האיש בכותרת תצהירו (הפרק הדן בתביעת המזונות משתרע על ס' 84-81) "אני שומר על זכותי לצרף תצהיר משלים לאחר קבלת תצהירי התובעת" מבלי להכנס לשאלה בדבר הזכות הנטענת לא הוגש תצהיר משלים חרף חזרתה של האשה בתצהירה על התחייבותו (ס' 62 לתצהירה על סעיפי המשנה שלו)].

...

התביעה נדחית.

דין התביעה להידחות משני טעמים.

התביעה נדחית.

לטענת המבקשת, תשלומי הארנונה לא שולמו כסדרם בשנתיים האחרונות בשל בעיות כלכליות, בהיות המבקשת מפרנסת יחידה לשני ילדים, וזאת מבלי ששולמו לה מזונות במשך שנים.

ראשית, לטענתה, חלק ניכר מהחוב הנתבע התיישן, בחלוף שבע שנים מיום היווצרותו; שנית, המשיבה לא פירטה בתביעתה מהו החוב הנטען לגבי כל חודש וחודש ומהם מרכיבי החוב, קרי, קרן, ריבית, הפרישי הצמדה וכדומה.

יחד עם זאת, סבורני כי סכויי ההגנה של המבקשת הם כאלו שלא ניתן להיתעלם מהם: מפירוט החובות שצורף לכתב התביעה עולה, כי חלק לא קטן מהחיובים מתייחס לחיובים שהתיישנו, קרי, כאלו שנוצרו למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התביעה בחודש יולי 2018.

...

יחד עם זאת, סבורני כי סיכויי ההגנה של המבקשת הם כאלו שלא ניתן להתעלם מהם: מפירוט החובות שצורף לכתב התביעה עולה, כי חלק לא קטן מהחיובים מתייחס לחיובים שהתיישנו, קרי, כאלו שנוצרו למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התביעה בחודש יולי 2018.

שלילת זכות זו מהמבקשת לא תהיה מידתית בנסיבות המקרה, וסבורני כי יש ליתן לה הזדמנות להציג את טענותיה ולבררן בהליך משפטי מלא.

מסיבה זו מצאתי לנכון להאריך למבקשת את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד למועד הגשתה בפועל וכן להיעתר לבקשה עצמה; אולם לנוכח מחדלי המבקשת כמפורט לעיל, ובאיזון בין מחדלים אלו ובין זכותה של המבקשת לבירור טענותיה, אני קובעת כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לכל שלושת אלו: הפקדת סך של 1,500 ₪ לכיסוי הוצאות המשיבה ולפיצוי על הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה.

לטענת אריאלה עופר הפר את הסכם ההלוואה, משהשיב רק חלק מסכום ההלוואה, ויש לחייבו בתשלום יתרת סכום ההלוואה - סך של 150,0000 ש"ח, ובתוספת ריבית והצמדה עד למועד הגשת התביעה, סך של 214,000 ש"ח. עוד מבקשת אריאלה כי בית המשפט יפסוק פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שניגרם לה, מכוח הסמכות שבסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ובנוסף טוענת היא כי עופר ביצע כלפיה עוולה של תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בנוסף הגישה אריאלה את הסכם הגירושין בין עופר לשמרית, ואת כתב ההגנה שהגיש עופר בתביעת המזונות.

אריאלה לא ציינה בעדותה מה היה פער הזמנים בין אותה שיחה נטענת לבין העברת הסכום של 200,000 ש"ח, אולם היות שהתביעה הוגשה שבע שנים פחות יום ממועד ההעברה האמור (ההעברה בוצעה ביום 8.12.2008, והתביעה הוגשה ביום 7.12.2015), הרי שאלא אם השיחה נערכה ביום ההעברה או יום קודם לכן, נראה כי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

...

דיון והכרעה כפי שפירטתי לעיל, לטענתו של הנתבע-עופר יש לדחות את התביעה על הסף, מחמת התיישנות, ולגופה.

בכל הנוגע להודעה לצד שלישי אציין כי מקובלת עלי טענתו (החלופית) של עופר כי לו התביעה היתה מתקבלת, והיה נקבע כי אריאלה נתנה לעופר הלוואה אותה יש להשיב, היה מקום לחייב את שמרית במחצית הסכום.

