התיישנות על זכות חוזית במקרקעין

כעת מנסות העותרות "לשפר" קו טיעון זה, ולטעון כי מדובר בתביעה לאכיפת זכות חוזית במקרקעין מוסדרים, כך שתקופת ההתיישנות החלה עליה היא עשרים וחמש שנים (לפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות; לעניין זה ראו: טל חבקין היתיישנות 80-78 (2014)).

...

בשולי החלטתו ציין עוזר הרשם כי הכרעה על יסוד טענת ההתיישנות ולא לגופו של עניין היא תוצאה קשה.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר שנשמעו בפנינו טענות בעל-פה, דעתי היא כי דין העתירה להידחות.

עוד סבורני, כי המלצתו הלא מחייבת של עוזר הרשם לאגודה, שנאמרה בשולי החלטתו - אין בה כדי להצביע על שיקולי צדק המצדיקים התערבותו של בית משפט זה. מדובר בהמלצה שניתנה לפנים משורת הדין, בשים לב ל"הגרלות" השטחים שמשפחתן של העותרות לא השתתפה בהן, וליחסיה עם האגודה לאורך השנים.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים בנוגע להעדר היתר בניה וזכויות רשומות ואף לא הוגש מיסמך המלמד על זכויות חוזיות כלשהן במקרקעין.

אכן כפי שקבע בית משפט קמא, מאחר וחלה היתיישנות על הבניה בעניינינו, מיתקיים התנאי השני של סעיף 212 לחוק.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי באריכות את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהוגש לבית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ונותנת צו הריסה ללא הרשעה, כמבוקש.

טענות הצדדים לטענת המבקשת, בכל הנוגע לרישום המחסנים על שם המבקשים מדובר בתביעה לאכיפת זכות חוזית במקרקעין ועל כן, היא נתונה להתיישנות של 25 שנים לפי הוראות סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות.

בע"א 1254/99 אביגדור המאירי נגד הכשרת הישוב (7.6.00), עמד בית המשפט העליון על הטעמים העקריים העומדים בבסיס תורת ההתיישנות, לאמור: "ההתיישנות הדיונית המהוה מחסום המונע מן התובע לממש זכות מהותית, מצריכה טעמים טובים וחזקים כדי להצדיקה. ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מוסד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקושרים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהערך כלכלית לסכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק מן בלתי מוגבל. השלישי נעוץ בהנחה שלפיה תובע אשר 'ישן על זכויותיו' ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו... והרביעי, האנטרס הצבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק...

...

בד בבד עם התשובה להמרצת הפתיחה, הוגשה הבקשה דנן, בה נטען כי יש לדחות את הבקשה בהמרצת הפתיחה על הסף מחמת התיישנות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, ובחנתי את מכלול טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית.

בכך, טוענת החברה, נסתרת טענת המבקשים כי החברה לא עמדה על זכויותיה הלכאוריות בנכס לאורך השנים, ואף להפך – המבקשים הם שידעו היטב שהחברה נוהגת בנכס מנהג בעלים, ולא פעלו למנוע ממנה מלעשות כן. רביעית, טוענת החברה כי עילת התביעה של המבקשים היא שהתיישנה, ובנוסף דינה להדחות מטעמי שהוי: כך, טוענת החברה כי הערת אזהרה אינה זכות במקרקעין אלא זכות חוזית, ובהתאם, אין מדובר בתובענה במקרקעין אלא בתובענה רגילה, הכפופה להתיישנות בתוך 7 שנים בהתאם לחוק ההתיישנות.

...

בהתאם, נדחית טענת החברה להתיישנות של עילת התביעה.

אקדים את המאוחר ואומר, כי לאחר עיון בפסק הדין ובטענות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי אין למחוק את הערת האזהרה, ועל כן דין התובענה דחיה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נדחית התובענה למחיקת הערת האזהרה.

כך, נטען כי במקרה דנן מתעוררת השאלה אם לצורך היתיישנות, "תביעה לגבי מישכון, על זכות בנכס חכור [...] שאינו רשום בספרי האחוזה: היא בעיניין מקרקעין, או תביעה בעיניין מיטלטלין"; בשאלה זו, כך נטען, "לא קיימת הכרעה משפטית". לדידן של המבקשות, מדובר בתביעה חוזית, שעניינה בזכות אובליגאטורית, הגם שמדובר בזכות חוזית במקרקעין.

...

במקרה דנן, אחרי שידענו כי החוזה והמשכון לא יצרו שום זכויות בין חווה ואורית, מצד אחד, לבין עדנה, מהצד השני, על-כורחנו מגיעים אנו למסקנה כי בידי עדנה אין שום זכות-תביעה אשר ניתנת להתיישנות בחלוף התקופה הקצובה.

מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.

השופט ד' מינץ: מסכים אני כי דין הערעור להידחות, ובוחר אני לאמץ לשם כך את נימוקיהם של שני חבריי (מבלי להתייחס למחלוקת שנפלה ביניהם בעניין מועד תחילת מרוץ ההתיישנות).