כמו כן התובעים לא הבהירו, ככל שמדובר באותו סעד כספי, האם מדובר בסעד שהוגבל בסכום, למשל לצרכי אגרה, או בסעד בלתי-מוגבל, שאז שני התיקונים המבוקשים סותרים למעשה זה את זה (האחד מציין סכום מדויק והשני אינו מוגבל בסכום) והדבר אף יוצר קושי בשומת תוספת האגרה שעל התובעים לשלם אם יותר התיקון.
עוד ציינו התובעים כי במועד הגשת התובענה היתמקדו בטענותיהם כי שטר-המשכנתא וייפוי-הכוח הבלתי-חוזר נעדרי תוקף.
למותר לציין בהקשר זה כי תקוותם של התובעים שהליך הגישור יביא לסיום המחלוקות בין הצדדים, כמו גם תובנות מאוחרות של בא-כוחם (כמצוטט לעיל), אינן מהוות, כשלעצמן, סיבה ראויה לקבלת הבקשה בשלב מאוחר זה.
אכן, במלוא הזהירות המתבקשת, קשה להשתחרר מן הרושם כי מטרת הבקשה לעכב ולסבך את ההליך וייתכן שאף להקל על התובעים בסוגיות מקדמיות כגון סמכות עניינית, גובה האגרה, היתיישנות וכיו"ב – כל זאת, בפרט על רקע העובדה כי בית-המשפט הצביע בדיוני קדם-המשפט בפני התובעים על הקשיים הלכאוריים הרבים שמעוררת תובענתם.
ברם, כאמור, אני סבורה כי ממילא לא נידרש תיקון כתב-התביעה כדי לידון בשאלות אלה (בא-כוח התובעים עצמו ציין לגבי סעיף 122 כי הוא מבקש להוסיפו על אף שגם לשיטתו מדובר בטענה משפטית גרידא - ראו סעיף 6 לבקשה המתוקנת; כמו כן ראו את סעיף 10 לכתב-התביעה, שכבר צוטט לעיל, בו הופנו אמנם לנתבעים טענות בדבר הפרת חובות הגילוי והנאמנות ולא צוינה הטענה בדבר התרשלותם, אך בה בעת נאמר כי חובות הגילוי והנאמנות פורטו "בין היתר" – "הנתבעים 1-2 הפרו, בין היתר, את חובות הגילוי והנאמנות בצורה בוטה").
...
יצוין כי התובעים ביקשו למחוק את הבקשה המקורית ללא צו להוצאות ובא-כוחם ציין כי הגיע "למסקנה כי אין די בתיקון שהתבקש וכי מהתיקון המבוקש וכן מהעובדות והטיעונים בכתב התביעה, נובעים סעדים נוספים הכרחיים שיש צורך לכלול אותם בכתב התביעה המתוקן וזאת על מנת שכלל הסוגיות שבמחלוקת שבין הצדדים יקבלו מענה במסגרת הליך משפטי אחד ותוך שסוגיית ההוצאות תישקל בסוף ההליך". עוד טענו התובעים כי "מדובר בתיקון מצומצם של כתב התביעה".
לגופו של עניין עתרו התובעים להוספת הסעדים החלופיים הבאים לכתב-התביעה:
לחילופין, למען הזהירות, ככל שהסעדים ההצהרתיים בסעיפים א-ג לכתב בתביעה לא יתקבלו ו/או ככל שבית המשפט הנכבד יקבל את הסעדים המנויים בתביעת [הנתבע 3 והתובע שכנגד – א.ל.ע.], כולם או חלקם, מתבקש בית המשפט הנכבד להצהיר, כי הנתבעים 3-1 ו/או מי מהם, התרשלו ו/או הפרו את החובות המוטלות עליהם בדין ביצירת המשכנתא ו/או בדרך מימושה וכי יש לייחס להם אשם תורם של 100% באופן שהנתבע אינו זכאי למימוש המשכנתא הנטענת;
לחלופי חילופין – למען משנה זהירות – בשל התרשלות והפרת החובות המוטלות על הנתבעים 3-1 או מי מהם בדין וכן בשל מעשיהם ו/או מחדליהם, אזי להצהיר כי המשכנתא הנטענת מבטיחה ערבות בסכום מופחת משמעותית מהסכום הנקוב בשטר המשכנתא, ע"פ שיקול דעתו של בית המשפט הנכבד בהתאם למידת הרשלנות ו/או האשם התורם ו/או היקף ההפרות אשר ייוחסו לנתבעים 3-1 ובכלל זה בשים לב לכך שלמעלה מ-10 שנים(!) נמנע הנתבע 3 מלנקוט בהליך משפטי מתאים למימוש המשכון הנטען.
ברם, כאמור, אני סבורה כי ממילא לא נדרש תיקון כתב-התביעה כדי לדון בשאלות אלה (בא-כוח התובעים עצמו ציין לגבי סעיף 122 כי הוא מבקש להוסיפו על אף שגם לשיטתו מדובר בטענה משפטית גרידא - ראו סעיף 6 לבקשה המתוקנת; כמו כן ראו את סעיף 10 לכתב-התביעה, שכבר צוטט לעיל, בו הופנו אמנם לנתבעים טענות בדבר הפרת חובות הגילוי והנאמנות ולא צוינה הטענה בדבר התרשלותם, אך בה בעת נאמר כי חובות הגילוי והנאמנות פורטו "בין היתר" – "הנתבעים 1-2 הפרו, בין היתר, את חובות הגילוי והנאמנות בצורה בוטה").
סוף דבר
מכלל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
החלטתי בנוגע לזימון העדים תישלח בנפרד בהקדם (ת.פ. 1.9.22.