בעניין זה מקובלת עליי טענת בא-כוחו של עופר בסיכומיו, אשר הפנה לכך שלטענת אריאלה מדובר בסכום כספי שניתן למטרה קונקרטית (ואין מדובר בהלוואה נטענת רגילה אשר לא נקבע בה מועד פירעון, למועד בו נולדת עילת התביעה בהלוואה כאמור ראו: ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' Israel british bank, פ"ד מד(2) 265 (1990); ת"א (מחוזי ירושלים) 18365-02-13 גבאי נ' נתנזון (9.5.2018)).

מכל מקום, כאמור לעיל נוכח המסקנה אליה הגעתי בתביעה לגופה, איני נדרשת לקבוע מסמרות בעניין זה. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

ברם, אין בכך כדי לפטור את הזוכה מחובתו לחתור לסיומו של הסיכסוך בין הצדדים, ולפרעון החוב בתיק ההוצל"פ. תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חיסכון" לזוכה, אשר תמתין לזוכה, פרק זמן ממושך, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרישי הצמדה וריבית".

לשם כך קובע המחוקק סייגים הנוגעים הן לאפשרות הגשת תביעות בגין מזונות העבר (סעיף 11 (א) לחוק המזונות) והן לבצוע פסקי דין הנוגעים למזונות, שנתיים לאחר הינתנם (סעיף 11 (ב) לחוק המזונות).

( הסברתי קודם לכן כי לדעתי מדיניות שיפוטית רצויה לא תעודד הגשת תובענה שנים לאחר ארוע המאפשר תובענה והדברים נלמדים דרך אנאלוגיה אפילו מן המועדים שננקבו להתיישנות בדין הישראלי.

...

ועוד לגופו של עניין גם אם לא אקבל (ואני דווקא מקבל) את גישת כבוד השופט זגורי לעניין קיצור תקופת ההתיישנות, עדיין סבור אני כי בכאן התיישנה התובענה.

בנסיבות העניין סבור אני כי אין ליתן הרשות המבוקשת.

סוף דבר התובענה נדחית.

..הנתבעת חבה לתובע עד למועד הגשת תביעה זו סך 37,500 ₪ בגין החודשים שהיא עושה שימוש בלעדי בדירה" וכן, "...לפסוק כי מיום הגשת תביעה זו ועד למועד פירוק השתוף בין הצדדים, חלוקת התמורה ביניהם ועזיבת הנתבעת את הדירה תמשיך הנתבעת/תחויב לשלם לתובע סך 2,500 ₪ לחודש כאשר הסכום שייפסק הנו צמוד למדד ובהעדר תשלום יוכל האיש לגבות סכום זה עם הפרישי ריבית והצמדה כחוק". עוד עתר לחייב האשה בשל השמוש הבלעדי שהיא עושה ברכב הג'וק ממועד הפרידה ועד למועד הגשת התביעה סך של 33,750 ₪ וכן "...לפסוק כי מיום הגשת תביעה זו ועד למועד פירוק השתוף בין הצדדים, חלוקת התמורה ביניהם ומכירת הרכב תמשיך הנתבעת/תחויב לשלם לתובע סך 2,250 ₪ לחודש כאשר הסכום שייפסק הנו צמוד למדד ובהעדר תשלום יוכל התובע לגבות סכום זה עם הפרישי ריבית והצמדה כחוק". ב. הסכומים שנתבעו בתביעה הם פרי הערכתו של האיש ש"מעריך את דמי השמוש בדירה זו בסך: 2,500 ₪ לפי שווי מדמי שכירות ראויים לדירה מעין זו אשר אמורים להיות בשווי 5,000 ₪ לחודש".

עיקר טענות האיש: זכות התביעה של האשה היתיישנה בחלוף תקופת ההתיישנות.

[(יוער שביחס לתביעה זו כתב האיש בכותרת תצהירו (הפרק הדן בתביעת המזונות משתרע על ס' 84-81) "אני שומר על זכותי לצרף תצהיר משלים לאחר קבלת תצהירי התובעת" מבלי להכנס לשאלה בדבר הזכות הנטענת לא הוגש תצהיר משלים חרף חזרתה של האשה בתצהירה על התחייבותו (ס' 62 לתצהירה על סעיפי המשנה שלו)].

...

התביעה נדחית.

דין התביעה להידחות משני טעמים.

התביעה נדחית.