התיישנות לאחר מחיקת תביעה

ההליך השני, שהחל בהגשת כתב תביעה ביום 18.1.17, הסתיים במחיקה לאחר שהתובע לא קיים את החלטת בית המשפט ולא הגיש תצהירי עדות ראשית ביום 25.10.18, כאשר במהלך תקופה זו ( שנה 9 חודשים ו- 7 ימים) נעצר מירוץ ההתיישנות.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה וכתבי הטענות, מצאתי כי הדין עם התובע.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה כי בית המשפט ינקוט במשורה בכל הקשור לסילוק תביעה על הסף, בפרט, מחמת התיישנות, תוך העדפת הזכות המהותית; כמו גם הרצון שלא לנעול את שערי בית המשפט כבר בשלב זה, בפרט בתביעות בגין נזקי גוף (ע"א 1254/99, המאירי נ' הכשרת הישוב בע"מ, פ"ד נד(2) 535; רע"א (ת"א) 213/16 שרותי בריאות כללית נ' פלוני [פורסם בנבו] (פורסם ביום 8.3.16); ת.א. (מחוזי ירושלים) 17548-06-16 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני [פורסם בנבו] (פורסם ביום 15.3.17)).

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

בפתח הדיון שנערך בפניי בבקשת הסילוק, שאלתי את ב"כ התובע אם מחיקת התביעה בבית המשפט בהרצליה לאחר שבית המשפט הציף קשיים כאלה ואחרים ביחס לתביעה והמליץ למחוק אותה והגשתה מחדש אינה מהוה "פורום שופינג" ועולה כדי שימוש לרעה בהליך משפטי: "בית המשפט: אני קורא את הפרוטוקול של הדיון בהרצליה מיום 16.9.2020 ומתרשם שבית המשפט הציף קשיים ביחס לתביעה לרבות בקשר לסוגיית ההתיישנות, ולאחר מכן התובע ביקש מיוזמתו למחוק את התביעה. השאלה היא מדוע אין מדובר בפורום "שופינג" ושימוש לרעה בהליך משפטי בכך שהתובע מחק תביעה שבה בית המשפט הביע את דעתו על הקשיים בה והגיש לאחר מכן את אותה תביעה בבית משפט אחר.

...

לאור כל האמור, אין לקבל את טענת התובע לתחולת החריגים שבסעיפים 7-8 לחוק ההתיישנות.

סיכום אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

אני מחייב את התובע לשלם למדינה הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪.

היתיישנות - התובענה, לאחר מחיקת חלק מרכיביה כאמור לעיל, הנה במקרקעין ותקופת ההתיישנות על פי הדין הנה 15 שנים.

...

בתגובת המשיבים ביקשו למחוק את רכיבי תביעה אלו מכתב התביעה ואני נעתרת לבקשתם בנדון ומורה על מחיקת רכיבי תביעה אלו.

משכך, הטענה בעניין זה נדחית.

לסיכום - בכפוף למחיקת רכיבי התביעה הכספיים כאמור לעיל, הבקשה נדחית.

די בכך, בנסיבות, ובכלל זה אופי התביעה, כדי לשלול תחולת החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות (ע"ע (ארצי) 393/05 דינה אוריין ואח' נ' אורט ישראל בע"מ (פורסם ביום 29.9.05)); וגם אם חל סעיף 15 הנ''ל, תביעתו היתיישנה בחלוף שנה ו – 4 חודשים ממועד מחיקת התביעה הקודמת, מעבר להארכת תקופת ההתיישנות בת השנה על פי סעיף 16 לחוק ההתיישנות.

...

בתשובתה שבה וטענה הנתבעת, כי מכל אחת מהסיבות שציינה, ובמצטבר, יש לדחות את התביעה על הסף.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה.

לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות .

ביום 12.07.21 ניתנה החלטה נוספת לפיה: "חרף החלטת בית המשפט מיום 4.2.2021 לא נעשה דבר בתיק עד עתה. העידר הודעה מטעם התובע עד ליום 19.7.21 תימחק התביעה". לבסוף משלא פעל המשיב ניתן פסק דין ביום 20.7.2021: "בהמשך להחלטות בית המשפט אני מורה על מחיקת התביעה". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובשיקלול מכלול הנסיבות לרבות ההליכים במסגרת ההליך הראשון מצאתי לקבוע, כי אין תחולה במקרה שלפניי לסעיף 15 לחוק ההתיישנות ומכאן התביעה היתיישנה ויש לדחותה.

...

לפיכך, אני סבורה כי אין מדובר בגמלאות שהיה ידוע על קיומן בעת ניהול ההליך בין המבקשים לנפגע.

מסקנה זו מתיישבת עם תכלית סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, לפיה זכות המל"ל להשבה מכוח סעיף 328 נגזרת מעקרון התחלוף, כאשר המל"ל בא בנעלי הניזוק, כך שלא ייפרע מהמזיק יותר מסכום הנזק בו חב המזיק לניזוק.

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, מצאתי לקבל את הבקשה לסילוק על הסף ועל כן התביעה העיקרית נדחית.