לעניין קביעת תחילת תקופת ההתיישנות נקבע, כי מועד גילוי הקשר הסיבתי בין הארוע המעוול לבין גילוי הנזק הוא המועד שבו נתגלה לניזוק "קצה חוט" הקושר, מבחינה מדעית-רפואית, בין המעשה המיוחס למזיק לבין הנזק (ע"א 4114/96 אבידור המאירי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (1) 857 (להלן: "פרשת המאירי הראשונה"); ע"א 2805/13 פלונית נ' מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה ואח' [פורסם בנבו, 16/4/15]).
...
לעניין טענתו של המוסד לביטוח לאומי, לפיה "עילת התביעה כנגד המשיב הינה בגין אבדן סיכויי החלמתו של המנוח ממחלת הסרטן..." (ס' 3 לתשובה) ונוכח האמור מסיק המוסד לביטוח לאומי, כי מועד התגבשות הנזק בתביעה החל אך ביום התממשות הסיכון, היינו מיום פטירת המנוח, אלא שמסקנה זאת בטעות יסודה.
נכון הוא, כי בהתאם להלכה, מועד התגבשות הנזק בתביעה בגין אובדן סיכויי החלמה הינה מיום התממשות הסיכון, אולם, תביעה זו לא הוגשה מלכתחילה, על ידי המוסד לביטוח לאומי בעילה של אובדן סיכויי החלמה, אלא הוגשה כתביעת שיבוב, בהתאם לזכותו החוקית של המוסד לביטוח לאומי להגיש תביעה זו בעילה זאת, ועל כן משמבקש המוסד לביטוח לאומי להצטרף לתביעת התובעים, כאמור לעיל, יש לחשב את תקופת ההתיישנות בהתאם לדין, דהיינו, יש לבדוק האם הוגשה תביעת המוסד לביטוח לאומי בתוך שבע שנים ממועד הולדת עילת תביעתו, או שמא מוגשת היא באיחור, בתום תקופת ההתיישנות, ומאחר ובקשת המוסד לביטוח לאומי להצטרף כתובע נוסף, הוגשה בתאריך 15.11.15, כ – 7.5 שנים לאחר המועד בו גילה המנוח שהמחלה שלחה גרורות לחלקים נוספים בגופו, קרי: - 7.5 שנים לאחר מועד הולדת עילת התביעה, הרי שאין מנוס מהמסקנה, כי תביעת המוסד לביטוח לאומי התיישנה, ואין להתיר את הגשתה (ראו לעניין זה: רע"א 7488/12 דעאס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 17.02.14)).
.
סוף דבר
נוכח האמור, נדחית בזאת הבקשה.
