בבקשה נטען כי חרף בקשת הפרוק, פעילות אולם האירועים מעולם לא הופסקה אלא הועברה לחברה חדשה נוספת, בבעלות הנתבע 3, אביאל חן, בשם חברת אסקלוסיב השקעות בע"מ. לצד הבקשה למתן הוראות, הוגשה בקשה למתן צו האוסר על חברת גרייס גרופ קבוצת האחים חן בע"מ, לבצע כל פעולה בקשר לחלקו של אהרון בחברה, וצו האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בזכויות חברת גרייס בנכסי מקרקעין הידועים כגוש 11021 חלקות 30 ו -44.
בבקשה להטלת עיקולים זמניים, התבססו התובעים בעיקר על החלטותיהם הנ"ל של בתי המשפט בחיפה ובתל אביב, בנוגע להתנהלותם של הנתבעים, כאשר הבקשה הוגשה מספר ימים לאחר שהוחלט ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב כי יתרת הכספים שהוחזקו ע"י הנאמנים לעיסקת המכר, לאחר תשלום תביעות החוב בתיק הפרוק, תועבר לנתבע 1 (ואלה הכספים שעוקלו).
התרמית שנעשתה כיבכול בהקמת אולם אירועים חדש, היתה ידועה לתובעים עוד ביום 30.9.12 ומכאן שהתביעה, המוגשת בחלוף יותר משבע שנים מאותו מועד, היתיישנה.
כן טענו שאין תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכן סעיף זה חל כאשר התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת את העובדות המקימות עילת התביעה, בעוד שבמקרה כאן אין חולק אודות ידיעת התובעים על כך שאהרון חתם על הסכם שכירות ועל הפעלת אולם אירועים אחר, שכן התובעים עצמם הגישו בגין כך בקשת פירוק בשנת 2012, אז למעשה נולדה עילת התביעה.
...
במצב דברים זה, על רקע התשתית הלכאורית שהוצגה באשר לקיומה של עילת תביעה לצד יסוד ההכבדה וניסיונות ההברחה של הנתבעים, כאשר ברקע מדובר בעיקולים שאינם משביתים את פעילותם השוטפת של הנתבעים, שוכנעתי כי הכף נוטה לעבר הותרת העיקולים על כנם, במלוא סכום התביעה, וזאת כנגד הפקדת ערובה נוספת המשקללת גם את טענת ההתיישנות של הנתבעים.
על כן, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול העיקולים.
מנגד, אני מורה על הפקדת ערובה נוספת מטעם התובעים, בסכום של 75,000 ₪ (מעבר לערובה שהופקדה).
