התיישנות עונש קנס בגין עבירות חניה

"בקשה לביטול העבירה, נשוא הודעת הקנס בגין עבירת חניה על פי חוק עזר ערוני – יש להגיש לבית המשפט לענינים מקומיים.

כך, הסמכות לידון בטענה בדבר אי חוקיות הודעות הקנס נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים ואילו טענת ההתיישנות (לעניין העונש) נתונה לבית משפט השלום, יוצא איפא כי אין מקומן של טענות התובעים בבית משפט זה ודי היה בכך כדי להביא למחיקת התביעה על הסף, גם מבלי להתייחס לשאר הטענות.

...

לכן ובהתאם לסעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, החלטת התובעת הפכה להיות סופית ומשהתובעת לא הגישה בקשה להישפט, הרי שדין תביעת התובעת להידחות.

תכלית תביעת התובעת היא להוביל למסקנה שהדו"ח ניתן בחוסר חוקיות ודינו- ביטול.

בדיון שהתקיים ביום 2.10.14, מיקד התובע את המחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלה אחת ויחידה: האם במועד בו נקטה הנתבעת בהליכי גבייה כנגדו, קרי, החל משנת 2002, התיישן עונש הקנס נשוא דו"ח החניה, אם לאו.

להבדיל מכך, טענה לגבי היתיישנות העונש ו/או הקנס, לרבות הטענה שלא ניתן לגבות את הקנס בשל היתיישנות, או כל הקשור לעצם אופן פעולת הגבייה של הקנס, צריכה להתברר בבית משפט אזרחי, ללא קשר לביטול ההרשעה בעבירה.

...

ועתה לגופם של דברים: לא הוכח לי, ולא שוכנעתי, מן המסמכים שהציגה הנתבעת לעיוני, כי במהלך התקופה שבין התאריך הקובע, 28.8.98 (התאריך בו הפך הקנס לפסק דין חלוט) ועד ליום 18.2.02, קרי, במשך שלוש וחצי שנים, שלחה הנתבעת אל התובע דרישות תשלום תקופתיות.

אני דוחה את רכיב התביעה הנזכר בסעיף 6.3 לכתב התביעה.

הנה כי כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה הקטן בלבד, כאמור בסעיף 28 לפסק הדין.

לפניי תובענה על דרך של המרצת פתיחה שבה עתר המבקש להצהיר על היתיישנות עונש הקנס שהוטל בגין ארבע עבירות מסוג קנס (חניה במקום אסור) שבוצעו במהלך שנת 2002 בתחום העיר אילת.

...

יוצא אפוא שממועד זה ואילך טווח שלוש השנים שבו על העירייה לשלוח הודעות על תשלום הקנס כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות יתחיל בתום חמישה עשר יום מיום משלוח ההודעה על תשלום הקנס, ולא כעבור מאה וחמישה ימים.

העובדה שדבר הדואר יצא מהמחלקה המשפטית של חברת הגבייה כמו גם העובדה שמדובר באישור מסירה אחד בלבד (אף כי עסקינן בארבעה דוחות חניה) תומכות במסקנה כי אין מדובר בהודעה על תשלום קנס, לא כל שכן הודעה על תשלום קנסות.

בנסיבות אלה אין מנוס מהמסקנה כי העונש בגין כל ארבע עבירות הקנס (עבירות חניה) שעבר המבקש – התיישן, וכי אין המשיבה רשאית לנקוט נגדו הליכי גבייה.

אשר לגביית החיובים הפסוקים הנובעים מהודעת הקנס, ובכלל זה קנסות חניה שמגיעות לעיריות, ציין בית משפט קמא כי גבייה של חיובים אלה מתבצעת על פי פקודת המיסים (גבייה), הנה גבייה מנהלית, שאינה מצריכה אישור שפוטי, אולם היא כפופה למספר תנאים, ובכלל זה כי החוב "הפלילי" לא התיישן, בשים לב לכך שקנס המוטל בגין הודעת קנס הוא בחזקת עונש לפי החוק (סעיף 229 (ח2) לחסד"פ).

הודעות הקנס הוטלו בגין עבירות חניה שאין ולא הייתה השגה לגביהן, ולפיכך נקבע כי מדובר בקנס שהוטל כחוק, במיוחד שעה שהמבקש לא סתר ולא הוכיח כי לא קיבל את ההודעות מסיבה שאינה תלויה בו, או כי הודעות הקנס בוטלו על ידי ערכאה מוסמכת.

...

דעתי היא כי חובו של המשיב לעירייה עונה להגדרה זו. לפיכך, מסקנתי היא כי יש לקבל את הערעור ולאפשר לעירייה לגבות את חובו של המשיב בגין קנסות החנייה, למרות שמדובר בקנסות שנוצרו לפני צו הכינוס, ועל אף סיומו המוצלח של הליך פשיטת הרגל בדרך של הפטרת המשיב מחובותיו עם אישור ההסדר".

המבקש לא הצביעה על נימוקים המצדיקים התערבות בקביעותיו של בית משפט קמא, ולפיכך, אין מנוס מדחיית הבקשה.

סוף דבר סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

בפניי בקשה להורות על ביטול הודעות תשלום קנס בגין 2 עבירות חניה אשר בוצעו, לכאורה, על ידי המבקשת, בשנים 2002 ו- 2003 בתחום שיפוטה של המשיבה.

כן טוענת המשיבה כי טענה לעניין היתיישנות העונש איננה בסמכותו העניינית של בית משפט זה, אשר דן בשאלת היתיישנות העבירה בלבד.

...

כן ראה לעניין זה רע"פ 4557/08 בן זכאי משה נ' מ"י (3.11.08) – "משקיבל המבקש דו"ח תעבורה הרשום על שמו, בגין עבירה אשר לטענתו לא בוצעה על ידו, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לאדם אחר. המבקש נמנע מלעשות כן ורק ביום 6.3.2007 – מעל לשנתיים מעת ביצוע העבירה וזמן רב לאחר שנודע למבקש על קיומו של הדו"ח, פנה בבקשה לביטולו. בנסיבות אלו, וחרף טענותיו האחרות של המבקש, צדק בית המשפט לתעבורה משדחה את הבקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה". רביעית, גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

על רקע האמור, סבורה אני כי טענת המבקשת לפיה עד שנת 2013 לא נתקבלה אצלה כל דרישה לתשלום הדו"חות, אינה יכולה לעמוד.

סוף דבר בהתחשב בכל שפורט לעיל, לרבות בשיהוי הניכר בהגשת הבקשה, שיהוי אשר לא ניתן לו הסבר, אני דוחה הבקשה.